שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הדרך ארוכה ומפותלת

    ב"נופל וקם", הסרט הדוקומנטרי על שב"ק ס', אין תיעוד אמיתי ליחסים המסובכים בין החברים ואין הפתעות. מה שיש הוא מבט שטחי על החברים, כשהעומק היחיד שמור ללבטים הפנימיים של הבמאי ירון בן נון. ועדיין, זהו סרט מהנה וחשוב לתעשיית המוזיקה

    החלום של כל במאי דוקומנטרי הוא להיות במקום הנכון בזמן הנכון. החלום של כל כל במאי דוקומנטרי שעושה סרט על להקה הוא להיות שם איתם מההתחלה, עוד לפני שמישהו יוכל לנחש שיום אחד הם יהיו גדולים. ב-1992, כשמוקי, חמי, פילוני, מירו, דוידי ופלומפי היו בני 17 והקימו להקת בית ספר, אף אחד לא חשב שיום יבוא והם ימלאו את אמפי רעננה וימכרו עשרות אלפי עותקים.


    שב"ק ס' בהופעה האיחוד ברעננה (צילום: אור אלתרמן)

     

    גם ירון בן נון, במאי הסרט הדוקומנטרי על הלהקה, "נופל וקם", לא דמיין שהחברים שלו, שהוא מצלם באובססיביות, יהפכו במהרה לאחת הלהקות פורצות הדרך והחשובות ביותר במוזיקה הישראלית. במשך תשע שנים עקב בן נון, שגם ביים את הקליפים של הלהקה, אחרי הלהקה, נסע איתם להופעות, היה איתם בחדרי החזרות, נכנס אליהם לבתים והיה שם איתם ברגעים הטובים וברגעים הקשים.

     

    שב"ק ס' עברה תקופות קשות מאוד במהלך גלגוליה השונים. המעריצים הותיקים שלה, ואולי גם אלה החדשים, מכירים את הסיפור. הלהקה שהתחילה בתיכון נסקה במהירות מסחררת עם הצטרפותו של נימי (נמרוד רשף) וצברה קהל מעריצים אדיר. אחרי שנימי עזב את הלהקה ומירו וחמי חזרו להיות הסולנים, הלהקה לא הצליחה לשחזר את ההצלחה ואחרי מספר הופעות מול לא יותר מ-70 איש בקהל, הלהקה התפרקה. מוקי נהייה כוכב ענק וב-2007 הם חזרו להופיע כולם ביחד. וזה בערך כל מה שמוצג בסרט.

     

    בלי שאלות קשות

    400 שעות של חומר גלם צילם בן נון. לצופה הממוצע אין מושג מה יש בחומרים שנשארו בחוץ, אבל החומרים שנכנסו פנימה פשוט לא מספיק טובים. כמי שליווה את הלהקה במשך תקופה כל כך ארוכה וכל כך מקרוב, יש ציפייה מבן נון לתמונה קצת יותר מורכבת על הלהקה הזו. ב"נופל וקם" אין תיעוד אמיתי של היחסים הקרובים והמסובכים בין חברי הלהקה, אין רגעי שבירה אמיתיים ואין שאלות נוקבות או תשובות מפתיעות.

     

    הפירוק של הלהקה, שהיה ברובו על רקע חברתי ולאו דווקא מקצועי, לא מספיק מובן, מעבר לכשלון שלה בקופות. העובדה שהם התאחדו ב-2007 לא זוכה לשום התיחסות, מה שקצת מוזר, מאחר שהסרט כולו מתמקד בתקופה בה התפרקה הלהקה ומוקי הפך לזמר מצליח בעוד שמירו וחמי הקימו את "חלוצי החלל" הביזארית. אין גם אף איזכור למופע המחווה שנערך לכבודם, שהיה הטריגר לאיחוד. ויותר מזה, אין הסבר לאיחוד בהרכב המלא עם נימי. נימי כלל לא משתתף בסרט, למרות שחברי הלהקה מזכירים אותו רבות, בעיקר כמי שהביא ללהקה את ההצלחה הגדולה שלה.

     

    חייהם הפרטיים של חברי הלהקה גם נפקדים מהסרט - העובדה שחלקם התחתנו, הפכו להורים או הצליחו בתחומים אחרים. כך שנראה שהטעות הגדולה של יוצר הסרט היא שהוא בחר שלא להתמקד באף אחד מחברי הלהקה, והוא מציג באופן שטחי כל אחד משבעת חבריה. אם היה מתמקד רק בשלושה מהם וצולל איתם לעומק, אולי היה מצליח להוציא חומרים יותר מרגשים ועמוקים.


    שב"ק בגלגול האחרון שלהם (צילום: עמית ישראלי) 

     

    מלבד חברי הלהקה, אחת הדמויות הכי מרגשות בסרט היא איציק שבקי, המעריץ הכי גדול של הלהקה והיושב ראש הלא רשמי של מועדון המעריצים ("כי אין מועדון מעריצים", אומר שבקי בסרט). שבקי הוא דמות נוגעת ללב, מעין איש אבוד שמלווה את הלהקה מתחילת דרכה וליבו נשבר כשהיא מתפרקת. אבל גם ממנו הצופה לא מקבל מספיק, למרות שנראה שדרכו היה יכול לעבור כל סיפור הלהקה.

     

    אחת הדמויות שהסרט כן מתמקד בה היא בן נון עצמו - ההתחבטויות שלו במהלך הסרט וחוסר היכולת שלו למצוא לו סיום ראוי. קצת קשה להבין למה, כשמולו להקה כל כך מורכבת, מעניינת ומלאת קונפליקטים פנימיים, הוא בוחר להתמקד דווקא בעצמו. אבל גם שם הוא לא נכנס באמת לעומק, ולא ממש ברורים היחסים שלו מול הלהקה ומה מניע אותו להמשיך ולצלם אותה.

     

    ולמרות הכל, כדאי לראות

    "נופל וקם", שיוקרן בחודש הקרוב בסינמטק תל אביב ומיועד לשידור בערוץ 2, עבר גילגולים רבים, עריכות רבות והרבה מאוד שעות של תסכול, דם, יזע ודמעות, כך על פי היוצר עצמו. יכול להיות שכשהגיעה השעה לשחרר אותו, הוא כבר היה עייף ומחובר מדי (או מנותק מדי) לחומרים. אבל יותר מכל נראה שבן נון לא ממש מצא את מקומו בין הבמאי לחבר. 

     

    מצד אחד, הוא נורא רוצה להיות אחד החברים בלהקה, למרות שנראה

    שהם לא ממש מקבלים אותו לתוכם. בקטעים רבים בסרט, למרות שהוא איתם שם מההתחלה עם המצלמה - והייתם מצפים שהם כבר לא ישימו אליו לב - הם מסלקים אותו, מתעצבנים עליו ומשאירים אותו מחוץ לעניינים.

     

    מצד שני, הוא לא השכיל, כבמאי, לתפוס מרחק מהם, לבקר אותם ולגעת בנקודות הבאמת כואבות. אולי הוא החליט לשמור עליהם כי אלה חברים שלו והוא לא רצה לחשוף אותם מדי. אבל זו פריבילגיה שבמאי דוקומנטרי אמיתי לא יכול להרשות לעצמו.

     

    למרות הכל, "נופל וקם" זה סרט חשוב כי חשוב שיעשו פה עוד כאלה, כי חשוב שתעשיית המוזיקה הישראלית תזכה לתיעוד, ונדיר שלהקה מקומית זוכה לתיעוד כל כך מקיף. למרות כל מה שחסר בו, יש בסרט רגעים מרגשים, מצחיקים ונדירים של להקה בתחילת דרכה, שנורא מאמינה ורוצה להצליח. שב"ק ס' והשירים שלה שינו להרבה ילדים, וגם לכמה מבוגרים, את החיים. הסרט הזה אולי לא ישנה את חייכם, אבל אתם בהחלט תהנו ממנו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הסרט. חשוב שתעשיית המוזיקה תתועד
    שב"ק ס'. נפלו וקמו
    צילום: עמית ישראלי
    צילום: חנוך גריזיצקי
    מוקי ופילוני ב-2002
    צילום: חנוך גריזיצקי
    לאתר ההטבות
    מומלצים