חם ולח בדרום

בשנות ה־70 וה־80 אייבל פררה היה במאי עצמאי וקיצוני למדי שפעל בניו יורק ויצר לרוב סרטי אימה מופרעים ומשולחי רסן. ב־1992 הוא שינה כיוון בבת אחת ויצר את "פקד מושחת": סרט לא פחות מופרע ואימתי, אבל פחות ז'אנרי, העוסק בווייה דולורוזה של שוטר ניו יורקי (הרווי קייטל, בהופעה הטובה שלו אי פעם) שמידרדר לחיים של סמים ואלימות ומנצל את התג שלו כדי לעשות רע במקום טוב.

כשהוא חוקר אונס של נזירה בכנסייה המסר הנוצרי של פררה נחשף: זהו "הפסיון" המודרני, האדם הנוטל על עצמו את חטאי העם בייסוריו, כדי לזכות בחיי גן עדן בעולם הבא. באיקונוגרפיה של פררה החליפו מחטי מזרקי ההרואין את מסמרי הצלב של ישו.

וכן, על הסט של "פקד מושחת", במה שהפך לאחת האגדות וההזויות והמפורסמות בתולדות הקולנוע, הבמאי וכמה משחקניו הזריקו הרואין אמיתי מול המצלמה ומאחוריה. "פקד מושחת", שהדהים את צופיו, הוציא את פררה מהגטו של סרטי האקספלויטיישן, גרם להוליווד להתעניין בו לרגע, ולא מעט שחקנים, כולל מדונה, רצו שהוא יעשה להם מה שהוא עשה להרווי קייטל - ייקח אותם לסיבוב בסחי ובהשפלה. למרות שהוא לא שיחזר את הישגיו מאז, פררה נותר אחד הבמאים שהכי מסקרנים אותי.

מנדז וקייג' ב"פקד מושחת". אחת האגדות ההזויות בתולדות הקולנוע

תאוות בצע ואופורטוניזם הם מטבע עובר לסוחר גם בקולנוע העצמאי, ומתברר שהזכויות של "פקד מושחת" נמצאות כולן בידי המפיק ולא הבמאי. והמפיק – לא יודע למה דווקא עכשיו – חש שהסרט צבר מוניטין של סרט פולחן והגיע הזמן לעשות לו... מה? רימייק? סרט המשך? לייצר לו אח? פנה המפיק למי שבי־מוביז הם הלחם והחמאה שלהם: אבי לרנר ודני דימבורט.

הם, תהרגו אותי אם אני מבין איך הם מצליחים לעשות את זה, הצליחו להביא לעסק את ורנר הרצוג כבמאי ואת ניקולס קייג' ככוכב. אייבל פררה נשאר בחוץ (והוא מעוצבן בטירוף).

הבעיה עם במאים מטורפים: משמעת היא לא הצד החזק שלהם

בשנות ה־70 וה־80 ורנר הרצוג היה במאי לא פחות פסיכופת מאייבל פררה. יודעים מה? אפילו יותר. סרטיו היו מופת של איבודי שליטה מגלומניים. לפעמים באופן מרהיב, לפעמים באופן בלתי נסבל. זו הבעיה עם במאים מטורפים: משמעת היא לא הצד החזק ביותר שלהם. כעת פרויקט טירוף של במאי אחד מועבר לידיו של במאי מטורף אחר.

ומה יצא? אם "פקד מושחת" הראשון היה סרט האמנות הראשון של במאי סרטי אקספלויטיישן, הרי ש"פקד מושחת" הנוכחי הוא סרט האקספלויטיישן הראשון של במאי סרטי אמנות.

אחרי הצפייה ב"פקד מושחת" התברר שלמעשה אין שום קשר בין הסרט ההוא לסרט הזה פרט לשם. לא הדמות, לא העלילה, לא הלוקיישן. רק התקציר הכללי: בלש משטרה שמידרדר לסמים ומתחיל לשדוד את הסוחרים במקום לעצור אותם. בגרסה של הרצוג דמותו של ניקולס קייג' מתחילה עם איזשהו עמוד שדרה מוסרי שנסדק.

הוא נסחף לסמים שלא באשמתו. אם כבר, באשמת המצפון שלו. ומאותו רגע הסמים הם אלה שמקבלים את ההחלטות במקומו. אלא מה שהיה יכול להיות סרט על הידרדרות, שקיעה בביצה טובענית, הופך בידיים של הרצוג למעין פארסה שנראית כמו הזיה מתמשכת אחת.

הסרט, שמתרחש בביצות ניו אורלינס המחלימה מנזקי הוריקן קטרינה (מטאפורה! סאטירה פוליטית!), מלא נחשים ותנינים (מטאפורה! זוחלים! דמם קר!), וכשהגיבור שלנו מתחיל להזות שהוא רואה איגואנות, השאלה המתבקשת היא על איזה טריפים היה הרצוג כשעשה את הסרט, והשנייה היא: האם זו אולי בכלל קומדיה? האמת, בגלל שהרצוג הוא יוצר כה משולח רסן שאף פעם לא עושה כלום לפי שום ספר, אני מאמין שהסרט הזה הוא איזושהי השתובבות שלו באזורי הפילם נואר האמריקאי הדרומי, והניסיון שלו לצוד את הז'אנר ולתלות את ראשו המפוחלץ על קירו.

התוצאה תמוהה, אבל יש בה רגעים שהרגשתי שהסרט הזה הוא יצור נדיר. חופשי מכל מוסכמות. יצור פרא. אין לי מושג אם זה הסרט הכי גרוע או אחד הכי מופלאים/מופרעים שראיתי באחרונה, אבל די ברור לי שהרצוג כאן צחק לגמרי: או עלינו או על הבוסים שלו.

• לכל כתבות פנאי פלוס