טביעות כף רגל מהמאה הרביעית נתגלו בלוד

עובדי רשות העתיקות לא האמינו למראה עיניהם. במהלך עבודות להוצאת פסיפס לוד ממקומו והעברתו לשימור במעבדות רשות העתיקות, חשפו העובדים את עקבות רגליהם וסנדליהם של האנשים שהתקינו את הפסיפס - לפני כ-1,700 שנה. "ההתרגשות כאן היתה גדולה", אמר ז'אק נגר, ראש ענף שימור אמנותי ברשות העתיקות. "מרתק לגלות חותם אישי בן 1700 שנה של אנשים שממש כמונו, עבדו בדיוק כאן על אותו הפסיפס. מרגישים פה את המשכיות הדורות".

רצפת הפסיפס לוד, אשר בנייתה הושלמה במאה הרביעית לספירה, היא אחת מהמפוארות והגדולות שנתגלו בישראל. הרצפה נחשפה לראשונה ב-1996 ולפני כשנה גויס סוף סוף המימון הדרוש לשימורה. תהליך השימור בו החלו עובדי רשות העתיקות לאחרונה, כולל את הוצאת הרצפה ממקומה והעברתה להליך שימור.

כף רגל שהידקה מלט לפני 1,700 שנה (צילום: ניקי דוידוב, באדיבות רשות העתיקות)

במהלך השימור מופרד הפסיפס מהקרקע ומפורק בחזרה לאבנים שמהן הוא מורכב. הפירוק מתבצע תוך הליך מדוקדק של רישום ותיעוד המאפשר למשמרים להרכיב את הפסיפס בחזרה לאחר מכן, על מסגרת מיוחדת שאינה חשופה לפגעי הזמן. כך ניתן להבטיח שהדורות הבאים יוכלו ליהנות מאוצרות התרבות שהשאירו להם הדורות הקודמים. 

נמצאו עקבות בטיח

"כשמוציאים קטע פסיפס, נהוג לנקות את התשתית שלו, וכך לומדים את החומר ממנו נבנה ואת שלבי הבנייה", הסביר נגר. "אנחנו מחפשים ציורים ושרטוטים שעשו האמנים בטיח, לפיהם ניתן להבין היכן תונח כל אבן".

"כך קרה גם בפסיפס לוד: מתחת לו, גילינו שבוני הפסיפס ציירו בחריטה קווים מנחים להנחת האבנים, ובהמשך, תוך כדי ניקוי השכבה, מצאנו בטיח העתקים של רגלים וסנדלים במידות שונות: 34, 37, 42, ו-44. לפחות עותק סוליה אחד מזכיר את הסנדלים המודרניים. מריכוז טביעות האצבעות והסנדלים נראה, כי יתכן שקבוצת הבונים הידקה את חומר המליטה עם הרגליים".

כאשר תסתיים עבודת השימור של הפסיפס, הוא יוחזר למקומו הטבעי בעיר לוד, ויפתח לקהל הרחב. ברשות העתיקות מקווים כי הפסיפס יתרום להפיכתה של לוד למוקד משיכה לתיירים.