רוצים להתגייר? בזמנכם הפנוי
חיל חינוך אחראי על הלימודים, צה"ל מספק את המדריכים ואפשר להשלים את הליך הגיור במהלך השירות. סבבה? לא לגמרי. אריאנה מלמד סבורה כי סוגיית הגיור של החיילים אינה עניינו של צבא כלשהו. אולי חוץ מהצבא הסעודי והאיראני
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: בחור צעיר מגיע ללשכת הגיוס, ובטרם יופנה ליחידת הגששים הבדואים, הוא מספר לפונקציונר הצבאי שמולו כי יש לו בעיה – בעצם הוא לא ממש מוסלמי על פי ההלכה, והוא בכלל לא מכיר את יסודות דתו כפי שצריך והיה רוצה מאד להתאסלם. סבבה, אומר הפונקציונר: בדיוק בשביל זה פתחנו את בית הספר ללימודי האיסלאם, בחוות-נוער פסטורלית בגליל ובגיבוי מלא של הצבא. מדריכים במדים ילמדו אותך וילוו אותך כל הדרך עד להתאסלמותך המבורכת, כולל ברית המילה המכאיבה, והכי טוב - זמן הלימודים ייחשב כחלק משרותך הצבאי. הנה, קח חוברת, הכל מפורט כאן.
הבחור מעיין בחוברת ועד מהרה עיניו נפערות בבהלה גדולה. אבל זה בית ספר ללימודים שיעים, הוא אומר לפונקציונר. ואני בכלל רוצה להיות סוני. סוני תהיה בזמנך החופשי, זועף הפונקציונר. שיעים, זה מה שצה"ל מנפק. הבא בתור?
בראשית השבוע אפשר היה להתרשם לרגע מסיטואציה זהה לחלוטין כששר הביטחון ביקר אצל חניכי קורס "נתיב" לגיור צבאי והתבלבל קצת בעניין ההלכה הנוהגת לגבי קולן של נשים, ערווה או לא. מייד יצא עליו קצפו של אחד החניוקים שאמר כי השר אינו מבין כלום בהלכה, מה שנכון בעיני עד מאוד – ומה שמעורר שוב את השאלה, האם הצבא צריך להיות סוכן גיור עבור אלו המבקשים להתייהד דווקא במהלך שירותם הצבאי.
מה לצה"ל ולמערך הגיור?
מערך הגיור הממשלתי שנוסד בעשור הקודם נועד לפתור את בעיית הגיור של עולים חדשים באשר הם, והיה מי שהגה שיתוף פעולה בין המערך לבין צה"ל: חיל חינוך אחראי על הלימודים, צה"ל מספק מדריכים להיסטוריה יהודית וציונות וכשרות ושבת שהם חיילים במדים, ההשתתפות היא וולונטרית לחלוטין ואפשר להמשיך את הלימודים עד לגיור מושלם במהלך השירות. סבבה? לא לגמרי.
כי צה"ל הוא זרוע ממלכתית של מדינה שעדיין יש בה, על הנייר, חופש דת ומצפון כחלק מחרויותיו הבסיסיות של אדם באשר הוא אדם. החופש הזה מחייב יחס שוויוני ובלתי מפלה כלפי דתו של אדם, או היעדר דתו, יהיו אלה אשר יהיו. במערך הגיור הממלכתי, כפי שאפשר לצפות, השוויון הזה אינו נשמר כלל.
מערך הגיור הוא מכונה אורתודוקסית לכל דבר, המכוונת ללמד אנשים כיצד להתגייר על פי דרך אחת ביהדות, שאינה בהכרח דרכם או סגנון חייהם של רוב היהודים בעולם או בישראל. אפשר להפוך ליהודי כשר – אבל לא מקובל ככזה במשרד הפנים –גם באמצעות גיור קונסרבטיבי או רפורמי. אפשר, אבל לא רצוי למערכת שמקדמת אחידות-דעות במקום פלורליזם מחשבתי, ושבדרך לפתרון בעיה אמיתית של מתגייסים רבים כופה עליהם דרך אחת ויחידה לחוות את דתם החדשה והנכספת.
מה לצה"ל ולכל זה? הלא חוק שירות הבטחון שמכוחו צה"ל פועל ומגייס אנשים אינו מבחין בין מועמדים לגיוס על פי דתם, למעט הפטור הנוהג לערביי ישראל, זה של בחורי הישיבות וזה של עלמות דתיות. כל אזרח או תושב קבע בישראל הוא מועמד לגיוס, ועולים שהגיעו מכוח חוק השבות אבל אינם יהודים - בכלל זה. לו רצה צה"ל לאפשר להם לחוות את הקירבה לדת בה הם חפצים, טוב היה עושה אם היה מוציא את כל העניין מתחומי עיסוקו ואחריותו ואומר – רוצים להתגייר? בסדר, בזמנכם הפנוי, איש איש על פי רצונו ובנתיב בו הוא בוחר. רוצים חופשת גיור כדי ללמוד כל מה שנחוץ? אפשר לשקול את זה ולהחליט בחיוב, מבלי להידרש לסוגית מהות הגיור שלכם, שבאמת אינה עניינו של צבא כלשהו – אולי חוץ מהצבא האיראני. והסעודי.
הבחירה של צה"ל היתה הפוכה: גילוי דעת חד משמעי איזה גיור הוא "נכון" ואימוץ הגיור האחד והיחיד הזה, בחינת כזה ראה וקדש. וזו לא רק פגיעה בחופש המצפון של המועמדים לגיור, זו גם התחנפות מיותרת לאורתודוקסיה שהולכת ומקצינה עד כדי אי הכרה בגיור הזה עצמו.
המאבקים סביב תוקפו של הגיור במערך הממלכתי לא פסחו גם על "הגיור של צה"ל". אם תשאלו רבנים כמו זלמן מלמד (לא קרוב משפחה שלי), הם יאמרו שעדיף להימנע, באשר הגיור הצה"לי הוא "שטחי" ומתוך "שלא לשמה". במצב ההקצנה המתמשכת של חכמי
החרדים לעדותיהם השונות, עוד צפוייה הטלת ספק מאסיבית ביהדותם של המתגיירים בצבא, עם כל עוגמת הנפש הכרוכה בזה: הנה עוד סיבה טובה לתהות מחדש על הקשר האמיץ בין הצבא לבין הגיור האחיד שהוא מציע, והאם בכלל הוא צריך להציע לחיילים שירותי דת אחידים שכאלה.
ובאשר לבחור שרוצה להיות סוני, ההיפותטי מראשית הטור הזה –ברור לכולכם שהוא לא יוכל ללמוד את יסודות דתו במסגרת הצבא ועל חשבון הצבא, נכון? האופציה קיימת רק עבור מי שרוצים להיות יהודים ועבור מי שצה"ל רוצה, משום מה, שילכו בתלם האורתודוקסי. עדיין נותר לברר איך זה הופך אותם לוחמים, אזרחים או בני אדם טובים יותר.
