מאחורי הקַלָּעים: עמימות הגרעין הישראלי
תרומתם של השחקנים המקומיים במכבי ת"א מעולם לא היתה כה שולית - והמפגש עם לובליאנה הפך לשיא שלילי. מתי איידסון יהפוך לתואם פארקר ושפר? והאם אנדרסון יפתיע בוויטוריה?
ניצחון הבכורה של מכבי תל אביב מודל 2010, אמש (ה') על אולימפיה לובליאנה, לא ייזכר כאחד המשחקים הגדולים או החשובים בספר דברי המועדון. הצהובים הגיעו במטרה לעבור את טבילת האש בשלום וללא תקלות - ועמדו במשימה.
- תקציר: וויזנייבסקי ואנדרסון כבשו את ההיכל
- צהוב עולה, כחול דוהה / מוטי דניאל
- מכבי ת"א ללא ישראלים: הקבוצה ירדה מהמדינה?
ובכל זאת, היו שיאים שנשברו בהיכל נוקיה - ולא לטובה. מעולם, לאורך כל ההיסטוריה הצהובה בגביעי אירופה, חלקם של הישראלים לא היה קטן, שולי וחסר חשיבות כמו אתמול. חמשת המקומיים בסגל צברו 14:07 דקות בלבד וקלעו שש נקודות. שבעה אחוזים מהסך הקבוצתי בכמות ובאיכות.
באופן אירוני למדי, תרומתם של הישראלים בסקרמנטו היתה מעט גדולה יותר מאלו שבמכבי תל אביב. עומרי כספי קלע שש נקודות ב-16 דקות בהפסד הקינגס ללוס אנג'לס לייקרס, יותר משהשיגו רביב לימונד, גיא פניני ויניב גרין בצוותא, שלא לדבר על גל מקל ודריק שארפ המקורקעים.
פיני גרשון סיפר השבוע שהוא זה שבנה את הישראלים במכבי. יש בכך לא מעט מן האמת: הוא הביא את טל בורשטיין בגיל 20 ונתן לו הזדמנות אמיתית; הוא החזיר את דורון ג'מצ'י לשנת פרישה; הוא טיפח את עומרי כספי במשחקי הליגה כשהיה בן 17; הוא חב את ההצלחות הגדולות ביותר שלו למתאזרח דריק שארפ. גם ארבע התצוגות החלשות ביותר של הישראלים בצהוב היו תחת הדרכתו של גרשון.
אלא שיש הבדלים מהותיים בין המשחקים האחרים לבין ליל אמש:
1. נדמה כי המקומיים פשוט סבלו מיום חלש במפגשים עם אלבה, פורטיטודו ואפס פילזן - והעובדה היא ששיחקו בהם פי ארבעה ואף חמישה יותר מאתמול.
2. בניגוד לשלושת המקרים האחרים, שהתרחשו בברלין, בבולוניה ובאיסטנבול, הפעם זה קרה ביד אליהו. יניב גרין מעולם לא שיער שהורדתו לספסל בגארבג' טיים תגרור שריקות בוז בהיכל. הקהל אמר את דברו.
פרמייר-ליג: על טהרת שחקני הרכש
תסמונת הפרמיירה בהיכל נוקיה ידועה לאנשי מכבי. לכן, איש לא באמת הופתע מהתצוגה המבולבלת משהו של הצהובים ברבע הראשון. החמישייה הפותחת היתה על טהרת שחקני הרכש החדשים - ולמרות שלא הרשימה, גרשון נתן לה לרוץ ללא הפרעה במשך תשע דקות. נגד יריב בוסר כאולימפיה, הוא יכול היה להרשות זאת לעצמו. מאוחר יותר, נקצרו הפירות.
כבר מרגע הפתיחה ניתן היה לחוש בהבדל בין מכבי של גמר גביע ווינר לזו של משחק הפתיחה ביורוליג. שלוש ההתקפות הראשונות שלה הסתיימו באיזור הצבע; את מקומן של 38 השלשות במלחה תפסו 14 בלבד. מנגד, תורת האחוזים הידועה עבדה היטב: לובליאנה התפתתה ל-28 זריקות מחוץ לקשת וקלעה שמונה בלבד. למעשה, האלופה הסלובנית לא היוותה פקטור בשום שלב של המשחק. התנודות על לוח התוצאות נגזרו באופן ישיר מהעליות והירידות של המארחת.
המבחנדרסון של המדינה
מי שלא ממש מוצא את עצמו הוא צ'אק איידסון. האיש, שאמור לחבר את חלקי מכבי לכדי שלם, הולך לאיבוד בין החזקתם של אנדרו וויזנייבסקי ודורון פרקינס בכדור לבין הדומיננטיות של אלן אנדרסון.
אלן אנדרסון. מבחן בגרות בוויטוריה (צילום: אלי אלגרט)
כפי שנטען כאן כבר אתמול, איידסון צריך להיות בעל הבית האמיתי בכל הקשור לניהול המשחק. השושלת הגדולה של מכבי השתדרגה כשגרשון ביצע מהלך דומה עם אנתוני פארקר; הפועל ירושלים הפכה למחזיקת גביע יול"ב כששרון דרוקר הוציא את הכדור מידיו של וויל סולומון והעביר אותו לדורון שפר. זה עניין של זמן עד שהמאמן ועוזרו יגיעו למסקנה דומה לגבי מספר 13 הנוכחי.
אחרי שתחזור מניו יורק, לוס אנג'לס וחיפה, תפתח אלופת ישראל את עונת היורוליג האמיתית שלה. ייתכן שדווקא אז, אל מול המפגן האנטי ישראלי הקבוע של אוהדי באסקוניה, גרשון יוצף ברגשות פטריוטים ויעניק לבני האומה העברית מעט יותר אשראי. המבחן האמיתי יבוא מכיוונו של אנדרסון: לסופרסטאר המתהווה יש נטייה לפתוח את שלבי היורוליג בקול תרועה רמה ולצאת לחופשה בת שבועיים. זה קרה לו בווירטוס בולוניה ובציבונה זאגרב. ובמכבי?
