אני דווקא רוצה לקבל את האמת ישר בפרצוף
אני ממש מתגעגעת לשיחות "זה לא את זה אני". כבר אי אפשר לקבל כאן פיסת אמת ממנה נוכל לצמוח ולגדול. תאמינו לי, אין יותר טוב מלקבל כזו מראה. גם אם זה הכי מעליב, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו, כי מכאן נגדל באמת ונצמח באמת ונהפוך לאנשים טובים יותר. היום משחקים הודיני ופשוט נעלמים
כמה פשוטים היו יכולים להיות חיינו, אילו יכולנו לשאת את האמת. אנחנו יושבים עם חברים, עם אנשי מקצוע, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, בניסיון להבין איפה טעינו, למה הצד השני לא רצה אותנו, מה לא הלך בדייט, מה נכשל? זה משהו שאמרנו או עשינו? זה קשור למראה שלנו? מה? אנחנו מספרים לכל מי שמוכן להקשיב, משלמים מאות שקלים לכל מיני מעלים באוב ולוחשים לרוחות על מנת שיגידו לנו מה צופן לנו עתידנו. הסדנאות למודעות עצמית קרובות לפיצוץ אוכלוסין של אוכלוסיה המחפשת תשובות לשאלות האלה.
אפילו שיחות ה"זה לא אני זה את/ה" נעלמו להן. כבר אי אפשר לקבל כאן פיסת אמת ממנה נוכל לצמוח ולגדול. תאמינו לי, אין יותר טוב מלקבל כזו מראה לפרצוף. גם אם זה הכי מעליב, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו, כי מכאן נגדל באמת ונצמח באמת ונהפוך לאנשים טובים יותר. אמנם יש סיכון קל להפוך לאנשים שונאי אדם וחברה, שלא מעוניינים לשמוע ביקורת יותר מאף אחד, אבל בלי סיכון אין סיכוי. בהנחה שמדובר באנשים בריאים נפשית, נוכל אפילו לעזור זה לזה, להיות המדריכים/מטפלים/מאמנים זה של זה. הרי אם את יוצאת עם בחור בן 34 חתיך, חמוד, מתוק, אבל גר אצל אמא ולא ממש מתכנן לכבוש את העולם - סביר להניח שיירד לך ממנו אחרי זמן קצר. הוא יחשוב שאולי הוא לא מספיק חכם או יפה. אבל אם תספרי לו מה באמת מטריד אותך, אולי תזרקי לו בכך גלגל הצלה, והוא ירים את הראש מעל למים.
אנחנו מחבקים את עצמנו ונעים קדימה ואחורה, אנחנו מתחבקים במעגלים חברתיים בסדנאות, בין בליינד דייט אחד לשני, בין האכזבה האחרונה מאתר ההיכרויות לאכזבה מ"שידוך" של מכרים, או סתם במסיבה, ואומרים לעצמנו שהנה גדלנו עוד קצת למדנו עוד קצת, אנחנו יותר קרובים מאי פעם לדבר האמיתי.
כל אחד ואחת מאיתנו בעל מודעות עצמית בינונית ומעלה יכול היה למלא ספר שלם על עלילותיו ועל צמיחתו האישית מאז תחילת החיפוש אחר בן/בת זוג, שבדרך כלל מסתיים במציאת עצמי יפה יותר ומוערך יותר. במקרים קיצוניים אנחנו מוצאים את אלוהים, או לפחות מתקרבים אליו.
ולמה פשוטים יכולים היו להיות חיינו? כי תארו לכם עולם שבו למחרת הדייט הוא/היא מתקשר/ת ומספר/ת לכם למה זה לא יקרה: "היי, זאת אני, אני לא בעניין, הגובה שלך לא מוצא חן בעיניי, שיהיה בהצלחה", או "היי, זאת אני, מצטערת, היה לי משעמם איתך אתמול ולא מצאתי איתך נושאי שיחה, אז תודה וביי", או "לא מתאים לי כל כך שאת מאמינה באלוהים" וכיוצא באלה סיבות, שטחיות או עמוקות.
בפועל אנחנו הולכים ומתרחקים מהאמת ה"מכוערת", תהיה אשר תהיה. באחרונה פרחה בשבילי ארצנו אופנה חדשה, ההיעלמות. רוצה לראות קסם? בוא נצא שבוע- שבועיים, יהיה לנו נחמד לאללה או לפחות כך מישהו יגיד, יהיה מגניב, נעים, מצחיק, ואז אופס! קסם, אני נעלמ/ת.
עוד מבט:
למה היא באמת מתכוונת? מילון אלטרנטיבי
עינת טורס
יצאתם כבר שלוש פעמים, הפגישה תמיד זורמת אבל נחתמת יחסית מוקדם, בפיהוקים שלה. היא אמנם צריכה לקום לעבודה למחרת, אבל אם היית גבר חלומותיה היא היתה מוכנה לוותר על שינה. כמו בכביש, גם ביחסים, רצוי תמיד לקרוא תמרורים ושלטים
לפעמים אנחנו רק צריכים שיראו לנו את הדרך
בדייטינג, כמו בחיים בכלל, לפעמים אנחנו רק צריכים שיראו לנו את הדרך, שיגרמו לבעיה לצוץ לנו מול הפנים, ואז מה שנשאר לנו זאת העבודה העצמית שלנו לתיקון הבעיה או התמודדות איתה. למי מאיתנו לא היתה שיחה טובה עם חבר/חברה שהפנו את תשומת ליבו למשהו בעייתי, משהו שידענו שהוא שם ולא ידענו להגדירו במילים, ופתאום – אאוריקה! יש לי את זה.אבל במציאות של הדייטינג, אנחנו רחוקים מלעשות לעצמנו חיים קלים. אני מתגעגעת לשיחות של "זה לא את/ה זה אני". אפילו שכולנו יודעים בוודאות שמחרטטים אותנו וזה אני אני אני ולא הוא/היא. היום משחקים הודיני ופוף - נעלמים.
בואו ננסה לעשות טובה לעצמנו ונתחיל לחפש את האמת איפה שהיא באמת נמצאת, בתקווה שמי שבצד השני יהיה מוכן לתת לנו אותה. בואו נפסיק לפחד ונלמד יותר על הצרכים שלנו. ויותר חשוב, בואו נשב מול מישהו ונשאל "אני רוצה אותו/ה?" ולא "היא/הוא רוצה אותי?"
בואו נחפש אהבה בעולם כן יותר.
האימייל של אושרת
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
