עולה מהספסל

"יש משהו ששכחתי להגיד לך!", מתנשף בהיסטריה הבחור שמעבר לקו, "זאת אומרת, רציתי להגיד לך את זה קודם, אבל לא ממש יצא לי, אז הנה אני אומר את זה עכשיו", הוא כמעט משתנק, "הנייד החדש שלי מחליף לפעמים את האות אל"ף עם האות עי"ן, אז ב־SMS ששלחתי לך קודם יש טעות כתיב". הקול המרוגש ממשיך להתנצל, "זה לא אשמתי, זה הנייד עשה את זה, לי אין טעויות כתיב!".

כי זה בדיוק מה שחסר למושיק גלאמין, שהכתבה הגדולה הראשונה עליו תתחיל עם הסתלבטות על כישורי האיות שלו. אז הוא התקשר בחצי פאניקה. ככה זה כשאחרי 15 שנה בשולי השואוביז אתה מרגיש שהגיע תורך. הכל צריך להיות בשליטה.

גלאמין מסתובב לנו בין הרגליים מאמצע הניינטיז. הוא התחיל כרקדן וזמר בלהקת הנוער המצליחה השכנים של צ'יץ', המשיך כחבר של כל הכוכבים הכי גדולים בארץ, שימש כבלונדיני קופצני בתוכנית הנוער "אקזיט" ("העיפו אותי משם"), בנה רצפות עץ בבתי עשירים והפך לאיש עסקים ובעליו של קארפה דיאם, בר הומואים תל אביבי ("זו היתה חוויה איומה") והיה שותף באתר נופש באי קוטאו שבתאילנד.

היום הוא מפנה שולחנות בקפה שליד הבית ברשפון ("אם חסרים להם אנשים, אני שם כפכפים והולך למלצר"), קניין של מותגי אופנה כמו פקטורי 54, מנחה סוג של גלולת שינה שמשודרת בערוץ החיים הטובים ("זה ערוץ שזקנות רואות כשהן לא יכולות להירדם"), מגיש תוכנית בוקר ברדיו תל אביב, ומה שאתם בעיקר זוכרים - את היותו סטייליסט בכיר (במיל') והחבר הזה של יעל בר־זוהר (עדיין).

אם עבורכם יב"ז היא הדבר הראשון שקופץ לראש (זה מחזה מרנין, תתפנקו עליו עוד רגע) כשאתם שומעים את שמו של גלאמין, עבור האיש עצמו הדבר הראשון שעולה הוא ילד כעור עם שיניים שבורות שלא הצליח לעבור אף אודישן בזמן שחבריו המפורסמים כבר כבשו כל במה אפשרית.

היום, בגיל 30, אחרי שכמעט הצליח לשכנע את עצמו כי גם הוא קורץ מחומר של כוכבים, הוא מוצא עצמו מלהטט בין לא מעט פרויקטים: תוכנית התרבות "לב תל אביב" שהוא מגיש ברדיו תל אביב כבר שנתיים בהצלחה עם ספי ינקו, התוכנית "תתחילו לארוז" ברשת, הדרמה שבדרך, "אבודים באפריקה" וכמובן, ניסיונו הראשון לכבוש את הפריים טיים כפאנליסט בתוכנית האקטואליה הקומית של רשת שתעלה בשבת הקרובה, "ספסל אחורי".

את התוכנית תנחה מיה דגן, וגלאמין ינסה למצוא את מקומו לצידם של חברי פאנל מוכרים הרבה יותר, כמו רון קופמן, נדב אבוקסיס, הדר לוי, גיל קופטש ויוסוף סוויד.

פעם ראשונה בפריים טיים ערוץ 2. עצבני?

"אני מאוד נרגש ולא מאמין שזה קורה אחרי עבודה כל כך ארוכה ומאומצת, אני מאוד נרגש. בדרך כלל כשאני בעבודה אני מתעל את הלחץ לטובתי".

מהקונספט זה נשמע כמו חיקוי של "מועדון לילה".

"'מועדון לילה' לא המציאו את הגלגל. ממש כמו שבזמנו השוו אותם ל'משחק מכור' של רשת והם עשו משהו שונה, כך היום משווים אותנו אליהם וגם אנחנו נעשה משהו שונה".

לא ידעתי שאתה קומיקאי.

"כן, אני נורא נורא מצחיק, אני קורע... נו, זה לא משהו שאני יכול להגיד על עצמי, אבל מאז שאני זוכר את עצמי הייתי המצחיק בחבורה. אני לא קומיקאי שנשפכים מצחוק מכל מה שהוא אומר, יש לי את ההומור שלי. קצת ציניקן סתלבטן".

גלאמין. מוצא עצמו מלהטט בין לא מעט פרויקטים (צילומים עידו איז'ק)

ומי הכי מצחיק בתוכנית?

"לכל אחד יש את מי שמצחיק אותו. הדר לוי הכי מצחיקה אותי בעולם, אני משתין ממנה. אני לא מרגיש שאני יכול להצחיק בסגנון קופמן, או קופטש - לכל אחד יש את השטיקים שלו, את הבדיחות שלו. מלכתחילה אני לא שם את עצמי במקום גבוה, כי אני יודע שיש אנשים יותר מוכשרים ויותר טובים".

יש גם פחות טובים?

"לא".

רגע, אתה חושב שאתה הכי פחות טוב שם?

"בוא נגיד שספציפית למה שאני עושה, אני מרגיש הכי פחות שווה".

אתה רציני?

הוא שותק. לוקח עוד שאיפה מהסיגרייה וחושב לרגע. "תמיד יש לי את הסימן שאלה הזה, אני באמת ראוי? אם הגעתי למה שהגעתי, אני באמת יכול לעשות את זה? מי אני?".

בינינו, מה הסיכוי שהתפקיד ב"ספסל אחורי" הגיע בעקבות החברות שלך עם יעל פוליאקוב, טאלנט של רשת ושירה מרגלית, סמנכ"לית התוכן של הזכיינית?

"אין שום קשר. הגעתי ל'ספסל אחורי' לפני ששירה היתה ברשת, ויעל פוליאקוב לא קשורה לפרויקט הזה בשום צורה. יעל היא חברה טובה ואמיתית ומצחיקה ומוכשרת. את שירה אני מכיר דרך יעל וחברות משותפות כבר הרבה שנים ולצערי, היא עדיין לא סידרה לי כלום".

"אני מאוד לא גאה בזה שאני הומו"

למרות חוסר הביטחון הזועק של גלאמין, מספיקה צפייה קצרה בתוכנית הפיילוט האחרונה שצולמה באולפן המאולתר כדי לראות שהוא נהנה לאללה. בשלב מסוים חברי הפאנל התבקשו ללחוץ על האינטרקום של אושיות מפורסמות ולהגיד להם את שעל נפשם. כאשר בין הפאנצ'ים הסתננה גם בדיחה על חשבונו של גלאמין.

"מה שלא יודעים", מספרת דגן בחיוך זדוני, "זה שהאינטרקום של דירה מספר 6 מחובר לרוקט פוקט שבתחת של מושיק", היא צוחקת בשיגעון ולוחצת על הלחצן השישי כמה פעמים בעוד גלאמין מקפץ על כיסאו בהנאה.

"תמיד יש לי את הסימן שאלה הזה, אני באמת ראוי?"

בדיחות הומואים הארד קור, הא? קצת מפתיע, בהתחשב שאף פעם לא דיברת על זה שאתה גיי.

"גם עכשיו אני לא מדבר על זה, אף פעם לא הרגשתי צורך להתעסק בזה ולטחון את הנושא הזה".

למה בעצם?

"אני מאוד מקווה שזו לא הולכת להיות הכותרת, אבל אני מאוד לא גאה בזה שאני הומו, זה לא משהו שאני מנופף בו בגאווה, אומר 'תראו אותי, זה חלק ממני'. זה לא מעניין, זה משהו שהוא נורא שלי, לא מוצא סיבה להפוך את זה לסיבה שאני מתפרסם. אני לא מאלה שיהיה כתוב עליו ברכילויות שאני יוצא עם זה ויוצא עם זה, אני לא אקבל פרס יקיר הקהילה".

למה להצניע את זה?

"זה חלק מהחיים שלי, וכמו שאני לא מקבל פרס על זה שאני מושבניק טוב, אני לא חושב שאני צריך לקבל פרס על זה שאני הומו מצטיין, אני במקום כל כך נאור שאני לא רואה בזה אישיו".

ספר לי על היציאה שלך מהארון.

"אף פעם לא הרגשתי צורך לבוא ולצאת מהארון. פשוט לא דיברתי על הבחורות שאני מזיין. זה היה תהליך טבעי שלקח לו המון זמן לקרות, אבל זה קרה לפני הרבה שנים, זה לא איזה משהו חדש, אני לא יודע למה אני מתנהג ככה עם הנושא הזה, אבל זה נראה לי תפל, לא קשור, זה סתם משהו".

אחרי הרצח הנורא בבר נוער לא הרגשת צורך להגיע לתמוך בקהילה בעצרת שנערכה?

"אני עוזר לכל מי שמבקש עזרה בין אם הוא הומו, סטרייט ערבי, רזה, שמן או ילד. לתרום לקהילה זה חשוב - לכל הקהילות. אני לא מגיע לעצרות, ומי שיצלוב אותי, שיצלוב".

אחרי הרצח, איתן פוקס הוציא מהארון סלבריטאים בראיון ל"הארץ" וחולל מהומה. מה דעתך על זה?

"זה מאוד מגעיל, אני לא יודע איך זה נעשה, אבל זה דוחה בעיניי. אני לא מבין למי שיש את הזכות לעשות את זה, כל מי שרוצה להישאר כלוא בארון, זו זכותו המלאה".

"אני נותן עבודה ולא מתייחס לקטלוגים"

אבל למרות כל ההצהרות האלו, בשטח מתקיימת עוד הוכחה לכך שגלאמין - למרות סירובו - הולך ומשתחל לנישת הומו המחמד הטלוויזיוני החדש שלכם, בתפקיד הסטייליסט שהוא מגלם בדרמה הקומית של yes, "אבודים באפריקה" שבדיוק סיימה להצטלם באוגנדה עם אורי פפר, צחי גראד, רותם סלע, עידן חביב ועוד.

אתה מסרב לקבל את תווית הומו המחמד החדש, אבל אתה הכי כן. ב"ספסל אחורי", כסטייליסט ההומו ב"אבודים באפריקה", אפילו ב"תתחילו לארוז".

"אני באמת לא חושב שאני כזה! אני זה אני, אין לי כוח להתייחס לדברים האלה ולהתעסק בזה, זה פשוט משעמם אותי, אני נותן עבודה ולא מתייחס לקטלוגים".

"אני עוזר לכל מי שמבקש עזרה בין אם הוא הומו, סטרייט או ערבי"

לאחר שקראתם אצלנו שאנשי מקצוע שונים סירבו לגלם את התפקידים ההומואיים של הסטייליסט/מאפר/צלם בגלל הצורה הסטריאוטיפית שבה הם הוצגו בתסריט (כנראה משהו היסטרי שאוהב לנפנף בידיים כמו יונק דבש), גלאמין יוצא להגנת ההפקה: "היו רק שני סטייליסטים אמיתיים שאמרו שהם לא שחקנים ולא הגיעו לאודישן. בסוף החליטו ללכת על שחקנים אמיתיים. הטקסטים לא פוגעים באף אחד".

רותם סלע ועידן חביב הם שחקנים אמיתיים?

"רותם הולכת להביא אותה בהפתעה שאנשים לא יאמינו, ועידן, לדעתי צריך לשים אותו בתיאטרון החאן בגלל איך שהוא משחק, הוא שחקן מדהים".

תגיד, מה בקשר לטענה כי הדמות שלך מחזקת תוויות שטחיות שיש על גייז?

"אבל יש כזו דמות, מה, זה לא קיים?"

"אני חושב שהיום הטלוויזיה מציעה מגוון דמויות צבעוניות ולא כולם מתנהגים אותו הדבר. הדמות ששיחקתי שם לא כזו קופצנית. יש לה רגעים, זו דמות לכל דבר".

ספר לי קצת על הצילומים באוגנדה.

"צילמנו 22 שעות ביממה במקומות שלא הייתי דורך בהם", הוא מקמט את פרצופו במיאוס, "גועל נפש שלא היה. מצלמים בסלאמס, ליד תעלת ביוב, מגישים לך את הקייטרינג ואתה צריך לאכול שם", גלאמין נראה כאילו הוא חווה טראומה מחדש ועוד יקיא על הכיסא שלידנו. "מסביבנו שומרים ומלא ילדים חמודים שמצד אחד אתה מת לחבק ומצד שני", הוא עוצר שנייה וחושב, "אתה ישר רץ להתרחץ בסניטייזר, איכססס, תעופו!".

האמת שהופעתו של גלאמין בתוכנית מפתיעה לטובה. קל היה ללכת לאיבוד לצד קומיקאים מנוסים כמו אבוקסיס, קופטש ולוי, אבל משהו בארוגנטיות ובאלגנטיות של מושיק מצליח לגרום לצופה להתאהב. הטבעיות שבה הוא צוחק על עצמו ועל ההומואיות שלו הופכת את כל חוויית הצפייה לנעימה יותר ומושכת אליו את רוב תשומת הלב. בעולם הטלוויזיה ההפכפך קשה להתנבא, אבל יכול להיות שכוכב נולד.

"הלוואי, אמן!" הוא צועק למשמע הנבואה, "אני יודע שכל פעם שיגידו לי שאני מצחיק, אגיד, 'די, באמת'? אני הכי לא רגיל לזה", הוא מצטנע.הערצה זרה לך לגמרי?

"אני לא אחד שמגיבים אליו", הוא קובע, "אני רואה ואינו נראה, אף פעם לא מתייחסים אליי יותר מדי, לא עוצרים אותי וכשאומרים לי שאני מוכר, אז אני מחייך ואומר שזה בטח מהקפה שבו אני ממלצר לפעמים, לא מתעכב על זה", הוא מספר בחיוך מבויש, ומוסיף שהפעמים היחידות שעוצרות אותו מעריצות צורחות זה כי הן חושדות שהוא בעצם ג'ייסון דנינו הולט.

עם חבריו ל"ספסל אחורי". "כל אחד מצחיק בדרכו" (צילום: יח"צ)

זה מעציב אותך?

"בכלל לא, אני מאושר מזה", הוא מודיע בנחרצות רק כדי לזעוק שוב, "אמן!", כשאני טוען שזה עומד להשתנות כי הוא בדרך להיות כוכב פריים טיים מן השורה.

היית רוצה שיעצרו אותך?

"ממש לא, הייתי רוצה להמשיך בעשייה ושהחיים שלי יישארו אותו הדבר, אני לא מחפש שההכרה תהיה כזו מטורפת שיהיה לי לא נעים ללכת ברחוב. זה גם עניין של גיל, אני אף פעם לא אהיה נער פלא יפהפה ועוצר נשימה שבדיוק סיים עכשיו 'כוכב נולד', זה כבר לא יקרה איתי. הגעתי למה שהגעתי אחרי שעבדתי קשה, התגלגלתי באלף מקומות, אז אני מניח שהפרצוף הוא פרצוף שיכירו, אבל לא יעצרו אותו ברחוב".

זה מעצבן לראות כוכבים נולדים, כשלך זה לקח 15 שנה?

"יש שם משהו. מצד אחד אני אומר, 'יו איך בא לי ללכת ל'כוכב נולד', אני גם שר, הייתי מת להיות עכשיו בוגר 'כוכב נולד', אבל מצד שני, אני לא יכול לקנא כי אני יכול לדמיין את הבומבה שהם מקבלים איך שהם מסיימים. אני לא יודע כמה זה קל להתמודד עם זה ברגע אחד. אחרי שאתה עובד קשה ומכוון, רואה סביבך איך העולם הזה בנוי והיה לך זמן לחוות ולהבין מה קורה, אז אתה מגיע יותר מוכן, לטוב ולרע".

תדמית אנטי־כוכב מובהקת

למרות שהוא מפנטז על היום שבו הוא יוכתר ככוכב, לגלאמין חשוב לשדר תדמית אנטי־כוכב מובהקת. לזכותו ייאמר, שבניגוד לאחרים, יש לזה צידוק. אחרי הכל, כמה כוכבי ערוץ 2 אתם מכירים שעבדו עד לא מאוד מזמן בהתקנת דקים מעץ בבתים של אחרים? אפילו כשקנה יחד עם בר־זוהר ושותפים נוספים כפר נופש בקוטאו, תאילנד - לקח על עצמו את העבודות השחורות.

"עשיתי שם את העבודות הכי בסיסיות, החל בלקום בבוקר, לעלות על הסירה ולהביא קרח וירקות, לדאוג שיהיו מים וכלה בלתקן את הגנרטור שהתקלקל בערב".

לראיון הוא מגיע בגופייה מיוזעת וכפכפים. "אני מגיע לתל אביב באופניים, טרמפים או מונית שירות", הוא מספר בטבעיות. "אני לא יוצא יותר למועדונים ומבחינתי ללכת לקנטינה זה ללכת לעבודה. יש כל מיני כאלה שבוחרים ללכת לחוף שהם יודעים שיש שם צלמים, לי זה לא יקרה, אף אחד לא ירדוף אחרי לרשפון ולא יחפש אותי בחופים שאני הולך אליהם".

אבל עד שהוא הגיע לנחלה הזו, המאפשרת לו לקבל את עצמו כמו שהוא, גלאמין עבר לא מעט מהמורות, בעיקר אלה שהוא הציב לעצמו.

חשוב לו לשדר תדמית אנטי־כוכב מובהקת (צילום: ענת מוסברג)

"לא היה לי ביטחון שאני מספיק טוב בזה. גם ברגע שאתה בנקודת מוצא שאתה רואה אנשים סביבך פורחים ולך זה לא קורה, ישר אתה אומר אולי באמת אין לי את זה, אולי אני לא באמת מוכשר, אולי אני לא מספיק רוצה את זה. אני יכול להגיד לך שלפחות בשנים האחרונות מאוד כיוונתי ועבדתי קשה כדי שזה סופסוף יקרה". הוא מסביר, "תמיד ידעתי שאני רוצה לשחק ולהנחות ולעשות את מה שאני עושה היום, אבל להגיע לשם לא היה כל כך פשוט".

זה בטח לא קל לראות את כל החברים שלך - יב"ז, ויהודה לוי למשל - מצליחים כשאתה נשאר מאחור.

"הם התפרסמו בגיל צעיר והצליחו מאוד כל אחד בתחומו בזמן שאני נורא התפזרתי", הוא מספר בסוג של השלמה, "אתה מסתכל על כל זה מרחוק ושואל למה לך זה לא קורה".

"פתאום התחלתי ללכת לאודישנים ולהשתפשף בתחום"

גלאמין נולד לאם עקרת בית ואב בעל מפעל לסוליות ורפידות לנעליים, וגדל בהרצליה, ("אבל לא בשכונת עשירים") עם שתי אחיות גדולות. "הייתי ילד מתוק, וכבר מגיל מאוד צעיר הייתי נורא מוכשר. ההורים שלי אף פעם לא עצרו אותי, אבל גם לא באמת עודדו את זה עד הסוף. אני זוכר שנורא רציתי ללכת לפסטיגל ולא היה מי שיסיע אותי", הוא מספר בצחוק מתגלגל ומוסיף חיקוי של אביו: 'יאללה תעוף, מה אתה עכשיו רוצה?'. "לאף אחד לא היה כוח יותר מדי לטפח את זה, גילו אותי דרך המורים ודרך בית הספר. בשלב מסוים המורה לקחה את ההורים שלי ואמרה להם, 'הילד הוא חרא בלימודים, על הפנים בכל, אבל הוא שר נורא יפה בטקס'. אז הם הבינו שככה אצליח לסיים 12 שנות לימוד ועודדו את זה".

בגיל 13 עבר תאונת אופניים שריסקה את פרצופו. "שברתי את האף, השיניים, פתחתי את הראש", הוא מפרט, "הכל היה מרוסק והשאירו אותי ככה, עם הפרצוף של הכיעור השבור כמה שנים". הרה־אורגניזציה בפרצוף שלו לא מנעה ממנו להתקבל ללהקת הנוער המצליחה השכנים של צ'יץ' לצידם של יעל בר־זוהר, חברתו הטובה ביותר, יהודה לוי ונועה תשבי.

"שם בעצם הבנתי מה זה אנשים יפים, שם ראיתי בחורים נורא יפים ובחורות מושלמות. במקביל, פתאום התחלתי ללכת לאודישנים ולהשתפשף בתחום, ואז גיליתי דבר מדהים: יופי אומנם נורא חשוב, אבל זה בהחלט לא המרכיב החזק שלי". הוא מתבדח בחינניות ושוב מטשטש את הגבול שבין הומור להלקאה עצמית צורבת.

בסיום אפיזודת הלהקה ניסה גלאמין להתקדם בתחום הבידור, אך ללא הצלחה. "אחרי 20 אודישנים שלא קיבלתי, כבר לא חשבתי שיש לי סיכוי. זה היה ממש שוק בשר ואמרתי לעצמי שזה כנראה לא התחום שהכי מתאים לי". על הצבא הוא ויתר אחרי שנה ושמונה חודשים בלהקת הנח"ל, ועזב את הארץ לטובת החיים בניו יורק.

למה באמת נסעת?

"במבט לאחור לא הרגשתי מספיק יפה, לא מספיק מוכשר, לא הרגשתי שמגיע לי. אני זוכר את עצמי מגיע לאודישנים, רואה מלא דוגמנים חתיכים, דוגמניות, ואני ילד כעור, עם שיניים שבורות והביטחון מתערער, לאט לאט אתה אומר אולי זה לא באמת מה שאני רוצה".

הפרידה לוותה במסיבת פרידה נוצצת, שאחריה נטש גלאמין את הביצה המקומית עם הבטחה כי לא ישוב לעולם. "כמובן שחזרתי אחרי שבעה חודשים עם הזנב בין הרגליים".

בניו יורק גילה את הפשן החדש שלו לפאשן ועסק בעיקר בקנייה ושליחת בגדים לחבריו שבארץ, מה שלטענתו פרנס אותו בכבוד. לאחר שחזר לארץ החליט לעסוק בפרסונל שופינג ובמקביל החל לעסוק בסטיילינג, מקצוע שהוא מעדיף שנמחק מהרזומה שלו. "הבנתי שזה לא בשבילי, האנשים, ההתעסקות התפלה בבגדים עייפה אותי", הוא מחייך לעצמו וממשיך, "כמו שאתה רואה, זה לא קשור אליי ולא מזכירים לי את זה בכלל... סתם, זה הכי רודף אותי, עד היום אומרים לי 'אתה סטייליסט'".

•  עוד על מושיק גלאמין, הקשר עם יעל בר זוהר ומה יש לו נגד דורין אטיאס - בגיליון פנאי פלוס החדש
  

• לכל כתבות פנאי פלוס