שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שבת המלכה
    לאה שבת גילתה את היהדות וזה שינה את חייה. היום היא מתפללת ורוצה לשמור שבת, אבל מתקשה בגלל הילדה, ולא מעניין אותה מה עמדת הדת לגבי אם חד־הורית. עכשיו, כשהיא חוזרת לבמה, היא רוצה לזכות בהכרה, בה לא זכתה מעולם

    משהו בדנה שבת מזכיר לי את אמא שלה, לאה שבת, שראיתי לפני חודש על הבמה בתיאטרון צוותא. הילדה הכובשת בת הרבע לשבע מזכירה את האשה שהתרגשה מהקהל שבא לראות אותה אחרי כל כך הרבה שנים, שתיבלה את ההופעה בסיפורים על הטיול ביוון וההיתקלות עם ההוצאה לפועל, וזו שירדה לקהל בשיר הסיום כדי להעניק ולקבל עשרות חיבוקים.

     

    אז מדוע כשאנחנו יושבות לאכול חומוס שבת בעצם שקטה, רצינית ומחושבת יותר. בכל מקרה, את דנה הילדה שלה היא לגמרי מכירה מעצמה: "ילד מחקה את ההורים שלו, ודנה מאוד דומה לי. היא מוזיקלית, והיא גם בדרנית כזו, אוהבת להצחיק את כולם. בתור ילדה הייתי כמוה, הייתי ממש בן. משחקת ג'ולים, כדורגל, מטפסת על עצים".

     

    ואיך הסביבה קיבלה את זה?

    "אני לא חושבת שהתייחסו לזה כשהייתי קטנה אבל כשנהייתי נערה היה יותר עניין, מצד ההורים ובמיוחד אבא, שתהיי כבר בת. חיפשתי את המקום שלי כל הזמן. לצערי לא נלחמתי בזה מספיק. אדם צריך להגיד ולצרוח, אבל אני הכנסתי הכל בפנים. אם לילד יש מה להגיד, שיגיד. אני תמיד אומרת לדנה שהיא תדע שהיא נשמה טובה, לא משנה מה אומרים לה. זה קטע, אני בגיל 52 מעבירה לה דברים שאני לומדת".

     

    לפני שש שנים, כשאימצה את בתה והפכה לאם חד־הורית, סגרה שבת מעגל. הוריה ביהוד התאהבו בתוספת החדשה למשפחה והתמסרו לתפקיד הסבא והסבתא, ושבת גילתה שהשמרנות שממנה סבלה לא תרדוף אותה לנצח. זה היה הזמן של שבת לפתוח כמה מעגלים חדשים, ובחודשים האחרונים היא עושה זאת על הבמות.


    שבת. לפני שש שנים אימצה ילדה וסגרה מעגל (צילום: דרור בן נפתלי)

     

    לראשונה מזה כמעט עשור היא פותחת כמה קופות רציניות, עם שירים מאלבומה האחרון, "פניי", כמו גם עם הלהיטים האלמותיים שלה, "רק החיים", "חתיכת שמיים", "חמניות מול השמש", "ירח בשמיים" ו"תמיד יחכו לך". היא גם מבצעת, לראשונה, שירים שכתבה לאחרים, ביניהם "אתה הולך לישון מוקדם" (נורית גלרון), "רק בגלל הרוח" (שלומי שבת), ו"מה שאת אוהבת" (גלי עטרי). יש קו ישיר, היא אומרת, בין ההיפתחות הזו לעולם, לתהליך הרוחני שהיא עוברת.

     

    "אף פעם לא הופעתי בצוותא לבד, במסגרות אחרות כן, אבל לא ככה. אני שרה גם שירים שכתבתי לאחרים, שירים שאנשים אוהבים אבל לא יודעים שהם שלי בעצם. אני מקווה שלאט לאט יבינו שאני כתבתי אותם".

     

    את בטח לא אוהבת את המילה "קאמבק".

    "זה לא קאמבק. את הדיסק הוצאתי לפני יותר משנה, אבל היום אני באה עם יותר שמחה ורצון. לראות את הטוב שבזה, כמה מזל יש לי. אני באה יותר שמחה לעבודה של המוזיקה".

     

    לא היתה לך שמחה כזו בעבר?

    "לא שמחה מתמשכת. ראיתי דברים משמחים, אבל הסתפקתי בקטן. לא ידעתי מה זה לקבל באמת או לשמוח באמת. זה אולי קשה לשמוע שהייתי ככה, אבל זו האמת אצל הרבה אנשים. אני יכולה להגיד לך שהכל תמיד היה בסדר, אבל זה לא יהיה נכון. נקודת המפנה בחיים שלי הגיעה לפני חמש שנים, כשנהייתי אמא וגיליתי את היהדות".

     

    איך זה התחיל?

    "חברה שלי הביאה לי דיסק של הרב ארז משה דורון, הוא מלמד את התורה של רבי נחמן, ופשוט התאהבתי בדיבור ובמסר. זה מסוג הדברים שהייתי מבטלת בעבר, והיום אני שומעת אנשים שמדברים כמו שאני דיברתי פעם, ואני מזדהה איתם. גם אני חשבתי כמוהם שאני אחראית על החיים שלי, אבל זה לא נכון. היום אני מתפללת, קוראת תהילים. אני לא שומרת שבת עדיין, כי זה קשה עם הילדה, אבל אני רוצה להתחיל".

     

    את מתייעצת עם הרב על השירים?

    "לא, אבל הוא מכיר טקסטים שלי. העניין הוא איך ליצור גשר ביני לבין השירים ולבין קהל. בהתחלה שרתי לזכך ולחזק את עצמי, להכניס אור. אבל זה משהו שעשיתי עם עצמי. עכשיו אני כל הזמן שואלת - איך אני מוציאה את זה החוצה?".

     

    "שלומי ואני השפענו אחד על השנייה"

    כילדה למשפחה שעלתה מטורקיה ומצאה את עצמה ביהוד, שבת מצאה את המוזיקה מהר מאוד: "ההורים שלי הם אנשים עתיקים, הם פשוט רצו שאתחתן ואביא ילדים, ולא משנה איך אעשה את זה. זה לא שיחות נפש, לא היה את הדבר הזה, הם אנשים פשוטים מאוד. אז הלכתי למוזיקה, ושלומי ואני השפענו אחד על השנייה. גדלנו על אותו דבר, מוזיקה טורקית שההורים היו שומעים, אבל גילינו גם הרבה דברים אחרים".


    עם אחיה, שלומי שבת. גדלו על מוזיקה טורקית (צילום: ענת מוסברג)

     

    מה רצית להיות?

    "לשיר. אני לא יודעת איזו מודעות היתה לי לקהל, אבל ראיתי את עצמי שרה ומרחפת ומעופפת עם זה. הייתי כותבת מתוך ההסתגרות שלי, ולכן הכל יצא מאוד אמיתי. אני חושבת עד היום שהשירים שלי מאופיינים בשני דברים: הם אמיתיים מאוד, והם מחזקים מאוד. זה כנראה משהו שנולדתי איתו. שיר כמו 'רק החיים', למשל, שאני שרה אותו היום וקולטת כמה הוא עדיין רלוונטי לי ולאנשים ששומעים אותו".

     

    אבל "רק החיים" לא היה הלהיט שהפך אותה לאחת ההבטחות של הרוק. אחרי כמה שנים כזמרת ליווי של מתי כספי, שבת פרצה ב־1989 בעזרת שדרנית הרדיו אורנה יקיר ז"ל (לה הקדישה את המופע הראשון בצוותא), עם השיר "לא חשוב איזה חורף". בגיל 29 היא החלה להסתמן ככוכבת עולה ברוק הישראלי. המבקרים התעלפו מכל אחד מששת האלבומים שהוציאה עד היום, אבל הרווחה הכלכלית מעולם לא הגיעה.

     

    "היום, אם אתה צעיר והיית ב'כוכב נולד', אתה מיד מתפרסם ויכול לעשות הרבה כסף. לי זה לקח יותר זמן. לא מתאים לי לעשות כל דבר ובכמויות אדירות. תמיד משכתי אחורה. לא עודדתי התקדמות מטורפת, הלכתי בקצב. לא עשיתי דיסקים על ימין ועל שמאל. וגם ההופעות, תמיד הן היו לא יותר מדי".

     

    אולי לא הבינו אותך?

    "זה נכון שאני לא דומה לדברים. אני לא אומרת את זה לטוב או לרע, זו פשוט עובדה. אבל זה לא העניין. מה שחשוב זה לא להיות אחרת אלא להיות קרוב לעצמך".

     

    ולהתפרנס?

    "אני חיה, תודה לאל. כשאני השקעתי את הכסף שלי בעצמי, הרווחתי מהדיסק שלי, אבל כשאת עושה דיסק עם חברת תקליטים אז רק אם תמכרי המון זה יקרה. ואצלי, תמיד אוהבים את השירים שלי, אבל אף פעם לא מכרתי המון. יצא לי לעשות כמה חתונות, ולפעמים אני מופיעה בימי הולדת, רק חסר שאני אקפוץ מעוגה. לא הגעתי למצב שאין לי כסף לדברים, כי אני צנועה. הבית שלי פשוט ואני בקושי יוצאת. אבל יש ילדה, צריך ביטחון. בעבר לא רדפתי אחרי כסף, אבל היום אני רוצה הרבה".


    שבת בהופעה. "ראיתי את עצמי שרה ומעופפת עם זה" (צילום: דודו אזולאי)

     

    לרצות כסף זה רוחני?

    "זה יכול להיות. אני מכבדת אנשים שעובדים קשה אבל עם כוונה ומטרה, לא סתם. יש כאלה שבגיל שבעים יהיו להם מיליונים, אבל הם לא יידעו מה קורה איתם ומה הם עושים, ופתאום הם ישימו לב שלא ראו את הילדים שלהם גדלים, אני לא בעד זה. אבל אצל מישהו כמו האח המתוק הזה שלי, שעובד מאוד קשה כל החיים שלו, אז אני מקבלת את זה אחרת. אני מכירה את שלומי ויודעת שיש עוד דברים שחשובים לו חוץ מכסף ופרסום. והוא עשה למען זה יותר ממני".

     

    ועכשיו גם את רוצה למלא את קיסריה?

    "כרגע לא. אני לא חושבת שאני יכולה. אבל אם פעם העסק שלי יגדל, אלך לשם בשמחה, זה מקום כיפי ויהיה מגניב. פרסום והצלחה הם השלב הבא שלי. היום אני מבינה שהייתי צריכה שישתחררו קשרים בתוכי כדי שזה יקרה. אבל בסדר, קיסריה, נחמד, נמאס. כמה אפשר לדבר על קיסריה. קודם אני צריכה להגיע לדברים הכי פשוטים. אף פעם לא קיבלתי תקליט זהב. שום פרס לא קיבלתי, לא אקו"ם או משהו, ואני רוצה".

     

    איך תגיעי לזה?

    "אני רוצה לגדול כלכלית והצלחתית. הרי כל כך הרבה אנשים אוהבים אותי, אז צריך לחבר את זה עם הצלחה. תמיד הייתי רדומה. אמרתי טוב, יש הופעה פה, הופעה שם, לא דחפתי ליותר. תגידו לי איפה ואני אבוא ואשיר את השירים.

     

    "עכשיו אני אחרת. אני מקבלת, אבל מחפשת את הדחיפות שנכונות לי. יש לי מנהל חדש, אני עושה שיתופי פעולה בהופעות. אני הולכת לארח את מרגלית צנעני בהופעה הבאה בצוותא (ב-16.11 - ה.ב), יש לנו הרבה במשותף ואני מתה עליה. אני רוצה לבוא לאולם ולראות הרבה אנשים, לקבל הרבה כסף כל חודש, למכור הרבה דיסקים".

     

    "זה קשה בגיל שלי להכניס אדם לחיים"

    שבת ודנה מתגוררות בהוד השרון, כשמסביבן הרבה דודים, ביולוגיים ומאמצים, בהם המנהל האישי ליאור, אך בלי הורה נוסף. אחרי מערכת יחסים מתוקשרת עם ארקדי דוכין ("הוא אדם רגיש, זה מתאים גם לו לעבור תהליך רוחני"), שבת תמיד הותירה את חייה הזוגיים תחת מעטה ערפל, אך שיר הפתיחה בדיסק שלה הוא קריאה, נואשת כמעט, לדמות זוגית טובה.

     

    אני מתה על השורה הזו: "אהבתי, אוהבת, אהבה, אני עדיין מקווה". את שרה על עצמך?

    "כן, אבל אני רואה כמה זה קשה בגיל שלי להכניס אדם לחיים. יש בזה הרבה פחד. הזוגיות האחרונה שלי היתה ממש מזמן, עברו כמה שנים. ואני מאוד רוצה, אבל האדם הנכון צריך להגיע. בזמן האחרון אני עובדת על זה, לא נחשוף איך, אבל התעוררתי ואני מודה שזה כרוך במאמצים נפשיים. הרי יותר קל לא להיפגש עם המפלצות שבתוכנו".

     

    • עוד על לאה שבת, מה היא ממליצה לרווקות והאם היא עומדת לאמץ שוב - בגיליון פנאי פלוס החדש

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שבת עם בתה. "דנה דומה לי"
    צילום: רועי חביב
    7 לילות
    מומלצים