הסופר הגדול ביותר שאמריקה לא מכירה
"מקהלת העצים" של דונלד הרינגטון, שיצא לאחרונה בעברית, הוא הזדמנות מצוינת לנסות להבין מיהו בדיוק הסופר האמריקני שמזכיר לרבים את ויליאם פוקנר, אבל לא שוכח לרגע את ההומור
"מי שזה לא יהיה שברא את המין האנושי – היה לו הרבה הומור", כך אומר הסופר האמריקאי דונלד הרינגטון, שהוגדר פעם על ידי אחד ממבקרי הספרות כ"סופר הגדול ביותר שאמריקה לא מכירה". הרינגטון, ששלושה מספריו תורגמו עד כה לעברית, יודע תמיד לספר סיפור, והוא עושה את זה בחן ובקלילות ובהומור, מבלי לוותר על המסרים האנושיים שלו.
על נייל צ'יזם, צעיר שהורשע באונס נערה ונידון למוות על פי חוקי מדינת ארקנסו. אבל צ'יזם הוא רועה צאן תמים וחף מפשע. בכל זאת, הוא נקרא לגשת אל "ספארקי הזקן" – הכיסא החשמלי הישן של בית הכלא בליטל רוק – ושם, על הכיסא, רגע לפני ש"מטגנים אותו" כלשונו, הוא שומע את העצים שרים. "עם שקיעה, כשהובילו אותו אל הכיסא, התחיל נייל צ'יזם להבין את משמעות השם של עיירת הולדתו, סטיי מור (הישאר עוד)", כך נפתח הרומן המקסים הזה של הרינגטון.
כעת רואה אור בעברית ספר חדש פרי עטו, "מקהלת העצים" (הוצאת טובי, בתרגום אסף גברון). הרומן מספר
ביקורת על הרינגטון
הארכיטקטורה היא רק תירוץ
איימן סיכסק
דונלד הרינגטון מגיש לכם את אוסף הדמויות הססגוני וההזוי ביותר שהיה לכם העונג לפגוש. קבלו את "הארכיטקטורה של חבל האוזרק בארקנסו" ואת הסופר האמריקאי הכי גדול שאתם לא מכירים
הרינגטון, בן 74, חולה מאוד בימים אלה. אשתו קים נמצאת ליד מיטתו בהוספיס בפאייטוויל שבצפון קרוליינה, שם הם גרים. היות שהרינגטון גם סובל מחירשות מגיל צעיר, הראיון אתו היה אמור להתקיים באמצעות הדואר האלקטרוני; אבל, כפי שכתבה אשתו השבוע, הוא חלש מכדי לכתוב ולענות על שאלות.
הרינגטון הוא גם פרופסור להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת ארקנסו, ובכלל הוא אישיות יוצאת דופן; הוא נולד ב-1935 בליטל רוק, בירת ארקנסו, שם גדל. את חופשות הקיץ של ילדותו בילה בכפר הקטן דרייקס קריק שבהרי האוזרק, כפר ילדותה של אמו, שבו ניהלו סבו וסבתו את המכולת ואת סניף הדואר.
הרינגטון איבד את שמיעתו בגיל 12 בעקבות דלקת קרום המוח, אבל עוד לפני כן נהג להקשיב לסיפורי המעשיות ולשפתם של בני חבל האוזרק, שדיברו אנגלית ייחודית שהלכה ונעלמה. הרומן הראשון שלו "The Cherry Pit" יצא לאור ב-1965 בהוצאת רנדום האוס. מאז פירסם 14 רומנים נוספים, שרובם מתרחשים בעיירה הבדיונית סטיי מור - כפר אוזרקי קטן המבוסס על דרייקס קריק של ילדותו.
הרינגטון. חן וקלילות, אבל עם מסרים אנושיים. (צילום: ג'וזף ברנהרד)
את הרינגטון גילה לקוראי העברית המו"ל הירושלמי מתיו מילר, שהקים את הוצאת טובי. מילר הצהיר לא פעם שלהיות מו"ל ישראלי בשוק כל כך רווי בספרים זה סוג של שיגעון, אבל בדווקאיות יהודית טיפוסית הוא ממשיך לחפש חומרים ייחודיים ולהוציא אותם לאור.
יום אחד הוא נתקל בספר של הרינגטון, קרא והתאהב. שלושת הספרים של הרינגטון שיצאו לאור בעברית עד כה תורגמו נפלא בידי אסף גברון, ויצאו בעיצוב מוקפד, בפורמט מעט גדול מן הפורמט הסטנדרטי, עם נייר צהבהב שמחזיר לספר איזו תחושה חגיגית.
הספר הראשון של הרינגטון שתורגם לעברית היה הרומן בעל השם המוזר "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו". זה לא ממש ספר על אריכטקטורה, אלא יותר על הימים הראשונים של ההתיישבות בדרום ארצות הברית. הרומן גולל סאגה משפחתית על ששת הדורות הראשונים של המתיישבים בסטיי מור, מתחילת המאה ה-19 ואילך.
הכל התחיל עם האחים ג'ייקוב ונוח אינגלדיו, שעברו כמעט 1,000 קילומטרים ממולדתם טנסי כדי לייסד את סטיי מור. הרומן עוקב אחר קורות משפחת אינגלדיו במשך 140 שנים, החל מהחלום הראשוני הנאיבי כביכול, לייסד התיישבות אמריקנית עצמאית, כמובן על חשבון הילידים האינדיאנים, ועד הימים הקשים של מלחמת האזרחים.
אחר כך ראה אור בעברית הספר "כשהמלאכים נחים", על חבורת ילדים בסטיי מור בזמן מלחמת העולם השנייה. הם עוקבים מרחוק אחרי המלחמה ואפילו מתחלקים לשני מחנות – "בנות הברית" ו"הציר" – ומתקוטטים ביניהם. המציאות שלהם משתנה כשמטוס ראשון חג מעל העיירה, חיילים מתחילים להתאמן בשטחה, ואחד מבני העיירה נהרג במהלך הפלישה ליפן.
הכל מרוכז בעיירה בדיונית אחת
המבט של הרינגטון על החיים הוא מורכב, משום שהוא מצליח להבחין גם ברוע ובקשיים וגם בטוב וביופי, בעת ובעונה אחת. יש קסם בכתיבה שלו, יש בה מבט חומל על בני אדם, והרבה מאוד הומור. הוא ברא בספריו עולם שלם עם שפה משלו, נופים משלו, וחוקים משלו – הכל, כאמור, מרוכז בעיירה בדיונית אחת. אותן דמויות שבות ומופיעות ברוב ספריו, פעם בתפקיד ראשי ופעם בתפקיד משני, ולפעמים סתם כעוברות אורח.יש בסטיי מור אוירה של אמריקה הישנה, השמרנית, על הטוב והרע שבה. הטוב – אופטימיות נאיבית, הכנסת אורחים, ערכים של יושר והגינות. הרע – שמרנות פוריטנית, שוביניזם, וגם ניוון מוסרי ואכזריות הרוחשים מתחת לפני השטח.
דווקא בספרו החדש בעברית, "מקהלת העצים", מציג הרינגטון מבט לא מאוד רומנטי על הדרום הנחשל – הספר מתאר מקום חולה ומנוון, מדורדר מוסרית, חשוך, מלא בגילוי עריות ובפשעים אחרים. ויש בו גם תיאורים מדויקים ואכזריים מחיי הכלא של ארקנסו, שהופכים את הבטן – בספר, להבדיל מבית הקולנוע, אי אפשר לסובב את הראש כדי לא לצפות בסצינות קשות.
"מקהלת העצים" הוא מעשייה פוקנרית שמתרחשת בזמן מלחמת העולם הראשונה. גיבורה נייל צ'יזם הוא רועה כבשים תמים ומוזר שמואשם על לא עוול בכפו באונס נערה. לפי חוקי המחוז - הוא נידון למוות. במקביל, יוצאת וירידיס מונדיי (שמות גיבוריו של הרינגטון הם תמיד מיוחדים), עיתונאית צעירה ויפה שהיא בעצם ציירת, לחיפוש אחר האמת ולהוכחת חפותו של צ'יזם. אפילו הנאנסת מוכנה להודות שלא הוא זה שאנס אותה. אבל מושל המחוז אטום מכדי לחון אותו ולבטל את עונש המוות.
המחוז המתואר בספר הוא מקום שאין בו חוק, מקום שבו החזקים לוקחים את העניינים לידיים ועושים ככל העולה על רוחם. יש בספר הזה טובים ורעים. את הרעים לומדים לשנוא מהר מאוד, ואת הטובים לאהוב מהר מאוד.
כמו פוקנר, רק עם הומור
גם וילאם פוקנר וגם הרינגטון יצרו מחוז דרומי מדומיין, והם מספרים את עלילותיו וסיפורי תושביו לאורך שנים. אצל פוקנר זוהי העיר ג'פרסון במחוז הבדוי יוֹקְנָפָּטוֹפָה, צירוף של כמה ערים ועיירות במיסיסיפי. ב"מקהלת העצים" – כמו למשל ב"אור באוגוסט" של פוקנר – יש פושע נרדף, ושניהם בעלי דם "מעורב" – ג'ו קריסמס של פוקנר הוא בעל דם שחור, ונייל צ'יזם של הרינגטון הוא בעל דם אינדיאני. אלא שגיבור "אור באוגוסט" נמלט מפני המשטרה לאחר שרצח אשה לבנה, ואילו ב"מקהלת העצים" לאורך כל הדרך מתוארת חפותו ותמימותו של הגיבור.הספרים של פוקנר הרבה יותר רציניים והרבה פחות הומוריסטיים מאלה של הרינגטון. אבל הכתיבה של הרינגטון מדויקת, ריאליסטית ובהירה – גם כשהקולות המספרים את הסיפור משתנים. ההומור והמבט החם שלו על הדמויות מביאים את הקורא ממש להתאהב בהן, ואפילו להתגעגע אליהן אחרי הקריאה. לפעמים לא צריך יותר מזה.
לכל כתבות המדור לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
מקהלת העצים. כבר לא מבט רומנטי
מומלצים
