שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ספר הג'אנגל: 35 שנה לקרב בין פורמן לעלי
    ב-30 באוקטובר 1974 סיכן שליטה של זאיר את עתיד מדינתו כדי להביא את אחד מרגעי הספורט הגדולים בהיסטוריה ליבשת אפריקה - ההתמודדות בין שני הענקים על אליפות העולם במשקל כבד באיגרוף. דון קינג קפץ על המציאה וכינה אותה 'הראמבל אין דה ג'אנגל', אף אחד מהמעורבים לא ישכח את שקרה שם

    ישנם אירועים המשנים את חייהם של המשתתפים בהם. מראים להם דרך חדשה. לפעמים לא מותירים להם ברירה, אלא ללכת בה. לפני 35 שנים התרחש אחד כזה באיצטדיון ה-20 במאי בקינשסה, זאיר, לימים הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

     

    ב-30 באוקטובר 1974, בשעה ארבע לפנות בוקר, החל אחד מקרבות האיגרוף הגדולים בהיסטוריה: ג'ורג' פורמן נגד מוחמד עלי. ה'ראמבל אין דה ג'אנגל' הוא כונה. עם סיומו, סמוך לזריחה (השעות הותאמו לשידור בפריים טיים בארצות הברית), האיר בוקר חדש על כל המעורבים, בוקר אליו הגיעו שונים לגמרי. סימן לכך הגיע מהשמיים, תרתי משמע, בדמות מבול שהציף את חדרי ההלבשה.

     

     

    מלך בעיני עצמו

    בעיניו נותר עלי בדיוק כפי שהיה לפני אותם שמונה סיבובים - "הגדול ביותר". העובדה שהגיע לקרב כטוען לכתר (מאזן 2:37), שבע שנים אחרי שתוארו נלקח ממנו בשל סירובו לשרת במלחמת וייטנאם, לא הפריעה לו לזלזל ביריבו בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. גם הנצחונות המרשימים של פורמן על שני היריבים היחידים שהכניעו את עלי (ג'ו פרייזר וקן נורטון) לא פגעו בביטחון העצמי האדיר שאיפיין את הטוען לכתר.

     

    עלי הקדים את זמנו, לפחות מבחינה תקשורתית. דמות צבעונית ודעתנית כמו שלו היתה פורחת בעידן הנוכחי. מהרגע שהגיע לזאיר (חודש לפני התאריך המקורי), הוא עט על כל מיקרופון וסיפר על מה שיעשה לפורמן, כיצד ירקוד סביבו ויעקוץ. הכריזמה האדירה סייעה לו להתחבב על המקומיים, ומיד עם נחיתתו כבר הלהיט את הקהל בשאגות: "עלי בומא יי" (עלי, הרוג אותו). קריאה אותה ישמיע בכל הזדמנות, כולל בהפסקות בין הסיבובים בקרב עצמו.


    ג'ורג' פורמן בצעירותו, נחשב לבעל אגרוף חזקים במיוחד (גטי אימג'ס)

     

    בניגוד לעלי, פורמן לא התחבר לתושבי זאיר. הם לא ראו בו את דמות האח האובד, המנהיג השחור הבא. אפשר להגיד שהאלוף ירד מהמטוס ברגל שמאל, כשלצידה נמצא הרועה הגרמני שלו - כלב שהבלגים השתמשו בו נגד המקומיים בשנות שלטונם במדינה. פורמן הצטייר כשחצן. דבריו וכוונותיו לא ממש הובנו כשדיבר במסיבות העיתונאים. חתך קטן מעל עינו, אשר נפער במהלך אחד מימי האימונים האחרונים, דחה את קיום הקרב ביותר מחודש - מה שסייע לעלי להגדיל את הפער באהבת הקהל.

     

    הקרב של חייהם

    הקרב סימל עבור האלוף לשעבר (32) הזדמנות להוכיח לכולם את גדולתו האמיתית: הפסד היה מאלץ אותו להפסיק לקטלג עצמו כ'גדול מכולם'. מולו עמד יריב צעיר יותר (25) ואולי החזק ביותר בו נתקל. אף אחד לא נתן לו סיכוי. ככל שהתקרב הקרב, אבד הביטחון של אנשי מחנהו, שבליל הקרב עצמו נראו כאילו הם בדרך להלוויה. עלי ידע שייאלץ למצוא דרך מיוחדת לגבור על פורמן, לאו דווקא בעזרת עליונות באיגרוף נטו.


    דון קינג והתסרוקת המיוחדת שלו. חלק חשבו שהתחשמל (גטי אימג'ס)

     

    מבלי להתייעץ עם אף אחד מהקרובים לו, החליט עלי לנקוט בטקטיקה מסוכנת - במקום לרקוד ולעקוץ, תוך שהוא מתחמק מהמכות החזקות של פורמן, הוא נשען אחורה על החבלים ונתן לאלוף להכות בו. מאוחר יותר הוא נתן לשיטה את השם 'רואפ א-דופ (Rope-a-dope)'.

     

    "תן עוד", "זה בכלל לא כאב", "יותר חזק", "זה הכל?", אמר לפורמן תוך שהוא סופג לגופו את אגרופיו. בתגובה המטיר האלוף מתקפה אימתנית נוספת. עלי לא נשבר ובין הסיבובים שילהב את 60 אלף הצופים בשאגות ה"עלי בומא יי". דרך נוספת להעליב את פורמן היתה המכה הכי יעילה שלו בקרב - אגרוף ימין מוביל, מכה שרוב המקצוענים לא השתמשו בה בקרבות מאחר שהותירה אותם חשופה מדי. שימוש בה נחשב לחוסר כבוד ליריבך, ועלי עשה בה שימוש נרחב בזאיר.


    עלי מיד לאחר שניצח את סוני ליסטון וזכה לראשונה בתואר (גטי אימג'ס)

     

    לקראת סוף הסיבוב השמיני הוכיחה החלטתו של עלי את עצמה - יריבו חבט בו עד אובדן כוחות. עלי ניצל זאת ויצא למתקפה - שתי קומבינציות מוצלחות שלחו את פורמן לקרשים ולעשור הקשה בחייו. אחת התמונות המפורסמות מהקרב מראה את עלי מוכן להכות את פורמן, בעוד זה צונח אל המזרן. הוויתור של עלי על האגרוף הנוסף הוגדר על ידי אשתו באותה תקופה, קלילה עלי, כרצון לא להכתים את נצחונו במכה מכוערת.

     

    בעוד עלי קפץ לשמיים, פורמן התיישב על המזרן והתכונן לקרב הבא שלו - על עיצוב אישיותו מחדש. ג'ורג' השחצן והלא מובן פינה את מקומו לג'ורג' המצחיק והחביב.


    מובוטו עם המלכה אליזבת, רצה לקבל לגיטימציה לשלטונו (גטי אימג'ס)

      

    ספק אם ללא אותו הפסד היה מגיע פורמן לאותה נקודה בחייו, בייחוד אחרי שהודה כי רק לאחר עשר שנים יצא מהדיכאון שממנו סבל מאז זאיר. בגיל 45, בקאמבק השני שלו, הפך לאלוף העולם במשקל כבד המבוגר בהיסטוריה. אחרי פרישתו הפך לאיש עסקים מצליח ("הג'ורג' פורמן גריל"), איש תקשורת וכומר בעל כנסייה משלו. לכל אחד מחמשת בניו קרא ג'ורג' (ג'וניור, השלישי וכן הלאה).

     

    בלעדיהם זה לא היה קורה

    סיפור מלחמתם של עלי ופורמן נכתב בדפי ההיסטוריה אותם סיפקו שתי הדמויות האחרות, בלעדיהן לא היה מתקיים הקרב - האמרגן דון קינג והדיקטטור מובוטו ססה סקו, שניים שרצח אינו זר להם.


    ג'ורג' פורמן והגלגול הבא שלו - "הג'ורג' פורמן גריל" (גטי אימג'ס)

     

    קינג של 1974 היה אסיר משוחרר (הואשם פעמיים ברצח, נמצא אשם רק פעם אחת וריצה קצת פחות מארבע שנים על הריגה) בעל רצון להפוך לאמרגן

    גדול. הצלחתו היכן שכל שאר מתחריו נכשלו - הבטחת 10 מיליון דולר (חמישה לכל מתאגרף) ממובוטו עבור קיום הקרב בזאיר - הזניקה אותו למעמד העל ממנו הוא נהנה עד היום. בין השאר הוא אחראי לקרב השלישי בין עלי וג'ו פרייזר ('ת'רילה אין מנילה') שנה מאוחר יותר, הקריירות של איבנדר הוליפילד ומייק טייסון.

     

    קינג החליט להפוך את האירוע לחגיגה ושלושה ימים לפני הקרב נערך פסטיבל של מוסיקת סול. האמרגן הטיס כמה מהשמות הגדולים ביותר של המוסיקה השחורה, ביניהם אפשר למצוא את ג'יימס בראון ובי.בי. קינג.

     

    "מובוטו ראה בקרב הזדמנות להפנות את עיני העולם לזאיר, כחלק מהפעולות הנרחבות שביצע במטרה ליצור לגיטימציה לשלטונו", מספר יקותיאל גרשוני, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב. "עשרת מיליוני הדולרים לקיום הקרב נלקחו מקופת המדינה, שבאותה תקופה היתה נתונה במשבר כלכלי קשה.


    עלי, פורמן וג'ו פרייזר. לימים הפכו השניים לחברים (גטי אימג'ס) 

     

    "16 ראשי מדינות אפריקנים הגיעו לצפות בקרב, אבל הדבר לא הוזכר בכלי התקשורת בכדי לא לפגוע בתשומת הלב שניתנה למובוטו. פחד
    מהתנקשות השאיר את הדיקטטור המקומי מחוץ לאיצטדיון והוא צפה בקרב בטלוויזיה במעגל סגור". בסופו של דבר השלים מובוטו 31.5 שנות שלטון, לפני שהופל בידי מתנגדיו והוגלה לטוגו ומרוקו, בעיקר בשל תמיכתו בבני ההוטו מרואנדה (מבצעי רצח העם בבני הטוטסי ב-1994). בספטמבר 1997 הוא נכנע לסרטן הערמונית ונקבר בראבט.

     

    80 שנה לקח לגביע העולם בכדורגל, אולי האירוע הספורטיבי הגדול בתבל, להגיע ליבשת אפריקה (דרום אפריקה 2010). האולימפיאדה עדיין לא נחתה ביבשת השחורה. לפני 35 שנים הספיק שיגעון של דיקטטור אחד, יחד עם אידיאולוגיה גדולה של אחד המתחרים (עלי), כדי להביא את אחד מאירוע השיא הספורטיביים בהיסטוריה לאפריקה. קרב בו צפו מיליונים, עשרות ספרים וסרטים נכתבו עליו. למרבה הפרדוקס, רק מיעוט של אפריקנים צפו בו, משום שרק למעטים ביבשת היתה נגישות לטלוויזיה או לאמצעי המחשה אחרים.

    פורסם לראשונה 30/10/2009 10:41

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים