מטעמי נוחות
צמד "קינגס אוף קונביניינס", שחוזר אחרי חמש שנים, ממשיך להצדיק את שמו ותדמיתו הנוחים לבריות. האלבום החדש לא משנה את העולם אבל הופך את הייאוש ליותר נוח
יש דברים שאתה אוהב בדיוק כמו שהם: גובה המשענת באוטו, רישול חולצת השינה שלך, ריח בית ההורים כשמגיעים לביקור. משהו בחמימות המוכרת והבטוחה מאפשר את היכולת לחלוץ נעליים וללכת יחפים, ללא חשש להפתעות כואבות.
יש הרבה נחמה בשקט הזה ש-"Kings Of Convenience" חרתו על דגלם, כבר באלבום הבכורה שלהם מ-2001, כשהכריזו בלחישה: "שקט זה הרעש החדש". ארלנד אוי ואיריק גלמבק, הלא הם "מלכי הנוחות", משתייכים בדיוק לז'אנר של הדברים שלא יפתיעו אותך, ואתה גם לא רוצה שיפתיעו.
"הצהרת תלות". נשענים זה על זה להמשך היצירה (עטיפת האלבום)
באלבומם החדש, "Declaration Of Dependence" צמד הנורווגים העדינים חוזר לעשות את מה שהוא כבר הוכיח שהוא יודע לעשות טוב יותר מכולם: פולק-פופ איכותי, אינטליגנטי ורך, מגובה בטקסטים עצובים-אירוניים, שלא משנים את העולם אבל בהחלט הופכים את הייאוש ליותר נוח.
קשה לדמיין הרכב מוזיקלי אחר שהיה עושה זאת יותר בקלות: אחרי הפסקה של חמש שנים, במהלכה התפצלו לצורך עבודה על פרויקטים שונים בתכלית מלהקת האם שלהם, גלמבק ואוי נפגשו ל"הופעת איחוד" והחליטו לשחזר את הקסם פעם נוספת על חופי מקסיקו, הרחק מנורבגיה מולדתם.
שומרים על קו מינימליסטי
אמנים אחרים שמתקמבקים אחרי הפסקה ארוכה בדרך כלל זוכים לטיפול אקסטרה פולשני, אבל משהו בחביבות ובנעימות שהצמד משדר מונע מהמאזין לבחון אותם בזכוכית מגדלת. הם לא השתנו בזמן שעבר, וגם לא נתנו להרפתקאות האינדיווידואליות שלהם להפריע להם לייצר רוגע מלודי, רך כמו צמר גפן, אבל לא בהכרח מתוק כמוהו.
קו מינימליסטי
ההרמוניות הקוליות עדיין עושות את העבודה בקטעים כמו "Power Of Not Knowing" או "Rule My World", שגוררים שוב את ההשוואה החבוטה אך מוצדקת לסיימון וגרפונקל. אבל גם המחמאה הלעוסה הזו לא גורמת לצמד המלכים להישמע כמו העתק, אלא יותר כמו הומאז' עדכני עם זכות קיום משלו.
זה לא אומר שלשירים החדשים אין ייחודיות משלהם ושהצמד נתקע במקום בעשור האחרון. בעוד שקל יותר להשוות את האלבום החדש לזה הראשון ופחות לממשיכו, "Riot On An Empty Street" (שהיה חתיכת שיעמומון), יש בין השניים הבדלים מהותיים בהגשה: כאן לא תמצאו שירים ממכרים מדי שנדבקים לראש לאחר האזנה אחת. אם כבר, היעדרם של התופים ונדירות הופעתם של כלי המיתר והפסנתרים ביצירה החדשה מדגישים קו עוד יותר מינימליסטי, שמפנה את הבמה רק לטקסטים, פריטת הגיטרה העדינה ולקולות הענוגים שלהם.
פולק-פופ איכותי, אינטליגנטי ורך
שימו לב ל-"Renegade" היפה ול-"24-25", הקטע היפה ביותר בתקליט, שחבל שהוא מגיח ראשון ומבזבז המון תחמושת חשובה להמשך. גם טראקים כמו "Mrs. Cold" או "Freedom And Its Owner" מביאים חידוש חביב בדמות בוסה נובה מדגדגת.
באשר לשם האלבום: "הצהרת התלות", ההפך המוחלט מערך העצמאות המקודש שכולם רודפים אחריו, מתקשר, מן הסתם, לרצון הכן והאמיתי של הצמד להישען זה על זה לצורך המשך יצירה. ואם שקט ותמיכה הדדית הם מה שצריך כדי לשמור על השקט בממלכה, אז אפשר כבר להכריז כי "תלות היא העצמאות החדשה".
Kings of Convenience, "Declaration of Dependence", הליקון
