משה רבנו - גיבור אמריקני

מיירה סְקְלֶרוּ - בטלפון

לֵייזֶר אוֹמֵר לִי שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים

לְהִפָּגֵשׁ פַּעַם נוֹסֶפֶת, לִרְאוֹת

זֶה אֶת זֶה בְּטֶרֶם יָמוּת.

פָּנִים אֶל פָּנִים,

כְּשֶׁהֶעְפִּיל

הַמְטֹרָשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַזְּמַן

וְהַמָּקוֹם. שָׁם, אֶל פְּנֵי הָאֱלֹהִים.

אֲנִי, שְׁרוּיִים בִּגְּבָהִים כָּאֵלֶּה,

רַק בַּמֶּרְחָק הַגָּדוֹל

הַמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ.

אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ מְקַבֵּל הַחֹק

רַק אָדָם זָקִן הַפּוֹרֵק עֹל

מֵעַל עַצְמוֹ, נוֹשֵׂא אֶת הַמֵּתִים

לְמַעַן יוּכְלוּ לִנְשׁם שֵׁנִית

בַּאֲוִיר אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ.

מיירה סקלרו, ממקימי המחלקה לכתיבה יוצרת באוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון ומהעומדים בראשה, נולדה ב-1934למשפחה יהודית בבולטימור. היא פירסמה ספרי שירה ומסות, שחלקם זכו בפרסים, שימשה שנים אחדות נשיאת מושבת האמנים המפורסמת ביאדו שבצפון מדינת ניו יורק, וביקרה פעמים אחדות בישראל.

לוּסִיל קְלִיפְטוֹן - למשה כֵּהֶה

אַתָּה הָאֶחָד

אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ הֻצַּתְתִּי.

בּוֹא עִם מַטְךָ

הַמִּתְפַּתֵּל

כְּנָחָש.

אֲנִי הַסְּנֶה.

בּוֹעֶרֶת אֲנִי

וְלֹא אֲאֻכַּל.

קליפטון. אני הסנה (צילום: עטיפת ספר)

לוסיל קליפטון (ילידת 1936) נחשבת למשוררת השחורה הבכירה בארה"ב. ילדות קשה ועוני לא עצרו אותה והיא רכשה השכלה אקדמית. שירתה חושנית, רגישה למצוקות גזעה, ונאבקת למען כבוד האשה האפרו-אמריקאית, ובעלת זיקה בלתי-אמצעית לתנ"ך. שנים רבות שימשה פרופסור לספרות במיכללה בדרום מדינת מרילנד.

לוּאִיז גְּלִיק - יום ללא לילה

מלאך אלוהים דחף את יד התינוק מאבני החן לעבר הגחלים הלוחשות

דִּמּוּי

הָאֱמֶת הוּא אֵשׁ: הִיא מְטַפֶּסֶת

עַל מְצוּדָתָם שֶׁל שְׁמֵי עֶלְיוֹן.

בְּעָצְמָתָהּ הַבְּרוּרָה?

אֲפִלּוּ תִּינוֹק

מְסֻגָּל לָחוּשׁ בַּשִּׂמְחָה הַזֹּאת.

מֵעֵין שֶׁמֶשׁ

בּוֹעֶרֶת בַּגֵּיהִנּוֹם. זֶהוּ גֵּיהִנּוֹם,

יוֹם לְלֹא לַיְלָה.

הָיָה זֶה כְּאִלּוּ בַּת פַּרְעֹה

הֵבִיאָה הַבָּיְתָּה גּוּר אַרְיֵה

וּבְמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר

הִצִּיגָה אוֹתוֹ כְּחָתוּל.

מִן הַנִּמְנָע הָיָה לִדְחֹק בָּאִשָׁה הַזֹּאת.

הִיא אָמְרָה שֶׁנִּתְקְלָה

בַּתִּינוֹק בֵּין קְנֵי הַסּוּף;

כָּל אֵימַת שֶׁסִּפְּרָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה

חָזְרוּ שִׁפְחוֹתֶיהָ וְהִשְׁמִיעוּ

אֶת מַקְהֵלַת אַנְחוֹתֵיהֶן הָאֵינְסוֹפִית.

אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת:

נָסִיךְ קָטָן. גּוּר אֲרָיוֹת קָטָן.

וְאָז כִּמְעַט לְלֹא עִדּוּד

הִגִּיעַ אוֹת: זְמַן מָה

הַתִּינוֹק כָּמוֹהוּ

כְנֶכֶד לְפַרְעֹה.

אָז הוּא מְפַרְכֵּס; בְּחֵיק פַּרְעֹה

הוּא אֶת יָדָיו מוֹשִׁיט לְכֶתֶר מִצְרַיִם

וְכָךְ פַּרְעֹה מַנִּיחַ לִפְנֵי הַתִּינוֹק

שְׁנֵי טַסִּים, אֶחָד גְּדוּשׁ אַבְנֵי אֹדֶם, הַשֵּׁנִי גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת:

מֻנָּח לְפָנֶיךָ:

אֵשׁ מִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, אֵשׁ

בְּלִי חֲלוּפָה - 

זֶה הָיָה כְּלַהֲטוּט כֶּשֶׁף: כָּל מַה שֶּׁרָאִיתָ

הָיָה הַיֶּלֶד בְּנוּעוֹ; אוֹתָהּ יָד שֶׁגִּלְּתָה

עִנְיָן פָּעִיל כָּל כָּךְ

בְּאוֹצְרוֹת מִצְרַיִם גִּלְּתָה

פִּתְאֹם הַעֲדָפָה לְגַל שֶׁל גֶּחָלִים.

אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּמָּשִׁי לֹא רָאִיתָ מֵעוֹדְךָ.

וּכְדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַלַּהֲטוּט,

הַתִּינוֹק הִטִּיל מוּם בְּעַצְמוֹ -

וּצְעָקָה בָּקְעָה,

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ

שָׁרוּי בַּגֵיהִנּוֹם,

שֶׁבּוֹ אֵין לַעֲשׂוֹת מְאוּם

זוּלַת לִרְאוֹת -

משֶֹׁה

הָיָה מוּטָל בַּסּוּף:

הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת

רַק בְּכִוּוּן אֶחָד,

יֵשׁוּתוֹ הַפֵּרְסְפֶּקְטִיבִית

מֻגְבֶּלֶת עַל-יְדֵי הַתֵּבָה.

מַה שֶּׁרָאָה

הוּא אוֹר גָּדוֹל, כְּמוֹ

כָּנָף מְרַחֶפֶת.

וֵאלֹהִים אָמַר לוֹ,

"אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת הַנִּבְחָר,

זֶה שֶׁטּוֹעֵם אֵשׁ

וְנִבְצָר מִמֶּנּוּ לְדַבֵּר,

אוֹ שֶׁתּוּכַל לָמוּת עַכְשָׁו

וּלְהַנִּיחַ לַשְּׁאָר

לָשֶׁבֶת בְּמִצְרַיִם: לוֹמַר לָהֶם

שֶׁמּוּטָב לָמוּת בְּמִצְרַיִם,

מוּטָב לְזַהֵם אֶת הַנָּהָר

בִּסְחִי פִּגְרֵיכֶם, מֵאֲשֶׁר לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי

עוֹלָם חָדָשׁ".

זֶה הָיָה כְּאִלּוּ נְשָׁמָה הִגִּיחָה,

מְשֻׁחְרֶרֶת מֵהַמַּלְאָךְ,

הֲוָיָה בַּעֲלַת תּוֹדָעָה הַבּוֹחֶרֶת

לֹא לְהִכָּנֵס לְגַן הָעֵדֶן -

בָּהּ בָּעֵת, שֶׁמֶשׁ הָאֱמֶת

הָלְכָה וְשָׁקְעָה.

כְּשֶׁנָּגְעָה בַּמַּיִם

מִפְּנֵי שֶׁנִּצְרְכָה, בָּבוּאַת הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה

לִקְרָאתָהּ מִנִּבְכֵי

הַנָּהָר:

אָז תַּמָּה הַזְּעָקָה.

אָו נֶחְבְּאָה

בְּכֹבֶד פִּיו

שֶׁל הַמּוֹשִׁיעַ -

הֶקְשֵׁר

הָאֱמֶת הִיא הַחֲשֵׁכָה: הִיא גּוֹרֶפֶת

אֶת מִדְבְּרִיּוֹת יִשְׂרָאֵל.

אוֹרוֹת, אַשְׁלָיוֹת?

שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם, אֲשֶׁר יָדוֹ

נַעֲלָמָה: לַהֲטוּט

שֶׁל אוֹר-יָרֵחַ עַל הַמַּיִם הָאֲפֵלִים.

לואיז גליק, מי שהיתה "שרת השירה של ארצות הברית", נולדה למשפחה יהודית בני יורק ב-1943. היא כלת פרס פוליצר לשירה בזכות הקובץ "אִירוּס הַבָּר", לימדה כתיבה יוצרת שנים רבות במיכללת ויליאמס ועתה משמשת כפרופ' לספרות באוניברסיטת ייל. שיריה ומסותיה היקנו לה מקום בין חשובי המשוררים האמריקאיים של העת החדשה.

רוברט בְּלַיי - תיבת משה

לֹא אֵדַע אִם הָאֱלֹהִי הוּא הַיּוֹתֵר אָהוּב עֲלֵינוּ

אוֹ הָאֱנוֹשִׁי. בַּת פַּרְעֹה עִם שַׁחַר -

הֲתִזְכְּרוּ? - נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ קְנֵי הַסּוּף,

הַתִּינוֹק וּפַרְעֹה עוֹמְדִים לְהִפָּגֵשׁ.

וְהַקָּנִים, כְּלוּם לֹא הָיוּ עֲנֻגִּים בְּיָפְיָם,

שְׁטוּפֵי סַחַף, גְּדוּשֵׁי צִפֳּרִים, וּבִצָּתִיִּים...

שְׂעָרָהּ הַמָּתוֹק שֶׁל אִמָּא מַיִם?

אַךְ הַתֵּבָה וּבָהּ הַתִּינוֹק,

מִתְנַדְנֶדֶת בֵּין קָנִים מַחֲשִׁיכִים, הִיא הַחִזָּיוֹן הָאָהוּב עַל עֵינֵינוּ,

וְכֵן הַקַּוִּים הַמִּתְקַמְּרִים שֶׁהַתֵּבָה מַתְוָה בְּמֵי הַנָּהָר.

רוברט בליי, מגדולי המשוררים האמריקאיים בימינו, נולד ב-1926 במדינת מינסוטה שבצפון ארה"ב למשפחת איכרים ממוצא נורבגי. היה מראשי המתנגדים למלחמת וייטנאם ולמלחמת עיראק. בקובצי שירתו הרבה לצייר  את נופי מינסוטה בחום ובשנינות נפלאים, ביטא את אהדתו לעשוקי החברה ונרדפיה, וכטרובאדור מודרני נדד ברחבי היבשת, קרא שירה וניגן על הבאנג'ו שלו.

משה כבש את וושינגטון

לא ידעתי שוושינגטון הבירה מלאה במינחות-כבוד למשה שלנו, אבי הנביאים, היחיד שזכה לדבר עם ריבונו של עולם פנים אל פנים, ועיקר העיקרים - מי שהוציא את ישראל ממצרים מעבדות לחירות. ודאי, לאחר שהנחית על שליטה העקשן של האימפריה המצרית, פרעה האלוהי, ועל בני עמו את עשר "מכות מצרים".

על הגילוי הזה אני אסיר תודה ל"וושינגטון פוסט", שכַּתָּב זריז שלו שוטט ברחובותיה של בירת ארה"ב, פישפש פה והציץ שם, והעלה את תגליותיו על הכתב, וגם מצא לראוי ולנחוץ לרענן את זיכרונם ההיסטורי של קוראיו.

משה רבנו. גם גיבור אמריקני (צילום: ויז'ואל פוטוס)

מי שאינו מאמין יכול לגשת לבניין בית המשפט העליון, אל שורת האנדרטאות המובילה אל בית-המשפט, ולראות את משה רַבֵּנוּ יושב אחר כבוד במרכז עם שני לוחות הברית, אחד בימינו ואחד בשמאלו. עשרת הדיברות חקוקים על השערים והדלתות של המבנה המפואר.

ובכך לא די: כשחברי בית הנבחרים של הקונגרס מתכנסים לדיוניהם, הם נועדים באולם המעוטר בעשרים ושלושה דיוקנאות של שיש, וביניהם חמורבי ונפוליאון. אחד עשר מתבוננים שמאלה, אחד עשר מביטים ימינה. אבל כולם מסתכלים לעבר משה המתנוסס באמצע, היחיד שעיניו פונות קדימה.

חוץ מזה, ניצב משה בספריית הקונגרס. הוא מופיע בחזית של בניין רונלד רייגן. הלוחות שלו חקוקים ברצפת הארכיון הלאומי. ולמעשה, כמעט כל מי שישב בבית הלבן הפציר במנהיג העברי להדריך את האמריקאים בעיתות מצוקה.

מגלם את הסיפור האמריקאי

למה זה קורה? כי יותר מכל דמות אחרת בעולם העתיק משה מגלם את הסיפור האמריקאי. הוא המנהיג של עם נדכא ומשועבד. הוא הראשון שהניף את דגל החירות והצדק שכל אדם זכאי להם.

חלקו בסיפור-המעשה האמריקאי מתחיל ב"צליינים" (ה"פילגרימז") - חבורה של נידחים פרוטסטנטים שנרדפו על-ידי כנסיית-המדינה האנגלית, וראו את עצמם כגלגולם של בני ישראל התנ"כיים, צאצאי אברהם ששועבדו במצרים והוצאו לחירות בהנהגת משה, ואז נדדו לעבר הארץ המובטחת. כשהפליגו "הצליינים" ב"מיפלאואר" לאמריקה ב-1620, הם נשאו עמם ספרי תנ"ך, שעל כריכותיהם מוטבעת דמותו של משה המוביל את עמו לחופש.

מכן ואילך הפך משה לסמל מאבק החירות האמריקאי. ב-1751 בחרה אסיפת הנבחרים של פנסילבניה את הפסוק הבא מספר "ויקרא" - אחד מחמשת "ספרי משה" - כדי שתחקק בפעמון בית-הנבחרים שלה: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (כ"ה, י').

לאחר שנחתמה הצהרת העצמאות של ארה"ב ב-1776 ונתכנסה ועדה בהרכב בנג'מין פרנקלין, תומאס ג'פרסון וג'ון אדאמס, לדון מה צורה תהיה לחותם המדינה החופשית החדשה, הוחלט שתיקבע בו תמונת בני ישראל החוצים את ים סוף בחורבה, ואלומת אש משמיים "שופכת אור על משה הניצב על החוף, ובהושיטו את זרועו על הים הוא מצווה עליו לסחוף בגליו את פרעה". 

ומשה ממשיך לא להרפות מההיסטוריה האמריקאית; העבדים השחורים רואים בו את דמות המשחרר הגדול, ושיר-הדת, הַגּוֹסְפֶּל המפורסם שלהם, מזמר על משה היורד למצרים ותובע מפרעה לשלח את עמו. הלוחמים למען שחרור העבדים נזדרשו כולם למשה הגואֵל, ו"אוהל הדוד תום" של הארייט ביצ'ר סטו משתמש ביציאת מצרים התנ"כית כמוטיב עיקרי בספר.

חוצה גם את המאה ה-20

לא פלא שהנשיא אברהם לינקולן נתפס כמשה לכל דבר. גלי ההגירה העצומים לארה"ב נתפרשו אף הם כיציאת מצרים של החלכאים והנדכאים מאירופה, ו"אנדרטת החירות" עוצבה באופן שתזכיר את משה היורד מהר סיני כשקרני אור זוהרות סביב ראשו ולוחות הברית אחוזות בידיו. ביום שנחנכה האנדרטה המהוללת תיאר אותה מנהיג מאבק-העצמאות של קובה, חוֹסֶה מארטִי, כ"צועדת ונכנסת אל הארץ המובטחת".

מג'פרסון ועד אובמה (צילום: AP)

שמו ומשמעותו של משה מהדהדים גם באמריקה של המאה ה-20; הוא מבטא את רעיון החירות והחוקים המאששים אותו, את מהות האומה האמריקאית כמיזוג של חופש, צדק ומשפט, הן במאבקיה החיצוניים והן באלה הפנימיים. הנשיא וודרו וילסון הושווה למשה על-שום שיסד את "חבר הלאומים", והנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט מפני שהביס את אדולף היטלר.

מצדדי הסוציאליזם (היו גם כאלה בארה"ב) קשרו למשה כתרים כ"נביא האדום" בגלל הבשורות החברתיות שבחמשת חומשי תורה, וחסידי הקפיטליזם טענו שהוא "הקפיטליסט הגדול ביותר שהיה אי פעם". יש הסבורים שבמאי-הקולנוע ססיל ב. דה-מיל הוא שקִבַּעַ את משה בתודעה העממית כגיבור "הַמֵּאָה האמריקאית" בסרטו "עשרת הדיברות" שיצא לאקרנים ב-1956.

הדבר אירע בתוך תוכה של "המלחמה הקרה" ומשה (בגילומו של צ'ארלטון הסטון) היה לנושא הלפיד של הדמוקרטיה האמריקאית המתמודדת עם מפלצת הרודנות הסובייטית: לא בכדי נשא דה-מיל דברים בהקרנת-הבכורה של הסרט ובהם הוקיע את העריצות בסיגנון הסובייטי, שאת גלגולה הקדמון אנחנו רואים בשלטון הפרעונים שמשה יצא חוצץ נגדה.

ואיך לא נזכיר מה שאמר ג'ורג' וו. בּוּשׁ בראיון שנתן בבית הלבן, כי את ההשראה להתמודד על נשיאות ארה"ב שאב

מדרשה שנשא המטיף שלו בטקסס, ובה הכריז שמשה לא היה רק איש שפתיים, אלא מי שנהג את עמו לחירות? והנשיא הנוכחי ברק אובמה אמר עוד ב-2007 שהוא חלק מ"הדור של יהושע" ש"ימצא את דרכנו לחצות את הנהר".

אולי הדהדו בתודעתו הדברים שנשא מרטין לותר קינג, בלילה שבטרם רציחתו, ובהם העלה את מותו הטראגי של משה בישימון: "אני העפלתי אל פיסגת ההר...ומשם העפתי את מבטי. רָאֹה ראיתי את הארץ המובטחת. אולי אני עצמי לא אגיע לשם אתכם, אך רצוני שתדעו הלילה כי אנחנו, כעם, אכן נגיע אל הארץ המובטחת".

ומן ההיסטוריה אל השירה; משה שלנו הטביע את חותמו גם בשירה האמריקאית לדורותיה. והסתפקתי בתרגום ארבעה שירים, שניים מאת בני-ברית ושניים מאת שאינם יהודים.