השר ישי, יישר כוח

מאז שדרך כוכבו של אלי ישי בשמי הפוליטיקה הישראלית, זאת הפעם הראשונה שאני מוצא את עצמי יחד עמו באותו צד של מחלוקת ציבורית. על אף שהדבר אינו עומד בקריטריונים של תקינות פוליטית, שנינו סבורים שהשב"חים (שוהים בלתי חוקיים), בין אם אנשים בוגרים ובין אם עדיין תלמידים, צריכים לעזוב את המדינה לאלתר.

נותני העבודה - בין אם חברות כוח אדם ובין אם משקי בית עשירים, זוכים בכוח עבודה זול, כנוע, חסר זכויות שניתן לנצלו עד אין קץ. חלה העובד, נפגע בתאונת עבודה או רק ביקש עוד קצת כסף ממעסיקו, אפשר להשליכו ככלי אין חפץ בו ולהחליפו באחר באותם תנאים.

בני נוער רבים מפגינים למען השארת השב"חים הצעירים כאן. אינני מטיל ספק בתום לבם, אך רצוי לבחון את מעמדן הכלכלי של משפחותיהם. אם יצליחו במשימה שנטלו על עצמם ירוויחו מכך הוריהם, ובבוא העת גם הם.

המפסידים הם העניים, עושי המלאכות הפשוטות: עובדי ניקיון, מטפלות, עוזרות בית, רוחצי הכלים במסעדות – מלאכות שאין בהן צורך בשנות לימוד רבות או בהכשרה ממושכת. כאן חוסר השכלה או אי ידיעת השפה אינם מהווים מחסום בפני השב"חים, המוכנים לעבוד בשכר נמוך וללא זכויות, וכך מנושלים העובדים השראלים מעבודתם, נזרקים החוצה, מאבדים את פרנסתם ואת כבודם כמתפרנסים מעבודתם ולא מקצבת סעד.

התגובה של היום משפיעה על המחר

יש המבחינים בין השב"חים הבאים בדרך הקרקעית, ברובם מאפריקה, ומכונים "פליטים" ובין השב"חים הבאים בדרך האוויר, ברובם מאסיה, ומכונים "עובדים זרים". אלה האחרונים נכנסו לישראל כדין, אך למרות שפג תוקף הוויזות שלהם, נשארו כאן בניגוד לחוק, וזהו עוד ביטוי להעדר מדיניות ממשלתית עקבית.

כדי לגבש מדיניות כזו, צריך העומד בראש הפירמידה השלטונית לעסוק בעניין. אולם מאז ימי לוי אשכול, אף ראש ממשלה, פרט אולי למנחם בגין, לא הקדיש תשומת לב של ממש לענייני פנים. זה לא אומר שאזרחי המדינה פטורים מלהאבק על מצבם של העניים ועל הקטנת הפערים הכלכליים והחברתיים הבאים בעקבותיהם.

קיים כלל ברזל בפסיכולוגיה: הדרך בה ינהג אדם בעתיד, תלויה בראש ובראשונה בתגובה להתנהגותו בעבר או להתנהגות אחרים באותו מצב. כיצד תנהג ישראל הפעם בשב"חים הצעירים הוא אות למאות האלפים שיבואו בדרך האוויר, למיליון הפוטנציאליים בסיני ואולי לעוד מיליונים שיבואו בעקבותיהם.

שרים שצריכים להצביע אם לממש את החלטת הגירוש יודעים שכדי להיבחר במרכזי המפלגות לתפקידיהם הם זקוקים לתרומות ואלה באות מהעשירים. הם ימשיכו לדבר על פערים ופריפריה, אבל יצביעו כפי שתורמיהם מצפים מהם. גם הפעם יפסידו העניים. 

הכותב הוא פסיכולוג