שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ברגעים הכי יפים של החיים

    רגע לפני שמסתיים העשור היפה ביותר בחייו, עובד צביקה פיק על אלבום סולו חדש וממשיך להפגין אהבה עצמית ללא גבולות. תפסנו אותו לשיחה על דניאלה וטרנטינו, כוכב נולד, ערוץ המוזיקה ועוד

    בעוד שבמערכות עיתוני הבידור כולנו מדחיקים את העובדה שבקרוב שוב ניאלץ לסכם עשור, צביקה פיק לגמרי בעניין, ומבחינתו לעשור האחרון יש כבר כותרת ראשית: הוא. שלוש שנים אחרי פגישתנו הראשונה פיק מבקש שלא אכתוב את גילו, והפעם אני מצייתת.

     

    אבל גם מבלי לספר איזה עשור זהו בחיים האישיים שלו, מבחינת קריירה, פיק קובע כי הוא נמצא בשיא של כל הזמנים, או במילותיו: "סוף סוף אנשים מתחילים להגיד עליי את מה שחשבתי שהם צריכים להגיד מזמן".

     

     לפני שבועיים, עם עליית הדרמה המוזיקלית "תמיד אותו חלום" ב-HOT השזורה בעיבודים של עברי לידר ללהיטי כל הזמנים של פיק, המאסטרו גילה מחדש את הרלוונטיות שלו. המחזמר "מרי לו" בהבימה, שהתבסס על שיריו, אומנם רץ במשך 500 הצגות, אך מעולם לא הגיע לגבהים האלה של פרגון ברנז'אי בריא.

     

    כעת, כשבצד של פיק יש תסריטאית כמו שירי ארצי, במאי כמו איתן פוקס וסוללה של טאלנטים צעירים שגויסו לסיפור הבאמת מקסים על הומו פריפריאלי (עידו רוזנברג) ומסעו אל אמו האבודה (מיה דגן) דרך במות הדראג - התמונה נראית אחרת.

     

    אבל לפני הכל, יש לי חשבון אישי לסגור איתו. השער האחרון של פיק בעיתון זה לפני כשלוש שנים נעשה לרגל הוצאת תקליט סולו - פיק סיפר לי בהתלהבות על שירים חדשים שהוא עומד לבצע, אחרי שנים שבהן הסתפק בכתיבת שירים לאחרים (להיטים כמו "דיווה", "לילה סתווי" ו"חלומות מתגשמים"), אך האלבום שעליו דיבר בהתלהבות מעולם לא יצא. כעת, שבע שנים אחרי שלא שמענו שיר חדש מפיק כמבצע, הוא מבטיח - שוב - כי הוא חוזר לאולפן.

     

    קודם כל מלחין וזמר

    "לא תמיד התוכניות יוצאות לפועל. התחלתי אז משהו, עזבתי אותו, אבל עכשיו אנחנו באמת לפני הוצאת שיר ראשון, בשם "כל כך הרבה אור", והוא כמעט גמור. זה משהו שתמיד היה במחשבות שלי, הרי מעבר לכל מה שאני עושה, אני מלחין וזמר".

     

    זה מה שאמרת גם בפעם הקודמת!

     

    "אולי אז הייתי עסוק מדי, אין לי מושג, בכל מקרה זה לא יצא לפועל. זה היה העשור הכי יפה בחיים שלי והכי עסוק. זה התחיל ב'דיווה', המשיך עם 500 הצגות של 'מרי לו', תוכנית 'המאסטרו', 'כוכב נולד', 'תמיד אותו חלום', כל הדברים האלה מעסיקים אותי.


    בוחר לעשות משהו חדש (צילומים: ליאור נורדמן)

     

    אני יכול גם לא להקליט, יש לי רפרטואר מאוד גדול שאני מופיע איתו בסיבוב שהתחיל לפני חודשיים, זה עשרות שלאגרים, ואני מופיע לילדים ולמבוגרים, אבל עכשיו אני בוחר לעשות משהו חדש".

     

    שוק המוזיקה השתנה מאז הפעם האחרונה שהוצאת תקליט.

     

    "כן אבל זו עדיין העבודה שלי. כתבתי השנה למאיה בוסקילה את 'נשמתי', שיר שהגיע למקום ראשון במשך חודשים ולשיא הורדות בסלולר, למעלה מ־300 אלף הורדות. אני מאחל לכל אמן אחר להצליח ככה".

     

    ומה עם הפלייליסט?

     

    "גם 'לילה סתווי' לא הגיע לשם וזה אחד השירים הכי מצליחים של העשור האחרון. כבר הבעתי את דעתי על הפלייליסט של גלגלצ בגלוי. מה זה בכלל המילה הזו, סלקציה? במיוחד ליהודים זו מילה לא טובה. מה שהם עושים שם זה נורא ואיום וצריך להפסיק עם זה באופן מיידי.

     

    זה פוגע במוזיקה הישראלית המקורית, זו דעתי כאמן בכיר במעמד שבו אני נמצא. אני לא מבין את השיטה בכלל, יושבים חבר'ה שאני לא יודע מה הכישורים שלהם, והם מחליטים מה ישודר ומה לא? ואם עשית את השיר של חייך והשקעת אלפי דולרים, עם המלחין והתמלילן הכי טובים והוועדה לא אוהבת את זה? זה לא בסדר".

     

    ראית את מצעד העשור בערוץ 24?

     

    "כן, הוא היה מגוחך. הוא לא שיקף שום דבר. מי הצביעו? כמה אנשים? זה ערוץ מצוין עם פוטנציאל להיות יותר גדול ונצפה, אם בעלי הערוץ ומנהליו יעשו את מה שצריך. כשבוחרים את זמר העשור, אין שום ספק שזה שלמה ארצי הענק, אין מישהו כמוהו במדינה, איך זה שהוא לא היה שם?".

     

    "לילה סתווי" לא הגיע למקום גבוה, התאכזבת?

     

    "זה הגיע למקום 20 ומשהו, אבל לא בגלל זה אני מתלונן".

     

    במקומו היה הרבה מזרחי.

     

    "אין לי בעיה עם מזרחי, כתבתי לשרית חדד אלבום שלם, זה לא העניין, אבל הסתכלתי על המצעד וזה לא משקף שום דבר. אני יודע מי מוכר ומי לא ומי ממלא את קיסריה ומי לא, ואת השמות כי גדולים לא ראיתי. בכל אמצעי התקשורת קראתי שלא צריך לייחס לו חשיבות ואני גם אומר לך שאף אחד לא מייחס - לא מזמיני ההופעות וקוני התקליטים ובוחרי האנשים לקמפיינים. הנה, עשיתי שלושה קמפיינים בשנה שעברה, אנשים מודעים למה שקורה איתי. ברור ששוק המוזיקה יותר קשה ומסובך מפעם, אבל זה לא נוגע אליי ישירות".

     

    במה זה יותר מסובך?

     

    "קשה להתבלט כשאתה אמן חדש, לפרוץ. פעם אם הוצאת שיר כל המדינה היתה יודעת את זה, היו פחות תחנות רדיו וטלוויזיה. היום יש אמנים שמה שהם עושים לא מצליח והקריירה לא טובה ורואים שינויים לרעה, ואפשר לשאול אותם למה זה קורה, אבל אני לא הכתובת לשאלה הזו.


    אהבה עצמית ללא גבולות?

     

    תודה לאלוהים שאני לא במקום הזה, לא נפגעתי מהקשיים של השנים האחרונות, אני בצד השני. את תקליט הסולו לא הוצאתי, אבל אני מוכר אוספים משולשים, מוכר יפה. אני אומר את זה בצנעה ואני לא דובר של אף אחד, אני פשוט מדבר על זה כי העלית את הנושא".

     

    בלי אנשי מקצוע ובלי פאסון

    רשימות מלאי מפורטות על פועלו של פיק, לא יחסרו בשיחתנו. הייתי אומרת לו שהוא חייב לשמור על קצת יותר פאסון, אבל זה בטח לא יעזור. במשך השנים, ובמיוחד מאז הקאמבק שלו בשנת 1991 שהחזיר אותו לתודעה אחרי סטאריות בשנות ה-70 שדעכה לאיטה, פיק בקושי הכניס אנשי מקצוע לחייו. מעולם לא היה לו מנהל אישי או סוכן.

     

    הצוות של פיק נותר יציב והתבסס בעיקר על נשים - מזכירות שמתחלפות לפי הצורך (טוב, לא באמת חשבתם שאורית מ"המאסטרו" עדיין מוזגת לו מיץ שזיפים?), אמו פאולינה שעוזרת לו עם החשבונות, גרושה בשם מירית שם אור ששולחת לו מילים לשירים בפקס (כן, הם עדיין לא מדברים, כבר 14 שנה) ושירה מנור אחת, זוגתו בחמש השנים האחרונות, שאחראית בעיקר על המורל.

     

    מעל כולם פיק מנסה לשלוט על הכל בדרך שמהצד לעיתים נראית בודדה, מסוגרת, תקועה בזמן. היום הוא אומנם נעזר סוף סוף באשת יחסי ציבור, אבל גם היא לא הצליחה ללמד אותו לחכות שאשאל לפני שהוא מספר לי על התוכניות הקרובות.


    לא אמרתי לדניאלה מילה (צילום:AFP)

     

    הן כוללות ספר שכותבים עליו בהוצאת "ידיעות אחרונות", מגעים עם גופים בהוליווד לכתוב פסקולים לסרטים, להקת בנות שהוא זומם להקים ("עוד לא התחלתי אודישנים ואני רוצה לפנות שישלחו אליי קורות חיים, זה יהיה כמו הספייס גירלז") - אפילו על הדיאטה שלו הוא לא ממתין שאחמיא לבדי: "את לא רואה כמה רזיתי? הורדתי 30 קילו וכולם מחמיאים לי. הלכתי לרופא והסתבר לי שאני לא מרזה כי אכלתי לא נכון. בלי לדעת אכלתי גלידות, שווארמות, וצמחה לי בטן של הריון, אבל עכשיו הכל נעלם".

     

    אתה אוכל מהר, כפי שאתה עושה הכל מהר?

     

    "לא תמיד. זה נכון שאני ענייני, הכל תלוי בכמה זמן יש לי. בחיים שלי אני נוסע מהר, בואי נגיד שאם נדבר במהירויות, אז אני נוסע 500 קמ"ש כל הזמן וסובל מחוסר זמן טוטאלי. אני ממליץ לכל אחד לחיות ככה. מהרגע שאני מתעורר, אני בכזה טירוף עד שאני הולך לישון, שאין לי זמן לשבת ולחשוב על דברים שיכולים לגרום לי להיכנס לדיכאון".

     

    זה עצוב, מה שאתה אומר.

     

    "את הרי יודעת שאני פולני שחושב תמיד על חצי הכוס הריקה. אם הייתי חושב על המלאה, הייתי חוגג עכשיו על הגג. החיים הם לא גן של שושנים. אתה רואה התבגרות ומגבלות ואנשים שנפטרים, קורים דברים בחיים. בקריירה שלי אני שמח, על הבמה אני מצחיקן כזה, אבל אני לא כזה קול מבפנים. החיים עצובים. אבא שלי נפטר כשהייתי בגיל 17, זה לא מצחיק. לגדול בלי אבא, להתגרש, אלה דברים קשים. אבל פרויד אמר שהכל תלוי באדם עצמו ואני מאמין בזה".

     

    מאיפה פרויד הגיע? היית בטיפול?

     

    "לא, אבל קראתי אותו בזמנו. אני חושב שזה נורא נכון לקום בבוקר ולחשוב על מה שאתה רוצה לעשות, לפקוח את העיניים ולעשות את זה. כמו מדונה, היא קמה ויושבת עם ההנהלה שלה כמו יו"ר דירקטוריון, זה עשרות אנשים שמטפלים לה בכל, ואני חושב שככה צריך להיות, במקום להתעסק בעצב".

     

    גם הסיפור של "תמיד אותו חלום" עצוב.

     

    "כן, כי החיים עצובים. זה מעניין, אני שומע את השירים האלה היום, 30 שנה אחרי שכתבתי אותם, ואני שם לב שיש סיפור באוויר, שלא חשבתי עליו אז. ברוב חוכמתו, איתן פוקס הגאון גרם לי וגם לאחרים לראות כאן משהו מעבר.

     

    הוא לא מדבר רק על ההומואים ועל הדראגיסטים וכל האופנה שקיימת, אלא יש כאן מבט על ילדות, התפתחות, תחרות, מיניות, חיפוש עצמי, עצב, הורים, זקנה, הקושי להשתלב. גם שירי ארצי מבריקה. אומנם היה לי מוזר לפגוש אותה בהתחלה, כי היא בכל זאת הבת של שלמה ארצי וזה היה מוזר אם בת שלי היתה עובדת איתו, זה קטע כזה, אבל עובר".

     

    אפשר לעשות מחזמר משירי שלמה ארצי?

     

    "זו שאלה טובה. יש לו שירים טובים, אבל אני לא בטוח שמכל שיר טוב אפשר לעשות מחזמר. ואצלנו בארץ הרי ברגע שדוכן פלאפל מצליח עושים עוד אחד לידו, אז אחרי 'מרי לו' עשו מחזמר משירי יאיר רוזנבלום ומשירי מייק ברנט, וזה לא הלך באותה מידה".

     

    נקודת השיא של הקונפליקט בין הפולני השמרן לסמל הטראש הגיעה כאשר בתו של פיק, דניאלה, הפכה לנערתו של הבמאי הבינלאומי קוונטין טרנטינו. הדיווה שבפיק יכולה לחייך לאור הזוהר שבשידוך ואפילו להתלהב מהבחירות האופנתיות של החתן ("ראית את הז'קט האדום שהוא לבש ברומא? אהבתי את זה מאוד"), אבל האבא הדאגן ודאי לא אוהב כשטוקבטקיסטים קוראים לבתו גרופית מתלהבת, מנדבים תיאוריות פסיכולוגיות הטוענות כי היא סובלת מתסביך אב, או סתם, מנסים להבין את השידוך התמוה.

     

    עבור פיק כמובן, זו לא תעלומה גדולה מדוע מישהו יתאהב בבתו, ועם הבחירה שלה הוא משתדל לחיות בשלום: "לא

    פגשתי אותו מעולם, דניאלה אומרת שהוא נורמלי ונחמד ומוכשר בצורה בלתי רגילה.

     

    גם אם אתה עושה דברים בולטים במוזרותם, זה לא אומר בהכרח שתהיה אדם מוזר. תראי אותי. מאז שהופעתי במחזמר 'שיער' יש לי תדמית מסוימת, חשבו שאני מסטול ודיברו על הבגדים שלבשתי, אבל אני לא כזה. אני לא זרוק כמו שאנשים חושבים, אני לא מחפף, אני קם בבוקר, אני איש שעובד קשה, בדיוק הפוך מהתדמית של האמן שמתעורר בצהריים".

     

    אז נתת את ברכתך לשידוך?

     

    "לא אמרתי לדניאלה אף מילה, לא נגד טרנטינו ולא בעד. הורים לא צריכים להתערב ככה בחיים של הילדים שלהם. אם הייתי חושב שדניאלה עושה משהו חריג, הייתי אומר את דעתי. כשיש לי קונפליקטים עם אנשים אני אומר את דעתי, אבל זה לא מקרה כזה".

     

    את הראיון המלא עם פיק ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כוח צביקה שוב כאן
    צילום: ליאור נורדמן
    לאתר ההטבות
    מומלצים