לוקחות את מנהטן: סוף המסע של טרי פויזן

מסיבה ב"אייס" עם פיונה בלום

אות הפתיחה של פסטיבל המוזיקה בו הוזמנו להופיע ניתן במסיבה במלון אייס שבשדרה החמישית. להקות מכל קצוות העולם לקחו חלק באירוע בו מחתימות

הופעה ב"דרום" עם קהל שבוי

משם המשכנו לסאונד-צ'ק במועדון ה-"Drom", אך העובדה שרק קומץ אנשים

 נאסף שם הטרידה את שלוותנו. התחלנו לחשוב שמוקד העניין הוא במקום אחר. עלינו על הבמה ובחשש קל התחלנו לנגן. לאט-לאט נאספו עוד ועוד אנשים, שלא נשארו אדישים והחלו לפצוח בריקודים בלתי-נשלטים. הודעות טקסט החלו להישלח ובקהל נשמעה שוב ושוב השאלה: " מי אלה?, מאיפה הן?". " We Are TERRY POISON and We Came All The Way From The Middle East", הכריזה לואיזה.

ביקור ב"בוקס" עם ננס משנחאי

פיונה בלום התרוצצה בין קהל הסובבים וקראה לעברנו במאניה מתפרצת: "הוזמנתם להופיע בארבעה מקומות נוספים!". אחד מאלה היה "The Box", תיאטרון בורלסקה עתיק הבנוי כמבוך פתלתל ומעלה מופעי קברט אוונגרדיים. באווירת בורדל משנות העשרים צפינו בננס משנחאי שמבצע להטוטים בפעמון סיני מפלסטיק, ברקדניות טרפז תאומות ובפנטומימאי ומוקיון המנהלים יחסים לא ברורים. ברוב המופעים כיסיתי את עיניי ממבוכה. החגיגה הדקדנטית הסתיימה במופע של אמן ההיפ הופ המבטיח וויז קליפה, שריגש את כולנו עד דמע.

בקהל נכחו אנשי מפתח אסטרטגיים, אך לואיזה עייפה מן הסמול טוק האינסופי עם אנשי התעשייה, אותם היא מכנה "שנאקרים". השנאקרים למיניהם אינם בוחלים באף ייצור אנושי וניכר כי כל מטרתם היא העלאת נושא אקראי לשיח ומציאת רבדים ופרספקטיבות שונות לדון בו. כך קורה שביממה אחת את יכולה לנהל שיחה עם המנג'ר של הלהקה "הרקולס אנד לאב אפייר" על הסגנון המוסיקלי החדש "רוקטרוניקה", עם הבעלים של ה"ניו יורק טיימס" על המצב במזרח התיכון, עם הבמאי האגדי ג'ון ווטרס על שפמים ואמנות קונספטואלית ועם העורך הראשי של ההאפינגטון פוסט על הפרבר בו הוא גדל. רק בסוף היום את מבינה שבעצם נוצלת מילולית.

טיולים בעיר עם קניש והרהורים קיומיים

בבקרים טיילנו ברחובות העיר.

בסוהו גילינו את הגאפ היפני "UNIQLO" שחבר העונה למעצבת הגרמנייה ג'יל סנדרס והציג קולקציית קז'ואל צבעונית גזורה היטב.

בברוקלין קנינו ספרים של פוקנר, ביקרנו ב"ביקון סקנד הנד" ואכלנו במקסיקנית המקומית.

בצ'לסי ביקרנו בגלרייה שהציגה את השחייניות של קארול פויירמן.

באפר ווסט סייד נתקלנו בזן סטודנטיאלי של נערות שבהשראתן נכתבה הסדרה "גוסיפ גירל".

בשדרה השישית החל ברונו לאלתר על קי-טר בסניף של "בסט בי", מיהרנו להצטרף אליו ובסופו של אלתור הזמין אותנו מנהל החנות להופיע לצד בון ג'ובי בפתיחה של הסניף החדש ביוניון סקוור.

בסנטרל פארק ישבנו אני ולואיזה על ספסל ואכלנו קניש של "Jew Yorkers". אמריקה היא מקום אופטימי, הסכמנו, כאן כל רעיון היפותטי הופך מהר מאוד למציאות. תינוק בעגלה לצידנו התבונן בלואיזה מרותק, ויא הראתה לו פרצוף של שנאקר אמיתי. ליאור הסאונדמן הביט בתינוק ואמר: "הוא לא מבין מה הוא רואה אבל הוא לא יכול להוריד את העיניים". וזה, בעצם, מה שכולם אומרים על טרי פויזן.

השראה לגוסיפ גרל. הבנות של האפר ווסט סייד

השחייניות של קארול פויירמן. פטיט בצ'לסי

על המדרגות. פטיט במנהטן

בתוך הפרופלור. פטיט כבר בארץ (סטיילינג: מעיין גולדמן; צילום: קרן ארלנדס)