אנשי הבועה

השם אפרת נגר-יהודה בטח מצלצל לכם מוכר. אבל האם אתם זוכרים מהיכן ואיך היא נראית? רמז: פעמיים בשבוע היא מתארחת אצלכם בסלון, לשעה שלמה, ועוד בלב הפריים-טיים. אז איך זה שעדיין לא תזהו אותה ברחוב? אולי הכינוי שאדיר מילר נתן לה, "יונית לוי של החירשים", יעזור לכם להיזכר.

מה ההבדל בין תרגום יומיומי לשפת הסימנים לבין זה שבטלוויזיה?

"כדי שתרגום יהיה כמו שצריך, אנחנו צריכים לשמוע כמה מילים, ורק אז להתחיל לתרגם. בטלוויזיה אנחנו לא יכולים להמתין כל כך, וכדי שלא יחתכו אותנו באמצע משפט, כשיוצאים לפרסומות או כשמסיימים את התוכנית, צריכים להיות מאוד צמודים, לעמוד בקצב הרבה יותר מהיר", הם מספרים.

קורה שאתם מגיעים לעשות שפת סימנים עבור מבזק של ארבע דקות?

"ברור", אומרת נגר-יהודה. "הרבה אנשים חושבים שזה קצר וקל אבל האמת היא שיותר קשה לתרגם מבזק מאשר מהדורה בת שעה, כי הקצב הרבה יותר מהיר ואין הפסקה לרגע. לעומת זאת, במהדורה המרכזית הקריינות איטית יותר, ולפעמים יש כתבות עם כתוביות כך שאפשר לנוח בין לבין".

הייתם רוצים שיגדילו את הבועה?

"כן! אנחנו חייבים כמה שיותר מרחב לתנועות ידיים. בחו"ל מקצים למתורגמנים חצי מסך. בישראל המצב קצת אחר".