לא מצליח לחדור או לגמור: למה זה קורה לו?

הוא היה בתחילת שנות ה‭30-‬ לחייו, גבוה ונאה מאוד, בעל תואר אקדמי בתחום נחשב – מסוג הגברים שנשים אוהבות לאהוב ואמהות רוצות לשדך לבנותיהן. היו לו תחביבים אתגריים, כמו גלישה, רכיבה על אופניים וטיולים במחוזות מיוחדים, והוא היה מסוג הגברים שמתחככים עם גברים שווים אחרים. הוא גם היה מנומס ונעים הליכות, מסוג האנשים שלמטפלים נעים לדבר איתם, אבל לא תמיד קל להם לטפל בהם.

כשהתחלנו לדבר, שמתי לב לקושי שלו להישיר מבט, לתנועות הקצובות וחסרות השקט ברגלו השמאלית, לחיפוש המתמיד שלו אחרי מהדק או נייר למולל בין אצבעותיו. ייחסתי את ההתנהגות שלו למבוכה שקיימת אצל רוב המטופלים והמטופלות שבאים לפגישה ראשונה וצריכים לחשוף את הדברים האינטימיים ביותר שלהם לפני אדם זר לחלוטין. הם משוחחים איתי על דברים שלעיתים אינם מסוגלים לחשוף לפני בני זוגם, ובוודאי לא לפני חברים, אפילו הקרובים בהם.

הוא רווק ומעולם לא חווה מערכת יחסים ארוכה או משמעותית. עד כאן הוא נשמע כמו עוד תוצר של החברה התל-אביבית רווית האפשרויות: הרי אין באמת סיבה לזוגיות צמודה ומחייבת בגיל צעיר. אבל הוא גם לא חווה יחסי מין מלאים. לא, הוא אינו בוחל בנשים, נהפוך הוא. הוא יוצא עם נשים, נשים מתחילות איתו, אבל כשהוא מגיע למיטה משהו קורה, או יותר נכון - לא מצליח לקרות.

פוטנציאל לא ממומש 

הוא סיפר על כמה אירועים שבהם נשים התחילו איתו ויזמו סקס. הוא נגרר אחריהן למיטה בשמחה, אך כאשר הגיע רגע החדירה, הוא איבד ריכוז, הזקפה נפלה והוא לא הצליח לחדור ולגמור. חלק מהנשים היו אגרסיביות ותובעניות, חלקן זנחו

 אותו אחרי שלא הצליח לספק את הסחורה. הוא מרגיש שהוא בשל לזוגיות, אבל חרד מכישלון נוסף.

היו לו התקפי חרדה וקושי תפקודי גם בתחומים אחרים של החיים, כמו עבודה, שמהם התאושש מהר יחסית. הוא תיאר קושי להתחיל במשימות וקושי לסיים אותן. חשבתי בהתחלה שמדובר בדיכאון מלווה בחרדה והחלטתי לברר מעט על ההיסטוריה שלו. התברר שהוא תמיד הרגיש חריג, התקשה להתרכז בלימודים ובילדותו שמע שוב ושוב את המשפט "יש לך פוטנציאל, אבל אתה לא מממש אותו‭."‬ הוא התרגז מדברים פעוטים והגיע גם לעימותים פיזיים. את לימודיו האקדמיים איכשהו סיים, אבל תמיד הרגיש שהוא לא מגיע להישגים המתאימים לכישוריו. באופן כללי הוא הרגיש שלא מבינים אותו ושהוא רואה את העולם בצורה שונה מאחרים.

הקשבתי למה שסיפר והתבוננתי במבטים הלא שקטים שלו וברגליים שהתנועעו בקצב עצבני. חשבתי שאולי בעצם מדובר בהפרעת קשב וריכוז. ניסיתי לברר מה עובר בראשו רגע לפני שהוא מאבד את הזקפה, אבל הוא לא הצליח לשחזר.

העליתי לפניו את ההשערה שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז. הוא היה מהוסס, אך נענה לבקשתי לגשת לאבחון. כשהוא חזר, הוא סיפר שמהאבחון אכן עלה שיש לו הפרעת קשב וריכוז. הוא קיבל טיפול תרופתי ולקח אותו בדרך כלל לפני פעולות שדרשו ממנו ריכוז והתמדה. יכולות העבודה והלימוד שלו השתפרו פלאים, אבל החרדה המינית עדיין בעטה.

החלטנו שהגיע הזמן שיחפש קשר שהוא יהיה היוזם בו. הקשרים שלו עד אז היו תלויים בבנות הזוג שפגש. הוא פחד ממה שיקרה אחרי הפגישה השלישית או החמישית, שבה יצטרך ללכת למיטה ולהוכיח את עצמו. הרגעתי אותו שנמצא מישהי מתאימה.

הוא יצא לכמה דייטים ולבסוף פגש בחורה צעירה ממנו, נאה ושקטה. היא הייתה קשובה אליו ומפנקת, לא דרשה ממנו סקס אלא חיכתה שייזום את המהלך הבא. לראשונה בחייו הוא יזם את הפגישות והיא נענתה, הוא יזם את קצב ההתקדמות והיא הלכה בעקבותיו, אפילו לאט יותר. הוא נהנה מהארוחות שהכינה לו ומהמתנות הקטנות שבהן הפתיעה אותו. הוא ניסה להחזיר לה בחזרה ואירגן בעבורם אירועים רומנטיים. הם התקרבו פיזית בקצב איטי, שהתאים לה.

מצא את מינו 

הוא התחיל להרגיש שהוא מוכן לקיים יחסי מין. בהתחלה היא סירבה. המצב שיעשע אותי כיוון שחשבתי שמצא מין את  

מינו: הוא חרד מחדירה והיא מחרה-מחזיקה אחריו מטעמיה שלה. חשבתי שיהיה נחמד אם יבואו ביחד לטיפול, אך הוא לא רצה לשתף אותה בחוויה. הוא התמקד במטרה שלשמה בא אליי והשקיע בקשר ובלימוד רזי החיזור כדי להגיע ליחסי מין מלאים.

לבסוף היא נעתרה לו, ויחסי המין הוכתרו בהצלחה. אבל אחרי שהצליח לממש את מטרתו, הקשר התחיל לשעמם אותו. הוא התחיל לפזול לצדדים ולבדוק בנות זוג אחרות. הוא רצה לבדוק אם גם שם יצליח. כל צעד שלה הכעיס אותו, ולכל סירוב שלה ליציאות או לאטרקציות מיוחדות שהציע הוא הגיב בכעס ובהסתגרות. אפשרות אחת הייתה לאפשר לו לצאת מהקשר, אבל בסוף החלטנו שאחרי שפתר את החרדות הביצועיות שלו כדאי שהוא גם ילמד להיות בקשר זוגי ולהסביר את תחושותיו במקום להסתגר בתוך עצמו ולהגביר את הכעסים שלו.

רציתי שהוא ישפר את יכולות התקשורת שלו, שלא התפתחו בנעוריו בגלל הפרעת הקשב והריכוז. ביקשתי ממנו שיגדיר לעצמו מה מכעיס אותו ולאחר מכן ינסה לשוחח ולהסביר את תחושותיו לבת זוגו. הוא התמיד במטרה, והקשר שלהם השתפר. היא השתכנעה לבלות יותר ואפילו הסכימה לדון על גיוון חיי המין שלהם.

בזמן שבו הוא התאמן על התקשורת עם בת זוגו, גם יחסיו עם המעסיק שלו ועם חבריו לעבודה השתפרו. בהדרגה הוא למד להבין את תחושותיו, לפרק אותן ולפרוק אותן. יכולת האיפוק החדשה שלו הובילה אותו גם לקידום בעבודה וגם לשיפור המיומנויות המקצועיות שלו.

ואז הוא התחיל שוב לחוש שעמום עם חברתו. הוא חיפש הצלחות נוספות ונשים אחרות, והחליט לסיים את הקשר וליזום היכרויות חדשות. הוא יצא לבילויים קצרים עם כמה נשים, ויחסי המין שלו היו טובים ומוצלחים. בשלב הזה נפרדו דרכינו.

במהלך השנתיים הבאות קיבלתי ממנו לפעמים טלפונים או מיילים, שכללו ברכות לקראת החגים ועדכונים קצרים על

 המתרחש בחייו. לעיתים היה בא לפגישת ייעוץ. יום אחד הוא טילפן וסיפר לי שהוא עומד להתחתן. היא שקטה ונעימה ועוזרת לו להתמודד עם הפרעת הקשב והריכוז, הוא סיפר.

הפרעת קשב וריכוז לא תמיד מסתיימת בילדות והיא עשויה ללוות את האדם כל חייו. כיוון שהיא מתבטאת גם בקושי בכישורים חברתיים ובהתארגנות, הסובלים ממנה עלולים לפתח תחושה של ערך עצמי ירוד וחשש מהתמודדויות, אף שחלקם מצליחים לפרוץ בזכות כישורים ייחודיים ויצירתיות.

אולם ההפרעה משפיעה לעיתים לא רק על הקשרים החברתיים, אלא גם על יחסי המין עצמם. למשל, בקושי להתרכז בשעת השיא ובהסחת דעת שגורמת לאובדן הקשר עם בן או בת הזוג. יחסי מין כאלה מלווים בתסכול, ואם לאנשים ללא ההפרעה קשה לשוחח על בעיות בתפקוד המיני, לבעלי הפרעת קשב וריכוז השיחה קשה שבעתיים והכעס נאגר. תרגול בתקשורת הוא אחד הדברים שמאפשרים חיים זוגיים תקינים לאנשים כאלה.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבילינסון