השתבללות: לאט לאט אתן שוקעות לעולם משלכן
התופעה מתרחשת בתוך קשרים לסביים מהר יחסית לקשרים בין הומואים או סטרייטים. מובן שהעניין הכלכלי תורם לזה, אבל גם בלי קשר, משהו בתוכי כנראה גורר אותי הביתה בסוף כל יום, והמסיבות או הבילויים של פעם נראים פחות מושכים משהיו בעבר
מתי את חוזרת הביתה, צריך לעשות כביסה, שוב כואבת לי הבטן, חייבים לעשות קניות, חסר לי קרם גוף, אבל למה קנית שניים, אני מתה לנסוע לחופשה, מתי נתחיל שוב לחשוב על החתונה, כמה כסף עולות לך ההלוואות בחודש, השארת את האור דולק כל הלילה במקלחת והחשמל לא בא בחינם, בא לי לעשות משהו, לעזאזל, והכל יקר.
לוקח זמן להתרגל למגורים משותפים ולמחירים שהם דורשים, גם עם שתי נשים בריאות ועובדות. כל הקטנות האלה, מיליון כוסות הקפה ששותים בניסיון להבין איך יוצאים מהמינוס, איך משלמים את כל מה שצריך ועוד משאירים קצת בשביל חיים משותפים, מתי יהיה לנו מספיק כדי לקנות לעצמנו מכונת כביסה נורמלית ומתי נוכל להרשות לעצמנו לנסוע יחד לאיזו חופשה מפנקת בחו"ל, כמו שמגיע לנו. את החתונה שמנו בהמתנה כרגע, לזמנים שיהיה לנו יותר ממון ויותר זמן לעצמנו, ובכלל.
לא קל להתרגל לכל השטיקים והשטויות, ללמוד לקפל את הכביסה אחרת ממה שהורגלתי כל החיים, להקפיד במקומות הקטנים שאתה יודע שבן הזוג שלך זקוק להם למען שלוות נפש ושלום בית. לא קל לרחפנית כמוני, שגם אם אלוהים בכבודו ובעצמו יצבע בצבעים זרחניים את הבלגן על השולחן, אני לא אראה ולא אשים לב. למיוחדת קשה להסתגל לבלגן שלי, לי קשה להסתגל לסדר שלה, ובאופן כללי, החודשיים הראשונים עברו עלינו בצורה לא קלה בכלל. אבל הזמן עושה את שלו ומתרגלים גם לשטיקים, גם לשגרה, לחוצה ככל שתהיה. אני מתמרנת בין הטיפות, איכשהו.
התרחקות טבעית ממקומות קהילתיים
יש משהו שקורה לזוגות אחרי תקופת זמן ביחד, מין התרחקות טבעית ממקומות קהילתיים, מין הסתגרות כזו בתוך הבועה של עצמכן. אם בעבר אפשר היה למצוא אותי (אמנם לא הרבה) במקומות קהילתיים שונים ומשונים, עכשיו אני בעיקר בבית, על הספה. מובן שהעניין הכלכלי תורם לזה, אבל גם בלי קשר, משהו בתוכי כנראה גורר אותי הביתה בסוף כל יום, והמסיבות או הבילויים של פעם נראים פחות מושכים משהיו בעבר.
הסימביוזה משתלטת במהירות (ציור: עירית רבינוביץ)
זו תופעת ההשתבללות, והיא מתרחשת בתוך קשרים לסביים באופן שהוא (כך מספרים חברים מסביב) מהר יחסית לקשרים בין הומואים או סטרייטים. לאט לאט אתן שוקעות בתוך העולם שלכן, עם הצרות שבו והדברים הטובים שבו, מתמכרות לאיזה סדרת טלוויזיה (שידורים חוזרים של "הבית הלבן", במקרה שלנו. עכשיו סיימנו את העונה השנייה יחד, ואנחנו מחכות שתגיע אלינו גם השלישית), ופחות או יותר מקננות בתוך הקן הקטן של עצמנו. זה זמן לגדול ביחד, זה זמן לבנות ביחד - וזה גם מכיל בתוכו את הסכנה והמאפיין הסימביוטי שכל כך מהר מתרחש בין שתי נשים.
בכמעט כל פורום אינטרנטי קהילתי צפה ועולה נקודה קהילתית ידועה יחסית, שמאפיינת אף היא את תופעת ההשתבללות: רבות הלסביות שנמצאות במערכת זוגית שמסתכלות אחרי תקופה מסויימת ימינה ושמאלה וקולטות שהמעגל החברתי סביבן הלך והצטמצם. זוגות שמחפשים להכיר עוד אנשים ונשים, סתם ככה, מתוך רצון להרחיב את המעגל החברתי. אלו אינן היכרויות למטרת רומנטיקה, אלא משהו שבא בעקבות ההשתבללות.
אז גם אנחנו נעורנו לגלות שהמעגל שסביבנו מצטמצם לאיטו, והשגרה של עבודה-לימודים-בית לא מותירה זמן רב לבילויים כמו בתחילת שנות ה-20 שלנו (צריך גם לישון מידי פעם). השאלה הגדולה היא מה עושים במקרה כזה, שכן אין ממש פתרון קסם למצב השבלוליות שמאפיין אותנו בימים אלה.
אז נראה שיגיע הרגע בו ארים את הכפפה ואארגן איזו פעילות חורפית מהנה לזוגות לסביות שמחפשות להרחיב את מעגל החברות. אבל עד שאמצא לזה זמן – נצטרך גם מידי פעם להגיח מהשבלול ואשכרה לקלף את עצמנו מהספה לאיזה מקום בילוי קהילתי חביב (לצערי, מאז סגירת ה"שושן" המיתולוגי, ירושלים אינה משופעת במקומות בילוי בכלל, ובמקומות בילוי קהילתיים בפרט).
יש למישהי רעיונות מעניינים איך יוצאים מהשבלול, ככה מידי פעם?
מומלצים
