הרוח נושבת פראית
אחד משירי החתונה המבוקשים ביותר בישראל הוא "Wild Is The Wind". מי כתב את השיר הנשגב הזה, מה מיוחד בו ומה שונה בביצוע של הזמר בילי מקנזי, שסופו טראגי? כל התשובות
בשבוע הבא ימלאו 40 שנה למותו בגיל 85 של מלחין "Wild Is The Wind", דימיטרי טיומקין וזו הזדמנות לספר קצת על המלחין, וגם על חייו הטרגיים של מי שהעניק לו, לטעמי, את הביצוע הכי יפה אבל פחות מוכר: בילי מקנזי, שהתאבד לפני 12 שנים, מעט לפני שהגיע לגיל 40.
דימיטרי טיומקין. זכה גם באוסקר (צילום: Gettyimages)
הביצוע הכי אהוב של השיר בארץ הוא כמובן הגרסה העילאית של דיוויד בואי, אך לאורך השנים הוקלט השיר מאות פעמים, בין היתר על-ידי נינה סימון ולינה הורן, ברברה סטרייסנד ורנדי קרופורד, ג'ורג' מייקל וקאט פאואר. טיומקין כתב אותו לפסקול סרט באותו השם ב-1957, ואת הגרסה המקורית זכה לשיר ג'וני מאת'יס.
אהבי אותי, אהבי אותי, אהבי אותי, תגידי שאת אוהבת
תני לי לעוף מכאן איתך, כי אהבתי היא כמו הרוח
והרוח היא פראית
תני לי יותר מלטיפה אחת, השביעי את הרעב הזה
תני לרוח לנשב בליבך
כי הרוח היא פראית
את נוגעת בי ואני שומע את צליליהן של מנדולינות
את נושקת לי ובנשיקה שלך חיי מתחילים
את האביב בשבילי, את הכל עבורי
האינך יודעת שאת החיים עצמם?
כמו עלה שנצמד אל העץ היצמדי אלי, יקירתי
כי אנחנו יציריה של הרוח
והרוח היא פראית
המילים הרגשניות מתרכבות בשלמות על הלחן. החזרה על המילים בפתיחה וחלוקת ההברות הדחוסה יחסית בבתים מתמזגות עם התחינה שבתוכן. אבל בפזמונים הפיסוק מתרווח, הופך לאיטי, מאפשר משיכות ארוכות של מילים בודדות, מלא הוד ומלכותי. למגישי שירים מהרמה הגבוהה ביותר, כמו בואי וסימון, יש כאן מקום להציג ולממש את כל האינטימיות וכל העוצמות שלהם.
בילי מקנזי. אחד הקולות הגדולים של הפופ הבריטי
אבל בילי מקנזי ניגש לשיר אחרת. גם בלי הפאתוס של סימון וללא הסמכותיות של בואי, הכמיהה שלו לא פחות נרגשת ועיקשת. ומקנזי משדר בעיקר חולשה. במרבית ביצועיו, השיר הנשגב מעורר סקרנות כלפי הדמות אליה הוא פונה - מי היא או הוא שעוררו כזו אהבה, ואיזה כיף לה או לו לזכות בכזו הצהרת רגשות.
יליד דאנדי, סקוטלנד, מקנזי נדד בנעוריו בניו זילנד וארה"ב, שם גם נישא, בנישואין שתוארו מאוחר יותר כפיקטיביים, לצרכי הגירה. בכל מקרה, זהותו המינית נותרה מעורפלת, והוא החל לשיר באופן מקצועי כשפגש בלהקת חידושים את המוזיקאי אלן ראנקין ב-1976. יחד הקימו את להקת ה-"Associates", אבל התפצלו ב-82'. מקנזי שמר את הכותרת הקבוצתית כשהוא משתמש בנגנים מתחלפים, בנוסף לטיפוח קריירת סולו.
נינה סימון. מגישה שירים ברמה הגבוהה ביותר
לאסושיאייטס היו כמה להיטים בינוניים במצעדים האנגלים, ובארץ שודרו, בגלי צה"ל של שנות השמונים, בלדות שלהם, כמו "Take Me To The Girl" ו"ברקפסט". בונו, איאן מק'אלך ושלל עמיתים בני דורו העריצו את הקול הכה רך וכה נוגה שלו. יש שמועות לפיהן אוהד נוסף, מוריסי, כתב עליו את "William, It Was Really Nothing" של הסמית'ס. בתגובה, הקליט מקנזי שיר בשם "Steven, You're Still Really Something", שהופיע באלבום כפול של האסושיאייטס.
אחרי מותו, כתבו עליו רוברט סמית' מהקיור וסוזי סו מהבאנשיז שירים. מקנזי שיתף פעולה עם אמנים מגוונים כמו הסקידז, ילו, ברי אדמסון ושיוון פאהי, אבל למרות אהדת העמיתים והמבקרים, מקנזי לא הפך לשם מוכר, אפילו במולדתו. ההקלטה האולפנית שלו ל"ווילד איז דה ווינד" התפרסמה רק לאחר מותו, כשחברים וחברות תקליטים התגייסו להוצאת אוספים שונים מעיזבונו. זה ביצוע אקוסטי עם פסנתר וגיטרה וזה המקרה היחיד הידוע לי בו זמר כלשהו מקליט שיר שדיוויד בואי הקליט לפניו, גם אם לא יצירה בואית מקורית, ועושה אותו לא פחות מופלא מבואי. מקנזי אגב, העריץ בילדותו את בואי, והסינגל הראשון של ה"אסושיאייטס" היה למעשה חידוש ל-"Boys Keep Swinging" של גיבורו, שיצא שבועות ספורים אחרי המקור.
