די לחנפנות
תוכנית הפתיחה של "רוקדים עם כוכבים" הוכיחה שקיצור תהליכים עושה לה רק טוב ושבניגוד לעור הפנים של המשתתפים, ממש עדיף בלי מתיחה אינסופית. מי שאוהב את הפורמט, ימשיך לאהוב, בתנאי שאנשי התוכנית לא יעלו את רמת הסוכר לשמיים
בקונטרול של "רוקדים עם כוכבים" שהעונה החמישית שלה נפתחה אמש (ד'), הורידו הוראה לקצר תהליכים: בערך עשר דקות לפני סוף התוכנית התברר שעמידה בזמנים - נאדה, ושכולם באיחור. מכיוון שמדובר בשידור חי הם נאלצו לעשות את מה שעשיתי אני בחלקים נבחרים מהצפייה בתוכנית: לעבור לפאסט פורוורד. פתאום מתברר שלא כל השופטים חייבים להתבטא, שהזוגות הרוקדים לא נואשים לזמן לנשום אחרי הריקוד, שקושניר שורד גם בלי למרוח לנו את הנשמה עד שהזוגות יגיעו לגרין רום ושאפשר לצלוח מעברון גם בלי השיהוקים הקונספטואלים של הילה נחשון.
באופן אירוני, אלה היו עשר הדקות המוצלחות של התוכנית. לו אני שופטת הייתי נותנת להם עשר על קצב, תשע על עמידה בזמנים, שמונה על תנועות אגן. ריקוד, בדיחה של קושניר, שופטים זריזים והלאה, לצמד הבא. אם מישהו שם למעלה שומע אותי, מעבר לנוהל "אלוהים, איך הסתכלנו על הרגליים של ליאת בלו במקום על השעון" באופן קבוע לכל התוכנית, יכול לעשות לה רק טוב. בניגוד לעור הפנים של הסלבז שמשתתפים בה, המתיחות האינסופיות לאורך הערב לא הולמות את המעמד.
פולינה ומשה פרץ. הרומן של העונה? (צילום: יוני המנחם)
עונה חמישית ל"רוקדים עם כוכבים", ובאמת כבר אין טעם להתדיין על הקונספט. אם אהבתם אותה אז תמשיכו לאהוב אותה עכשיו. סלבז שנהנים מפרסום חיובי על בליינד, שיעורי ריקוד, חשיפה וקצת כסף כיס; גברי לוי, שופט ישן עם מה שנראה כמו שיער חדש והרבה מתח מיני באוויר (משה פרץ ופולינה לדעתי כבר עלו על המסלול המהיר לרומן של העונה). תוסיפו לזה אולפן שמחליף צבעים (כולל מרפסות, כולל מסלול רקורטן משובח) ונדנוד אינסופי לצופה לשלוח כבר את ה-SMS שלו, והנה לכם פורמט שבארצות הברית עדיין מצליח להביא 16 מיליון צופים בממוצע, ושם הוא משודר שלוש (!) פעמים בשבוע.
הצופים שמחבבים את התוכנית מספיק כדי לצפות בה, מן הסתם גם מצליחים להחליק את הרגעים בהם גברי לוי מציין ברוב טאקט שאיציק כהן (המדהים!) הוא שמן ואת הילה נחשון מצייצת "אחד-עשר נקודות". הם גם יקבלו באהבה את שמעון אמסלם, שפשוט הלך ברחבה וחיפש את הסל, בשעה שמאשה, הצמודה שלו, ניהלה דיאלוג נוקב עם הפטמה שלו, את מופע החשפנות של אורלי ויינרמן או את תנועות האגן של מיטל דוהן, שכיכבה ב"סופרנוס" במשך שלוש שניות תמימות ובאה לאסוף את הפרס.
מאשה ושמעון אמסלם. חיפש את הסל
הצופים האלה גם לא ישאלו את עצמם למה זהר שטראוס הובהל עם שריר קרוע דווקא לרופא של נבחרת ישראל בכדורגל, ואם אותו רופא לא ריסס אותו במקרה בספריי הקסמים ששמים לכדורגלנים כדי שיעלה לדשא עם איברים רעועים. ויודעים מה, אפילו אני יכולתי להתעלם מכל אלה, אבל אני מודיעה לכם קבל עם והעוזרת האישית של מיטל דוהן, גם לי יש קו אדום (או כחול, או ירוק, אבל בשום אופן לא צהוב!), ואם אני אשמע עוד פעם אחת את המילה לפרגן, אני אצרח.
כי אם יש משהו ממש מסוכן ב"רוקדים", זאת כנראה רמת הסוכר שממריאה מעונה לעונה. בחייאת עיוני, יש לכם את אלי מזרחי, שופט אמיץ. הבאתם את אמיר פיי גוטמן, שאחרי הפיאסקו של "האח הגדול" נראה שסוף סוף מצא את מקומו הטבעי ואפילו מצליח להגיד לא מעט דברי טעם. מותר, למען השם, להם ולאחיהם לשיפוט, לתת ביקורת עניינית ומקצועית בלי שקושניר מיד ירכך אותה והקהל יצעק לו בוז. האם זה הכרחי ממש שבלה-לה-לנד של פסדובלה וצ'ה-צ'ה הכל יהיה מתוק ומקסים וורוד כמו בחילת בוקר?
חלאס, הבאתם לפה אנשים שאין להם ניסיון בריקוד סלוני מקצועי, זאת ההגדרה של התוכנית, ואתם מלמדים אותם לעשות את זה. תנו להם לפחות מקום לעלות ממנו. אי אפשר שכולם יהיו מאסטרים מהרגע הראשון, די לאיתרוג הסלבז! בסוף הרי יקרה מה שקרה לבחור שצעק 'זאב זאב', ואף אחד לא יאמין לאף מחמאה שלכם. מספיק עם החנפנות. תלמדו משהו מאברי גלעד. התחיל בעד, לא כל כך הלך – עבר להיות נגד. נגד העיתונאי השבדי, נגד הבדיחות של שחר חסון, נגד. ככה אנחנו אוהבים אתכם.
נ.ב דנה פרנס? את יכולה לעבור לנוח.
רוצים לדעת עוד? חפשו בזמן ynet
