שתף קטע נבחר

ישיבות קטנות מאוד

"בקמפיין מסודר בציונות הדתית, משכנעים אותנו בשם התורה להגיע לדרגת קדושה יתירה באמצעות ויתור על המתמטיקה והאנגלית - לשלוח את הילדים לישיבות הקטנות". שמואל שטח סבור כי הקמפיין הזה שולח את הילדים ישר למעגל העוני

גם השנה ביקשתי מקבוצת תלמידים לצייר כיצד נראה אברהם אבינו. - הם ציירו אדם סגפן, בודד, יושב לו באוהל מט לנפול ולומד כל הזמן תורה מבוקר עד לילה.

 

שלא כמצופה, התורה מראה לנו אחרת ואף מדגישה במכוון את ההיפך. אברהם אבינו עליו השלום היה איש העולם הגדול, היה אדם עשיר בעל נכסים וממון, היו לו קשרים עם מלכים ואימפריות. בחייו היה הולך "הלוך ונסוע" תוך קידוש שם שמיים והקשבה לבעיות העולם. בלשון ימינו היה נכתב עליו: וה' ברך את אברהם בכל... ויהי לו מניות ובארות נפט, מפעלים והרבה מכוניות...

 

אותו עושר הגיע אליו כמובן, בזכות אמונתו בה' ובזכות חסדיו, ואולם זה לא צנח אליו משמיים , אלא, מן הסתם, הוא עמל למענו. גם יעקב לדוגמא, על אף היותו "איש תם יושב אוהלים", לא נח לו בבית. הוא עבד יומם ולילה, התפרנס והרוויח.

 

בהתאם לדרכי האבות פעלו כך בני כל הדורות. כולם עבדו והתפרנסו בכבוד ושילבו זאת יחד עם לימוד תורה, למען שמו באהבה.

 

דו"ח העוני שפורסם השבוע מציג יהדות אחרת. מרבית הילדים העניים במגזר היהודי לא הפכו בין יום לעניים. הם הובלו לשם על ידי מדיניות המאשרת לאלפי ילדים להגיע לבגרות מבלי שרכשו מקצוע כלשהו. אפילו לימודי הליבה, אשר אינם נאכפים מספיק במגזר החרדי, מסתיימים בכיתה ו'.לאחר מכן , ממשיך הנער ללמוד תורה בלי כלים מעשיים שייתנו לו פתח לרכישת אומנות. מדיניות זו, המגבירה משנה לשנה את מספר העניים בישראל, נעשית, לבושתנו, דווקא בשם התורה.

 

כל המחקרים שנעשו בשנים האחרונות על הקשר שבין שנות השכלה לדרגת שכר מראים, באופן חד משמעי, כי חוסר השכלה כללית מוביל ישירות לחיי עוני. גרף העושר עולה בהתאם לקיום תעודת בגרות, תואר ראשון וכיו"ב.

 

בקמפיין מסודר שהחל לאחרונה בציונות הדתית, משכנעים אותנו, בשם התורה, כיצד ניתן להגיע לדרגת קדושה יתירה, ומה הפגם שכנראה דבק בנו. מסתבר לדעת אותם בודדים, שמכל הבעיות החינוכיות הקיימות בעולמנו החדש, דווקא המתמטיקה והאנגלית הם החסמים לקדושה. אתעלם כאן מההיבטים הרוחניים ואתייחס להשלכות הכלכליות בלבד.

 

"הנערים כבר 'יתסדרו" וימצאו עבודה"

אנשי הישיבות הקטנות מבטיחים לנו כי אותם נערים "יסתדרו" וכבר ימצאו עבודה. זה נכון בהרבה מקרים, אך השאלה היא האם עבודה זו תצליח לפרנס אותם או שהם עדיין יזדקקו להתפרנס מן הצדקה? האם בעולם שהולך ומתמקצע מיום ליום, יוכלו חסרי תעודת בגרות להשיג פת לחם ומדור ראויים לילדיהם, או שמא הם ייתוספו לרשימת התלויים בחסדי שמיים (קצבאות ביטוח לאומי, עמותות, קופות מאולתרות ועוד ועוד).

 

כשם שכל עני הוא עולם מלא, וחובה עלינו לעזור לו ולמנוע ממנו חיי דלות, כך, קל וחומר ,שחובה עלינו כעת, למנוע מעוד כמה נערים להצטרף למעגל העוני העתידי.

 

לא ייתכן שהחברה הדתית תהיה עסוקה כולה, ובצדק, במציאת פתרונות לאלו שאין ביכולתם לכלכל את ביתם, ותעבור לסדר היום בראותה מוסדות חדשים המגדלים את דור הנתמכים הבא.

 

אבותינו "ביזבזו זמן" ולמדו בבית הספר שלהם, רכיבה על חמור, האכלת בהמות ואף היכן מוצאים בארות. כל זה לא מנע מהם להיות גדולי האומה. אולי דווקא משום כך.

  

שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים