ישיבות קטנות, רעיון גדול

מזה כעשור פועלת בישראל, בשקט, בקטן, וכמעט בהסתר, יוזמה לימודית-חינוכית חדשה. "ישיבה קטנה לאומית". ישיבה לנערים בגיל תיכון, בה נלמדים (בדומה לישיבות הקטנות החרדיות) רק לימודי קודש. לימודי חול אפשריים במסלול מיוחד, בדרך כלל רק לקראת בחינות הבגרות במועד המתאים (שנה רביעית בישיבה). הצמדת התואר "לאומית" נובעת מן ההשקפה המבדילה בין הציבור הזה לציבור ש"אינו לאומי", חרדי לא ציוני.

צירוף המילים "ישיבה קטנה" ו"לאומית" עושים להרבה אנשים לא נעים בגב. ב"נאמני תורה ועבודה", למשל, ממש לא יכולים לסבול את זה. אי הנעימות הזאת גוברת לנוכח האפשרות שיוזמה זו הולכת ותופסת תאוצה ומקום של כבוד בין שאר האפשרויות של הצעיר הדתי-לאומי והוריו.

כל מילה בצירוף הזה כואבת להם. "ישיבה" מזכירה להם

את הרס התיכונים הדתיים, את ההתכנסות וההתחרד"לות של המגזר, את ההפרדה בין בנים לבנות לא רק בין הישיבות לאולפנות אלא גם בבני-עקיבא. המילה "לאומית" לא מוצאת חן בעיניהם בהקשר הלאומני שלה (לאומים זה הם, לא החרד"לים התורניים) ו"קטנה" לוקחת מהם את העונג להקטין את היוזמה הזאת בעצמם.

די לבזבוז הזמן

לא מכירה את מערכת החינוך החילונית לעומקה, אבל על פי תוצריה ניתן לקבוע בוודאות שהם מבזבזים את זמנם בבתי-הספר בדיוק כמו הנוער בממ"ד. רמת האנגלית והמתימטיקה דומה (לטוב ולרע), במדעים וטכנולוגיה, בספרות ותנ"ך, באמנות והיסטוריה... רק בגמרא הדתיים יותר גרועים. לחילונים פשוט לא נותנים צ'אנס להוכיח את זה.

ניתן לקבוע די בביטחון שמערכת החינוך הישראלית אינה מתאימה את דרכה לדרכו של הנוער היום בשום תחום ובשום אופן. התקופה הלימודית המשמעותית ביותר היא תקופת הלימוד שלפני מבחני הבגרות, וגם אז (ואני לא מגלה את אמריקה) מה שנשאר מהלימוד אחר כך ממש לא משמעותי.

יוצא מזה ששתיים עשרה שנות לימוד הן בזבוז זמן מוחלט בכל מה שקשור ללימודים בכלל, ללימודי חול בפרט ובבתי הספר והישיבות התיכוניות – גם ללימודי קודש שהם חלק מסל החובות. תשאלו כל תלמיד, מורה והורה, וברגע של יושר וגילוי לב זה מה שהם יגידו. היינו רוצים שזה יהיה אחרת, אבל זה לא.

הורים עם סבלנות ומוטיבציה יוצאת דופן הקימו בתי-ספר ייחודיים, בדיוק בגלל הסיבות האלה. דמוקרטי, טבע, אמנות, קשת... ועוד. הכל כדי להדגיש ערכים אחרים שיטשטשו במקצת את התסכול והייאוש מעניין הלימוד.

הישיבות

הקטנות הלאומיות עושות בדיוק את זה. הן לוקחות את הערך הכי חשוב בעיני הציבור שלהן, מדגישות אותו ונותנות לו עדיפות. בסוף, מי שירצה (או ההורים שלו ירצו) ילמד את מה שדרוש כדי לעבור את בחינות הבגרות. שהרי הן מדרגת הסף של הישראלי הנאור.