שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שלף שבן מהכובע
    שלומי שבן הקסים וכישף את הקהל במשכן לאמנויות הבמה באמצעות הופעה מלאה להטוטי פסנתר, אורחים מוזיקליים ואפילו עבודת וידאו בהשראת שיר של לאונרד כהן

    שלומי שבן ב"מגדל הפזמון", המופע שפתח אתמול (ג') את שנתו ה-11 של "פסטיבל הפסנתר מארח", ניסה והצליח להחיות את הכישוף והקסם שבהופעה מוזיקלית. לפעמים פשוט שוכחים שזה כל העניין. שבן עשה זאת והוא אפילו לא היה מקורי;  לא בשירים שרובם לא היו שלו, וגם לא ברעיון לכנס אותם במופע. 

     

    שבן מבצע את "החיים שלי טובים". שימו לב להופעת האורח של אביב גפן (צילומי וידאו: חגי דקל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    ובכל זאת, במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, מול קהל מגוון ואוהד, שבן חזר והצליח להפעים בתחום התמחותו הרגיל – להטוטי פסנתר שמוזנקים לאוויר מצופים בברק של קולו.

     

    הפעם נוספה לכך נקודת מוצא שחוללה את הקסם ויילדה אותו שוב ושוב לאורך כל ההופעה. מגדל השיר ("Tower of Song") - אותו רעיון מופשט שהגה לאונרד כהן בשירו הארס-פואטי, קיבל אצל שבן צורה מוחשית, כשהתממש על הבמה במלוא צבעוניותו הוויזואלית, באמצעות עבודת וידיאו-ארט נפלאה של היוצר עמית פישר וחברת "לוקומושן".


    מגדל הפזמון. וידאו ארט נפלא (צילום: חגי דקל)

     

    וכך, כששבן שר, למשל, את גרסתו האישית לשיר "אל תלכי מכאן" של ז'ק ברל, מצלמת הווידיאו שיקפה אותו בפנים מוגדלות והקפיאה את חיוכו. מתוך החיוך הענק שכיסה שטח רחב במגדל, הבליחה לא פחות ממרינה מקסמיליאן בלומין, ששרה עם שבן את "רוזה מרציפן" של שלמה גרוניך.

     

    במגדל עם קרן

    בהמשך, מתוך אותו מגדל - ספק מוחשי ספק הולוגרמה - קרן אן הצטרפה לדואט בשיר של מאיר אריאל "דומם עם זוג נאהבים". איכויותיה הצרפתיות ומתיקות קולה התאימו לסיפור האהבה המצחיק-עצוב שמשלב אמנות עם זכרונות. גם אביב גפן הפתיע, הפעם בצילום וידיאו, כשגילם את עצמו בגרסה של שבן ל"החיים שלי טובים" מאת רנדי ניומן.


    שבן, אל תלך מכאן (צילום: ירון ברנר)

     

    וכך, כשהוא פורס את מקורות השראתו, זו המופשטת (נוקטורנו של שופן) וזו העליזה ("ככה סתם" של ע. הלל והגרוטסקית  "שגר פגר" של "הבילויים"), שבן מילא את החלל בממתקים כשהוא שולף את הצלילים כמו קוסם. המילים, לעומת זאת, עברו כמו חומר גלם תחת שירתו ונגינתו.

     

    מרוב שליפות מהירות ושינויים מקצביים מסחררים, הן לא תמיד נשמעו במלואן, למרות האקוסטיקה המעולה. ובכל זאת, שבן הצליח לגרום לקהל לחוות מגוון של תחושות, בהתאם לקטלוג הרגשי שהיטיב לפרוש מולו. וכך עברה צמרמורת באולם כשהוא עזב את ישיבתו בעמדת הפסנתר הבטוחה, ועמד מול הקהל כשרק תוף בידיו.

     

    בואו לראות ולשמוע את "ככה סתם" (צילום: חגי דקל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "אם יש ילדים באולם, זה יהיה זמן טוב לקחת אותם לסיבוב קצר", המליץ בסרקסטיות לפני ששר את "בחצרות בחושך" של ערן צור ו"טאטו", המתאר אונס ורצח מנקודת המבט של הפושע. זה היה אחד מהשיאים הוויזואליים של הערב, כשעל רקע שירתו הסטטית של שבן הוקרנו תמונות נעות שיצרו תחושה כאילו שהוא אכן צועד, באופן מפחיד, מוכרחים להודות, "בחצרות, בחושך".


    נשאר על הבמה לעוד זמן מה

    "אני נשאר על הבמה לעוד זמן מה", הוא חתם את החלק שלפני ההדרנים בשיר "להוליך שולל את המוות" של ז'ורז' ברסאנס, שבמהלכו המחיש הוידיאו את הזדקנותו. אחרי שעזב את הבמה וחזר, מרינה מקסמיליאן בלומין חזרה איתו והם שרו את "כשהיית איתי" של שבן עצמו משני עברי הפסנתר.


    המגדל - ספק מוחשי ספק הולוגרמה

     

    אחר כך שוב הצטרפה אליו קרן אן לשיר "מותק את אצלי בראש", שעיברת מבוב דילן באלבומו הקודם. אחרי כמה

    שירים שבניים ישנים כמו "דניאלה" ו"עברנו לצפון", הקהל ביקש, וקיבל, שיר חדש. "אין צורך באורות קטנים. אני רואה את העיניים שלכם", הוא שיקף את האווירה באולם, לפני ששר שיר ערש לא שגרתי לבן שלו ש"עדיין לא עומד להיוולד".

     

    וכך, ביצירתיות המאפיינת אותו, שבן הרכיב ופירק תוך כדי השיר קלישאות מהופכות כמו: "יש נביא בעירו", "הנחתום מעיד על עיסתו" ו"הסתכל בקנקן". "כבד את אביך הטוב. טוב, גם את אמך", הוא שר והוסיף: "הדרך לגיהנום רצופה מאות גני עדן קטנים". אתמול היו שם אלפים כאלה.

     

    לכל כתבות המדור לחצו כאן

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים