השומר שהיה למנכ"ל: " היחס לשומרים ישתנה"

המונח "חברת שמירה" מתקשר בתודעתנו אוטומטית עם העסקה פוגענית של עובדים קשי יום. ענף השמירה והאבטחה נחשב כיום למעסיק הגרוע ביותר במשק של עובדים ישראלים. בצדק: אלפי פסקי דין בבית הדין לעבודה ומאות כתבות בתקשורת, שמבוססים על תלונות ממוסמכות ומנומקות של עובדים, חושפים מקרים שבהם מעסיקים בענף שילמו לעובדים, אם בכלל, שכר מחפיר ועשו כל תעלול אפשרי כדי לפגוע בתנאיהם הסוציאליים.

עם רקע כזה, קשה למנכ"ל של חברת שמירה לטעון בצורה משכנעת שהוא מנסה להטיב עם העובדים. אבל אריק רגב, מנכ"ל חברת השמירה הגדולה בישראל - G4S אבטחה, המוכרת יותר בשמה הקודם, "השמירה" - מתעקש: אני כאן כדי לשנות את המצב.  

רגב (41) עובד בחברה כבר 19 שנה. הוא עבד כשומר פשוט במשך חמש שנים, ולאחר מכן שימש בתפקידים ניהוליים שונים, עד שהתמנה למנכ"ל ב-2006.

רגב, חוזר בתשובה, מדבר על העובדים גם כמי שהיה אחד מהם וגם מנקודת המבט של המוסר היהודי. "כשאסתר הפכה למלכת פרס, מרדכי ביקש ממנה לזכור תמיד מהיכן באה", הוא אומר, "היא יכלה לנצל את הג'וב לתועלתה האישית, אבל היא ניצלה אותו לטובת עמה. זה לא שאני משווה את עצמי אליה, אבל זאת המחוייבות שלקחתי על עצמי, זה הדרייב שלי".

אבל מה הדרייב של החברה? למה שחברה כל-כך נצלנית תיקח כמנכ"ל איש עם אג'נדה כזאת?

"זה לא מקרי שמינו אותי דווקא בתקופה שהתמניתי. החברה הייתה במשבר קשה. היה ברור לבעלים שצריך לעשות משהו לשנות את התדמית שלנו. היינו ברווז צלוי. התקשורת חיפשה אותנו, 'קו לעובד' חיפשו אותנו, שלי יחימוביץ' חיפשה אותנו, הממשלה חיפשה אותנו. לא היה יום שלא היינו בכותרות, ותמיד בהקשר שלילי".

בצדק, לא?

"אני מסכים לגמריי עם הטענות נגד היחס לעובדים בענף. עושים להם דברים מחפירים. יש שומרים שפשוט מתעללים בהם, אין לי מילה אחרת". 

בוא נדבר תכלס: מה עשית מאז שהתמנית כדי לעזור לאלפי העובדים שאתה מעסיק? במה שונה היחס לעובדים אצלכם מבחברות אחרות?

"נתחיל בזה שאנחנו מיישמים, מילה במילה, את ההסכם הקיבוצי של ענף השמירה עם ההסתדרות. אני אגיד בעדינות, שלא כל חברות השמירה מכבדות את ההסכם, למרות שצו ההרחבה מחייב את כולן. ואנחנו נותנים הרבה מעבר להסכם. החברה מעניקה, למשל, לעובדים שזקוקים לכך הלוואות בתנאים נוחים, וזה דבר שלא כל מעסיק נותן גם בענפים אחרים. עוד דוגמא: אני דאגתי שאף עובד לא יצטרך להתקשר ולדרוש שישלמו לו דמי הבראה. נראה לי שזה לא צריך להיות ככה, שאנחנו צריכים לדאוג מראש שעובדים יקבלו דמי הבראה בזמן, כמובן מאליו".

"בכלל, אני חושב שהעובד לא צריך לרדוף אחרינו בשביל לקבל את מה שמגיע לו. הדבר הראשון שעשיתי היה לחלק לכל העובדים, בתלוש המשכורת, את מספר הנייד שלי. אם יש בעיה, אם לא שילמנו משהו, אם מנהל התנהג לעובד שלא כראוי - שירים טלפון. בנוסף, מיניתי גם עורך דין שפועל כמבקר פנים בנושא היחס לעובדים ואחראי אך ורק על הנושא הזה, והוא בודק כל הזמן אם אין פגיעה בזכויות או יחס לא יפה".

כיצד אתה מגיב לתלונות על מנהלים שפוגעים בזכויות עובדים?

"היו פה ארבעה מנהלים שהפסיקו לעבוד בחברה בגלל תלונות כאלה. ואני לא מדבר רק על פגיעה בשכר, אלא גם מנהל שדיבר לעובדים בצורה מעליבה. אמרתי לו, לך הביתה, תחפש עבודה, ואז אולי תרגיש מה עובר על עובד פשוט ותבין למה לא היית בסדר".

כדי להוכיח את דבריו, מנופף רגב בתיק שמן של מכתבים שקיבלה החברה מגופים שונים: מכתב משירות התעסוקה, שבעבר יצא נגד החברה, אך השנה העביר אליה 1,243 עובדים להשמה, ו"לא קיבל מאף אחד מהם תלונה על פגיעה בזכויותיו"; אישור של החשב הכללי במשרד האוצר על כך שהחברה שילמה לעובדים דמי נסיעה, הפרשות לפנסיה, הפרשות לפיצויים, תוספות ותק ומשפחה, ימי חופשה ודמי הבראה כפי שמחייב אותה ההסכם הקיבוצי; מכתבים רבים מפעילים בהסתדרות, המציינים כי "עובדי השמירה מקבלים את כל המגיע להם ואף מעבר לכך", כי החברה "משלמת לעובדים את כל התנאים הסוציאליים עד הפסיק האחרון" וכי "חל שינוי מבורך לטובה ביחס לעובדים"; אישורים של רואי חשבון חיצוניים שונים על תשלום שכר, פנסיות, שעות נוספות, דמי הבראה והלוואות במועד; מכתבי הערכה של לקוחות, ביניהם מעסיקים הנחשבים הגונים כמו ישקר, טבע, שטראוס, המל"ם, נשר וויצ"ו על "הטיפול המסור", ו"שביעות הרצון של העובדים'; ומכתבי תודה והעברה של עובדים לשעבר. "זה משכנע?" שואל רגב.

כן, אבל משרד המשפטים בודק את האפשרות לשלול את רישיונכם בגלל ריבוי עתירות משפטיות של עובדים. 

"משרד המשפטים הזמין אותנו, יחד עם עוד כמה חברות, לשימוע, שטרם התקיים. אני מברך על השימוע, זה טוב שבודקים ומטפלים, וחבל רק שזה מתארך כל כך הרבה זמן. אני משוכנע שכשנציג את העובדות, יתברר שאנחנו בסדר".

ריבוי העתירות לא מדבר בעד עצמו?

"לא. אנחנו חברה ענקית, וטבעי שיהיו עובדים לא מרוצים שיתבעו. מקובל לחשוב שמאבטחים הם ציבור חלש שלא מודע לזכויותיו ושלא תובע, אבל למעשה, מדובר בחבר'ה צעירים עם גישה לאינטרנט שיודעים כל פיפס, ועולים מחבר המדינות שרובם משכילים ויודעים לעמוד על שלהם. חלק גדול מהתביעות כבר נדונו והתבררו כלא מוצדקות או מיותרות. היו מקרים של עובדים שלא קיבלו דברים שהגיעו להם בגלל טעויות, ואם הם היו מרימים טלפון הם היו מקבלים הכל, אבל עורכי דין שונים שכנעו אותם ללכת ישר לבית הדין. וקח בחשבון שרק 0.5% מהעובדים שלנו תבעו אותנו, לעומת 10% ואפילו 20% בחברות אחרות".

במשרד המשפטים טוענים שהוגשו נגדכם 350 תביעות משפטיות בשנה אחת.

"זה נתון שגוי שהגיע מארגון 'קו לעובד': הוגשו נגדנו 350 במצטבר, לא בשנה אחת. אנחנו חברה שקיימת מאז שנות ה-30. בשנה מסויימת שבדקתי, הוגשו רק ארבע".

איך זה שב'קו לעובד' לא מודעים לשינוי שאתה מנהיג בחברה?

"פניתי ליו"ר, חנה זוהר, והצעתי לה להיפגש. הייתי מאוד רוצה לשתף אתה פעולה ולהראות לה שאפשר לנהוג גם אחרת. לצערי, היא לא רוצה להיפגש אתי".

זוהר בתגובה: "נדמה לי שפגשתי אותו פעם, אבל, אכן, נדמה לי גם שהוא הציע פעם שניפגש וזה לא יצא לפועל. בכל מקרה, תפקידי לא לחלק תעודות הוקרה למעסיקים טובים, אלא לחפש אותם וללחוץ כדי להביא אותם לנהוג טוב יותר. בעבר קיבלנו מעובדי השמירה תלונות רבות. אם אכן חל שיפור, אז יופי".

גאה להפסיד במכרזים

הבעיה בענף השמירה אינה מתחילה בחברות עצמן. המעסיקים בענף טוענים שחלק מהפגיעות בעובדים באות מהמכרזים שמבצעות החברות ששוכרות אותם. מזמיני השירותים מפרסמים מכרז במחיר שמראש לא מאפשר לשלם שכר ראוי, ולמעשה, כופים את ההעסקה הבלתי-הוגנת. המעסיק הגדול והגרוע ביותר, טוענים בחברות האבטחה - היא הממשלה עצמה, אותה ממשלה שטוענת שהיא דורשת מהחברות להעסיק עובדים בהגינות.

המצב הזה, טוען רגב, גורם צרות צרורות למעסיק שמנסה לשנות את היחס. "אנחנו מפסידים ביודעין במכרזים, והרבה", הוא מספר בגאווה לא מוסתרת, "בשנים האחרונות הפסדנו ב-260 מכרזים. אנחנו מפרטים מראש בהצעות המחיר שלנו את כל מה שמגיע לעובדים, מין התרסה כזאת, כדי שהמזמינים לא יוכלו אחר כך להיתמם ולהגיד שלא ידעו. ויש לזה מחיר: מספר העובדים שלנו ירד, מאז שאני בתפקיד, מ-10,000 ל-8,000. אני משלם בחוסר צמיחה על כך שאני לא מוכן להשתתף במכרזי הפסד". 

מי הגופים שהזמינו ממך מכרזים לא הוגנים?

"אני לא יכול לפרט. אבל יש שם גופים מכובדים במגזר הציבורי, שכאשר העובדים מתלוננים, הם מתנערים ומאשימים את חברת האבטחה".

2,000 העובדים שעזבו אתכם עברו לעבוד בחברות אחרות?

"חלקם".

אז הם מועסקים עדיין באותם תנאים מחפירים, ואחרים הפכו למובטלים. מה עשית בזה?

"זאת לא אחריות שלי. אני לא לשכת התעסוקה. אני מקווה שהלחץ שאנחנו יוצרים יגרום לשינוי בכל הענף. אנחנו החברה הכי גדולה ואנחנו משפיעים על כולם. נוצר מצב אבסורדי, שאנחנו לוחצים על הרשויות להחמיר את הקריטריונים. אנחנו מקווים, למשל, שחוק אחריות מזמיני שירותים, שנקבר בכנסת, יעבור בסוף, והמעסיקים יצטרכו לקחת אחריות. אני מנסה להביא לכך שתקום ועדת אתיקה לחברות שמירה, בדיוק כמו שיש ללשכת עו"ד ולאגודת העיתונאים. שתהיה כתובת".

אתה מנהל חברה שנסחרת בבורסה, ומחוייב למקסם את רווחיה. המעשים הטובים שלך הם לא מעילה באינטרסים של בעלי המניות?

"בטווח הקצר, אנחנו משלמים על כך. זה עולה כסף לקיים את החוק ולהיות מוסרי, ואני לא אעבור על החוק או אבגוד בערכיי בשביל שבעלי המניות יהיו מרוצים. למרבה המזל, יש לי גב כלכלי חזק, כך שאני יכול להרשות לעצמי לעשות את המהפכה הזאת בלי להיקלע להפסדים. כל עוד החברה רווחית, הכל בסדר. בטווח הארוך, אני מאמין שמה שאני עושה זאת האסטרטגיה שתביא אותנו לנצח את כל המתחרים".

"הרי על מה אנחנו מדברים כאן? על הרמה של המאבטחים. נוצרה כאן נורמה של כסת"ח. שמים שומר סוג ז', שבקושי יודע להחזיק נשק, מציידים אותו במדים משלומפרים ונעליים קרועות, משלמים לו משכורת רעב, והעיקר - שיהיה כתוב ששמו מאבטח. יש מעסיקים שככה מתאים להם, אבל יש מעסיקים שרוצים חברה שלוקחת אחריות ושמעסיקה שומרים טובים. אנחנו מנסים להוביל שינוי מהפכני בשוק. הבאתי את החברה למצב ש-80% מהעובדים הם קבועים. אני רוצה שומרים שמרגישים בבית, שמרגישים שדואגים להם ושמחוייבים לתפקיד. אני דואג לשומר לא רק לשכר הגון, אלא גם לחולצה מגוהצת, אקדח שעובד, קורסים והכשרות. וגם למשמעת. העובדים אצלנו מגיעים לעמדה מגולחים, ואם לא - מעירים להם. זה נותן להם הרגשה שהם לא סתם איזה דחליל כסת"ח, אלא אנשים אחראיים בתפקיד חשוב. והלקוח יודע שהוא יקבל מאתנו את המאבטחים הכי מקצועיים. אני בונה על כך שבסופו של דבר, הרשויות  יתחילו להתערב וישימו סוף להפקרות, ואז לחברה כמו שלנו, עם שומרים יותר טובים ושמירה מוחלטת על החוק, יהיה יתרון כפול".

מה חושבים הבעלים שלך, משפחת שרמייסר ושותפיה מחו"ל?

"הם מרוצים עד הגג".

והמתחרים שלך בענף?

"לפעמים שואלים אותי למה אני פוגע באינטרסים. אני אומר להם שהאינטרס האמיתי שלנו זה להתייחס לעובדים בהגינות. אבל בינתיים הם מרוצים: הם לוקחים ממני מכרזים".  

אתה מודע לכך שעובדים שלך עומדים לקרוא את הכתבה הזאת, ושאם התמונה שאתה מציג לגביי היחס אליהם אינה מדוייקת - הם יגיבו?

"אני מזמין אותם לכתוב כל מה שהם חושבים. זה מעניין אותי לדעת. אל תצנזרו אותם".