שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מודו וחטא הגאווה של ההיי-טק הישראלי
    הבועה הגדולה המכונה Modu, המורכבת ממוצר המוקף בהרבה אוויר חם, מתחילה לאבד את גובה הריחוף שלה. על חטא ההיבריס של דוב מורן, שלעתים מאפיין את כלל תעשיית הטכנולוגיה העילית בארצנו הקטנה

    "נוקיה צריכה ללכת להתפלל", אמירה זו יוחסה (ואחר כך הוכחשה) לדב מורן, אביו מולידו של ה-Modu, בתערוכת הסלולר בברצלונה לפני שנה וחצי. האמירה הזו, אם נאמרה ואם לאו, אולי ממצה את חטא היוהרה של ההיי טק הישראלי: אנחנו נראה לכל העולם מאיפה משתין הדג. אנחנו, יודעים יותר טוב.

     

    הישראלים שבפנים

    אז נכון, אנשי ההיי טק הישראלים נחשבים, ובצדק, בעולם כבעלי כושר המצאה מוכח וחשיבה יצירתית, המוח היהודי והישראלי אכן ממציא לנו פטנטים.

     

    רק הבוקר נתבשרנו על רכישתה האפשרית של JaJah הישראלית, שאחד ממשקיעיה הוא יאיר גולדפינגר, מ"כנופיית ICQ" - הישראלים שהמציאו לפני למעלה מעשור את המושג
    מסרים מיידיים.

     

    לא חסרות דוגמאות נוספות (והצדענו להן ב"הישראלים שבפנים"). דוב מורן בעצמו הוא חלק מהיכל התהילה, בזכות ההמצאה שלו שכבשה כל כיס וכל מחזיק מפתחות: ה-Disk on Key.

     

    לטעום מן הקושי

    אבל יש הבדל גדול בין יכולת המצאה ופיתוח טכנולוגי, ובין יכולת יצור, שיווק והפצה של מוצר טכנולוגי מורכב. ובזה, אנחנו פחות מוצלחים. זאת, על אף השאיפות הגבוהות שהפגינה Modu והררי הפרגון שזכתה להם מעמיתינו בתקשורת העברית לאורך צמד שנות קיומה.

     

    דב מורן בעצמו טעם מהקשיים הכרוכים בכך, כשהחברה הסינית שהייתה אמורה לייצר את הג'אקטים, ה"מעטפות" שהיו אמורות להקנות יכולות שונות לטלפון ה-Modu הבסיסי - נסגרה, והדבר יצר עיכובים בפיתוח ובהשקת המוצר. ה-Modu, להזכירכם, היה אמור להיות משווק כאן כבר באוקטובר 2008. שיווקו החל רק חצי שנה אחר כך. אבל מה שדוב מורן החל רק ללמוד על בשרו, ענקיות כמו אפל או נוקיה - כבר שכחו.

     

    חצי קליפת אגוז

    ביטול פיתוחו של מוצר הוא איננו דבר חריג בחברת טכנולוגיה. פרויקטים שאפתניים לא פחות מה-Modu מתבטלים חדשות לבקרים. פרויקט One Laptop Per Child, למשל,
    שגם הוא נמצא בקשיים, שינה עיצובים וזרק אחרים לפח - בטווח של חודשים. לעתים כשמדובר בחברות גדולות, ביטול פיתוחו של דגם זה או אחר אפילו לא מגיע לידיעת הציבור.

     

    אלא ששוב, וכאן טמון ההבדל בגודל וביכולת העמידה: לנושאות מטוסים כמו נוקיה, סמסונג או HTC שמייצרות טלפונים סלולריים במיליונים, ביטול פיתוח של מוצר כזה או אחר, ופיטורים של כל צוות הפיתוח הוא אדווה לא מורגשת (מאה עובדים בחברה שבה עובדים אלפים או עשרות אלפים). לחצי קליפת אגוז כמו Modu - מדובר בגל שיכול להפוך את הסירה על יושביה. אנחנו אולי ממזרים, אבל עדיין, קטנים.

     

    קפטן מורן והבלון הפורח

    כשם שלא היה צריך בשעתו לרומם את הבלון הפורח Modu ולהרימו לגבהים בעזרת הרבה אוויר חם, אין מה להקדים ולהספיד את Modu, גם עכשיו.

     

    דוב מורן עוד יכול לסיים את הפיתוח של Modu 2, עם דור שלישי ומסך מגע, ולמכור את הטכנולוגיה ואת פטנט המעטפות ליצרנית סלולר גדולה שגם תוכל לייצר ולשווק אותו במאסות. זה עוד אפשרי.

     

    אבל עכשיו, כשנגמר האוויר החם בבלון, קפטן מורן יצטרך לחשב היטב את כיוון הרוח בחודשים הקרובים, כדי להנחית את Modu על קרקע בטוחה, ולמנוע ממנה להתרסק.

     

    ניב ליליאן הוא עורך ערוץ המחשבים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים