עושה טוב להביא לחברה שלך את השמש במתנה
החברה שלו עוד ישנה בשעת הבוקר ההיא, וזה אולי היה כל העניין . הוא הרי הביא לה את השמש כדי שתתעורר, זורחת, אל מתנת יום ההולדת שלה. סיפור נאיבי לתחילת השבוע
בשביל החברה שלו, ליום ההולדת, הוא בחר את השמש.
כל הלילה עמד במקום שממנו רואים את השמיים הכי טוב שאפשר, ואחרי שהתלבט לילה שלם בין שני כוכבי לכת לא גדולים - החליט לקחת דווקא את השמש, שפתאום היא נראתה לו יותר מכל האחרים.
הוא ביקש מזה שהציג את עצמו כאחראי לעטוף את השמש בנייר צלופן לפני שהוא משלם ולוקח. הרשרוש של הנייר הזה דווקא מצא חן בעיניו. הוא קיבל אותה עטופה. כמו שרצה.
בת 20 היתה החברה שלו, 20 בדיוק, ועם השמש בין הידים הוא צעד אל הבית שבו התגוררו שניהם. הצוואר שלו נמתח מאוד בדרך אליה, ואיתו נמתחו גם החזה והבטן והרגליים. הוא עצמו נראה כאילו גבה ביותר מחמישה סנטימטרים.
"עושה טוב להביא לחברה שלך את השמש, עושה טוב להביא לה ת'שמש", הוא שר מלים שהמציא במקום.
טוב מאוד.
הדוור של פעם חלף לידו, זקן.
"בוקר טוב, אדון דוור", אמר.
"בוקר טוב", ענה לו הדוור.
"בוקר טוב", אמר שוב.
" להביא לחברה שלך את השמש, להביא לה ת'שמש, זה עושה לך טוב", הוא שר. איש עם חנות של ממתקים שהקדים לפתוח עמד בפתח החנות וברך אותו בעוברו. "ומי המאושרת?" שאל האיש עם החנות.
"אולי שמעת עליה, קוראים לה נועה"
עוד מבט:
באמת לא היית צריך, אבל טוב שהבאת מתנה
אודליה של טינטן
טינטן מביא לי מתנות מהעבודה באופן אקראי. אם יש לזה חוקיות, לא חיפשתי אותה. ההפתעה היא חלק מהכיף. זה יכול להיות עט, או ממתק, או כשיש לי מזל - חבילת הפתעות שלמה. המתנה הראשונה היתה פחית קולה. על הצד הרוחני של החומרנות
"זאת החברה שלי", אמר והוסיף סנטימטר וקצת. "אולי שמעת עליה, קוראים לה נועה".
"נועה..." האיש עם החנות ניסה להיזכר.
"אולי אתה מכיר אותה", אמר, "לפעמים היא קונה אצלך".
"אני לא בטוח שאני זוכר נועה", אמר האיש.
"לא נורא", אמר. "אז שיהיה לך בוקר טוב".
"גם לך", אמר האיש עם החנות. "ותמסור ד"ש לנועה..."
בחור, בערך בגיל שלו, התקרב מולו וזר של פרחים בידיו. זה ליד זה נעצרו והביטו. "יומולדת?" שאל.
הבחור הינהן.
"גם אצלי", אמר ושאל: "יש לך ברכה מיוחדת?"
הבחור משך בכתפיים.
"אני חושב להגיד לה מזלטוב", אמר, "פשוט אבל יפה".
הבחור חייך. אולי גם הוא חשב להגיד מזלטוב.
"אז להתראות", אמר.
הבחור נופף לו ביד.
"ובהצלחה", אמר.
החברה שלו עוד ישנה בשעת הבוקר ההיא, וזה אולי היה כל העניין . הוא הרי הביא לה את השמש כדי שתתעורר, זורחת, אל המתנה.
"הבאתי לך".
לעצמו דימיין איך הכל יקרה, מרגע א' עד רגע ת'. ברגע א' ייכנס אל החדר עם השמש מרשרשת, ברגע ב' יניח את השמש, עגולה, על השידה, ברגע ג' יסיר מעט מהנייר כדי לתת לקרן צהובה לפרוץ, וברגע ד' הוא גם רגע ה' ו-ו', מצב נעים של חום ויקיצה, והיא תתעורר, בת 20, בדיוק.
היתה דקה שבה הפסיק לדמיין, וזו היתה הדקה האחרונה של הדרך חזרה הביתה. בסוף הדקה ההיא ניצב ליד החברה שלו והניח את השמש על השידה. ביד אחת תמך בשמש רק כדי שלא תתגלגל אל הרצפה ותעיר את נועה קודם שתתעורר בעצמה.
מה שהוא ראה זה את השמיכה של נועה נמשכת אל הרגליים ואת הראש של נועה מסתובב לעברו, ומיד הסיט מעט מנייר הצלופן וקרן שמש צהובה, בדיוק כמו שתיכנן, קפצה מתוך האריזה הישר לפניה של החברה שלו.
"בוקר טוב, חמודה, את בת 20", ומה שלא דימיין לא קרה, ומה שקרה היה מוכר לו היטב.
"הבאתי לך משהו", אמר לה.
בדיוק כמו שתיכנן לומר.
מומלצים
