לא נערה, קצת בהפרעה

עם רזומה שכולל התמכרות לסמים בגיל 12, ניסיון התאבדות בגיל 14 ונתק מוחלט מאמה, מפתיע שגיבורת סרטה הראשון של דרו ברימור כבמאית מסתפקת במרד צנוע בהוריה ובמקום להיות דוגמנית, בוחרת להתחרות בענף ספורט קשוח לנשים.

ברימור, שנמצאת בתעשייה כבר 30 שנה (מגיל ארבע), לא רואה הקבלה ביוגרפית בסרט. "הסיפור של הסרט לא מתחיל ונגמר כמו הסיפור שלי עם אמי", היא אומרת בראיון ל-ynet. "אבל אני יודעת מה זה לנהל מערכת יחסים סוערת עם אמא. מהמקום הזה הצלחתי להתחבר לסיפור יחד עם הכותבים ולהפוך את מערכת היחסים בין האם לילדה לאמיתית ואמינה. זה הדבר הכי אישי שעשיתי בחיים".

ברימור על הסט. לא ביוגרפי, כן אישי

"תחליקי" ("Whip It") מספר על נערה מתבגרת הגדלה עם אם שתלטנית הדורשת ממנה להשתתף בתחרויות יופי, למרות חוסר העניין שלה בתחום. היא מגלה בחשאי את ה"רולר-דרבי", משחק ראווה אלים על גלגיליות, ומצטרפת לאימונים ללא ידיעת הוריה. הספורט ומשחקי הדרבי הופכים לחיים אלטרנטיביים, ובמסגרתם היא חווה אהבה ראשונה עם מוזיקאי שמגיע לאחד המשחקים. עד שיום אחד, הוריה מגלים את הסוד.

"אני מכירה היטב את הצורך הזה במשפחות לכך שיאשרו ויקבלו אותך כפי שאתה, בין אם זה 'בבקשה תקבלו את זה שאני הומו' או 'בבקשה תקבלו את זה שאני לא רוצה להיות מלכת יופי'", מספרת ברימור. "אני מאמינה שהורים שמתנגדים כל כך לילדים שלהם לא יכולים לשנות את דעתם בשנייה, זה לא ריאלי. אבל ברגע מסוים, נוצרת הרמוניה מתוך כנות. הדרך תהיה קשה ולא ברור מה יקרה, אבל הרגע הזה של הקבלה הוא דבר מאוד יפה בכל משפחה".

ההשוואה שבה היא בוחרת לא אקראית. ברימור אמנם סטרייטית לחלוטין, אך מזה שנים היא מזוהה עם מאבקה של הקהילה הגאה בארצות הברית. גם בסרט ישנה קריצה ברורה לנושא. "גדלתי במשפחה אלטרנטיבית עם ערכים מיניים מאוד פתוחים", היא מסבירה. "לא גדלתי במשפחה נוצרית מסורתית. בגלל שגייז היו לידי כל הזמן, למדתי להיות פתוחה ולא לשפוט אנשים".

כמו הדמות הראשית בסרט, גם עלייך עברה ילדות לא פשוטה, אפילו שהיית כוכבת.

"בית ספר היה גיהנום עבורי. הייתי הילדה השמנה שהרביצו לה כל יום. אבל אני חושבת שיש סוג של ילדים שהם חנונים כשהם קטנים אבל הופכים מגניבים כשהם מתבגרים. לפעמים אני מרגישה שהרבה אנשים חתיכים ועשירים הם משעממים מאוד, כי הם לא היו צריכים לעבוד בשביל להגיע לזה. אני חושבת שהאנשים המצחיקים והאמנותיים ביותר שפגשתי הם אלו שהיתה להם ילדות קשה".

קשה ליצור חברויות אמת בהוליווד?

"לא לי, כי יש לי גלאי בולשיט רגיש ומדויק מאוד".

בת אצולה, נוסח הוליווד

מה אשלי סימפסון תגיד על זה?

"שונה התסריטאית המציאה את השם הזה וחשבתי שזה ממש מצחיק, אז לא העזתי לשנות. אני מתה לדבר עם אשלי ולראות מה היא חושבת על הסרט. אני מניחה שהיא ממש תאהב את הקטע. עשינו את זה עם המון כבוד אליה".

"תחליקי". כיף להיות הקפטן

המעבר לבימוי, לדבריה, היה קל מהצפוי. "אחרי שעבדתי עם כל מיני במאים ולמדתי היטב מה אני אוהבת ומה פחות, אני מרגישה שאני מוכנה לצעוד בדרך הזאת. להיות הקפטן של הספינה זו טריטוריה חדשה לחלוטין עבורי".

איך עבר היום הראשון שלך כבמאית?

"תראה, עבדתי עם במאים בימים הראשונים שלהם, שלא היו בטוחים בדיוק מה הם רוצים, ובעיניי זה ממש לא סקסי. כשחקנית אני מאבדת אמון וביטחון בהם. לכן, היה לי חשוב להגיע מוכנה ומאורגנת. למדתי היטב את הסטורי-בורד, עשיתי לי רשימות קצרות, ובאתי מכוונת מטרה".

שיטת העבודה שלך כבמאית מול השחקנים שונה מהרגיל בגלל הניסיון שלך בצד השני?

"קודם כל, אני עובדת ליד מצלמה ולא ליד מוניטור, כי אני לא רוצה לראות סרט כשאני מייצרת אותו. חשוב לי להיות בקשר עין עם השחקנים ואני חושבת שכששוכרים שחקן, רוצים להפיק תועלת מהאינסטינקט הטבעי שלו. עושים טייקים כמו בתסריט ואז מנסים קצת אימפרוביזציה. כשאתה עובד ליד מצלמה וממשיכים לצלם ולשחק, אז בחדר העריכה יש תמיד עוד אפשרויות של רגשות, הומור וצבע, וזה טוב שיש הרבה דברים לבחור מהם. העושר של החומרים הוא יתרון".

זה לא רק ספורט

ה"רולר-דרבי" הוא ספורט תחרותי לנשים שהתחיל כחלק מתרבות הפאנק בתחילת שנות ה-70 ומאז 2003 זוכה לעדנה מחודשת, כשהוא מספק את הפנטזיה הגברית האולטימטיבית, כמעט כמו היאבקות נשים בבוץ: שתי קבוצות המורכבות מחמש נשים כל אחת מתחרות זו בזו בנסיעה על רולר-בליידס כשהן מנסות לחסום ולעקוף זו את זו. לעיתים קרובות, החסימות ההדדיות גורמות לחבלות קשות.

מתוך הסרט. האלכוהול זה לדברים אחרים

ברימור לא ויתרה על ההזדמנות לחוות בעצמה את חוויית הרולר-בליידס. "אחרי שהחלטנו שאנחנו עושים את הסרט, הלכתי לאצטדיון לראות משחק, והתלהבתי בטירוף", היא נזכרת. "התחלתי להתאמן ונכנסתי לקהילה. לפני זה לא ידעתי בכלל

לנסוע עליהם". לא פעם ולא פעמיים היא נפלה ונחבלה על אמת, אפילו במהלך הצילומים. "שמים שקית קרח וקומפרסים וזה עובר".

לא שותים משהו? אלכוהול?

"אה, לא. את זה אני לוקחת בשביל חבלות רגשיות".

רוב הדמויות בסרט הן של נשים, אפילו נשים חזקות.

"נכון. אבל אתה יודע, עודדתי את הסטודיו לכוון את מערך השיווק של הסרט בעיקר לגברים, כיוון שיש את האלמנט של הספורט, ומעבר לזה, גם במשחקים אמיתיים הגברים אוהבים את הסקסיות של הבנות האלה שמפוצצות אחת את השנייה. יש גם הסתכלות גברית בפן הקומי בסרט, לא מדובר פה בבדיחות של ילדות. זו קומדיה קשוחה. תמיד אנסה לספר סיפורים על נשים, כי אני אישה. זה מאוד אישי בשבילי. מרתק אותי גם הנושא של משפחה, למרות שאני מרגישה שאף פעם לא היתה לי אחת".

אימא שלך ראתה את הסרט?

"לא יודעת".