העניים אינם נטל אלא משאב

היום הבינלאומי למאבק בעוני מהווה ביטוי הזדהות עם הנפגעים מהפערים החברתיים ועם מאבקם להכרה ולצדק. הכנסת נענית לקריאת עצרת האו"ם שהחליטה ב-1992 לציין את היום, במטרה להעמיק את המודעות לעוני וכדי לעודד ממשלות וארגונים בינלאומיים לפתח מדיניות שתביא לביעורו. ציניקנים עלולים לראות בציון היום עוד מחווה פוליטית ריקה מתוכן. אך זו טעות.

את היום הבינלאומי למאבק בעוני ציינה לראשונה בשנת 1987 תנועת העולם הרביעי, תנועה בינלאומית הפועלת עם אנשים החיים בעוני קיצוני ולמענם. אנשיה קושרים בין עוני לשלילת זכויות אדם, וקוראים להחליף דיסקט: להשקפתם, שותפות בין מקבלי החלטות לבין אנשים החיים בעוני חיונית לביעורו. הללו נאבקים בעוני באופן יומיומי, אלא שמאבקם אינו זוכה להכרה. פעמים רבות הם נתפסים בציבור ובקרב קובעי המדיניות כמי שהביאו על עצמם את עוניים, אם בשל תכונות אופי ומאפייני משפחה המוגדרים כ"פגומים", אם בגין התנהגות "בעייתית".

הניסיון הישראלי מלמד עד כמה האשמת העניים משקפת התכחשות לתופעה ולאופיה. לפי דו"ח העוני של 2008 שפרסם המוסד לביטוח הלאומי, 23.7% מכלל תושבי המדינה חיים במשפחות עניות. כל ילד שלישי חי במשפחה ענייה. יחד עם זאת, 46.3% מהנמנים עם האוכלוסייה הענייה - עובדים, וכ-13% מכלל השכירים המועסקים במשרה מלאה מקבלים שכר המגיע עד גובה שכר מינימום בלבד. השוואה בינלאומית מראה שאחוז העניים בישראל הינו מהגבוהים בעולם, בדומה לארה"ב ולמקסיקו. גם הפערים בחלוקת ההכנסות הם מהרחבים במערב.

היום למאבק בעוני מבטא הכרה במאמציהם של כמיליון ו-700 אלף אזרחים לחיות חיים של כבוד חרף הקושי. זו הוקרה לכמיליון הורים המטפחים כ-780 אלף ילדים למרות העוני וההדרה חברתית. כשהכנסת מטה אוזן לאנשים החיים בעוני, היא מציינת את תחילתו של שיח חדש, שיתבסס על שותפות המכירה בזכויות האדם שלהם, בצרכיהם ובקשייהם. דיאלוג שיביא אותם למרכז יתרום להעצמת יכולותיהם ויביא ליציאתם מה"שוליים".

• ד"ר מיכל קרומר-נבו, ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

החוקרים חברים בפורום לציון היום הבינלאומי למאבק בעוני