אני לפני מחזור - כדאי לך ללבוש שכפ"ץ

היא נובחת, היא פסיכית, היא בוכה ללא סיבה והיא מאשימה אותך ברצח ארלוזרוב. לא, זו לא מפלצת יורקת אש, זו הבחורה שאתה יוצא איתה, נשוי לה, שוכב איתה או רק הכרת, והיא עומדת לקבל מחזור.

יקטלו אותי כל חברותיי הפמיניסטיות (בימים כתיקונם אני חברה מן המניין, שלא לומר חברת כבוד בפורומים פמיניסטיים ראויים), אבל בגילי ובראי ההיסטוריה של חיי למדתי להכיר בכך שיש ימים בחודש בהם הפתיל שלי קצר. אני הופכת לדכאונית באופן חסרת פשר ומפתחת אישיות בלתי נסבלת בעליל.

להלן תקציר של חודש ממוצע בחיי, עדות מן התופת ממקור ראשון. הוא מיועד עבורך, הגבר שניצב משתאה מול פלא הטבע ששמו "תסמונת קדם וסתית" ולא מבין איך היצור הוורדרד והחמוד שלצידו הופך לגוש פלצות ודיכאון קליני.

בימים אלה לא נדרש ממך הרבה, באמת שלא. בסך הכל תיעלם לי מהעיניים ואל תיגע - פן תיפגע.

אוקיי, אם אתה כבר חייב להיות כאן, אנא התעטף היטב בבגדים חמים וגם באפוד מגן אם אפשר, כי עומדים להיעשות מעשים ולהיאמר דברים ששנינו, ככל הנראה, נתחרט עליהם.

מחזור - הספירה לאחור

שלב א': התכסחות עם העולם

הספירה לאחור מתחילה שבוע לפני. כל דבר קטן מעצבן אותי: הקופאית בסופר ונהג המונית הם מושאים פוטנציאליים להתפרצות זעם של מלח שיכור. עומס בעבודה מורט את עצביי, ואני בתגובה מורטת את שערות ראשי. אני טרודה, מרירה ונוירוטית. מילה לא במקום של מישהו ואני יורה או עורפת ראשים, ולא רק את שלו. מחקרים מראים שכמחצית מתאונות הדרכים בהן מעורבות נשים מתרחשות בתקופה שלפני המחזור. אני נהגת מעולה, אבל בימים האלה אכן קרה שהורדתי כמה וכמה מראות.

יומיים לפני. ערב. אני בבית. אין לי חשק לראות אף אחד. מוצפת ברגשות: עצב, זעם ורחמים עצמיים. כל חיי חולפים מול עיניי. דיכאון עמוק מציף אותי ועיניי דומעות ללא סיבה. אני מנסה לזייף שמחה עם חברה בטלפון, אבל הזיוף ניכר בקולי כל כך בקלות, שאולי לא שווה לנסות בכלל. גם מחצית מנסיונות ההתאבדות של נשים מתרחשים בשמונת הימים שלפני המחזור. אני נכנסת למיטה עם המחשב הנייד ועם מחשבות סמי-אובדניות, סמי-פולניות.

שלב ג': המחושים

יום לפני. אין לי כוח לקום בבוקר, אני לא מצליחה לפתוח את העיניים הנפוחות מהבכי של אתמול. השיער לא מסתדר והמייק-אפ לא נמרח. אני גוררת את עצמי למשרד בשארית כוחותיי, סוגרת את הדלת ובאופן כללי עוינת לעולם. אני נוהמת על המזכירה ועל מכונת הקפה. פיתחתי תחביב הזוי לשמוע הלוך וחזור את הפסקול של המחזמר RENT דווקא בימים האלה. כואב לי הגב, כואבת לי הבטן, כואב לי הראש, כואב לי הכל. אני מייחלת לבואו של המחזור שיגאל אותי מייסוריי.

זו הלגיטימציה היחידה שלי להתפרע

שלב ד': המחזור

כשמגיעה שעת האפס היא מורכבת מימים לא מאוד מעניינים, בהם מרבית עיסוקיי כרוכים באיסוף השברים ובנייה מחדש. אני מבקשת סליחה מכל מי שרמסתי בדרך וזוחלת חזרה לליבם של אהוביי ומוקיריי.

אני שפויה בשנית. אני חוזרת לשגרה, חוזרת להיות אהובת הקהל, שמחת חיים מציפה אותי ואני יכולה לכבוש את העולם. אני פותחת חלונות, מאווררת את הבית, מחייכת לעולם ומתקשרת עם סביבתי באופן תקין לכל הדעות. אלו ימים מוצלחים לכל הנאות החיים מדייטים דרך זיונים ועד שופינג. עד ששוב המועד מתקרב ואני חוזרת לריב עם העולם, התכנסות, מחושים, מחזור וחזרה לשפיות ופאקינג חוזר חלילה. אלו הם חיי. מעגל הורמונלי של מאניה-אגרסיה.

כן, אני יודעת: יש תרופות, צמחי מרפא, כדורים פסיכיאטריים ועוד המצאות שיקלו על חיי. אבל אני מודה – אני ג'ינג'ית בשיערי ובאופיי, שלכודה עמוק עמוק במקצוע מהוגן, ובעצם זו הלגיטימציה היחידה שלי להתפרע ולהרגיש.

אז אם אתה בחור חמוד שפעם בחודש, ככה בין ה -23 ל- 30 יש לו נסיעה עסקית או תחביב ביזארי הרחק מן הבית – הנני כאן. אני לא מבטיחה להיות שפויה לגמרי בשאר החודש, אבל אני מבטיחה לנסות.