בג"ץ ביטל הכלא הפרטי: פוגע בזכויות האדם

אחד מפרויקטי ההפרטה מעוררי המחלוקת ביותר של המדינה קיבל היום מכת מוות מבית הדין הגבוה לצדק. שופטי בג"ץ קבעו היום (ה') כי התיקון לחוק, המאפשר את הקמת הכלא הפרטי, כולל "פגיעה בלתי-חוקתית בזכויות האדם לחירות אישית ולכבוד האדם, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". שמונה שופטים תמכו בהחלטה ואחד התנגד. בכך ביטלו שופטי בג"ץ החלטה של הכנסת.

• לקריאת הפסיקה התקדימית - לחצו כאן
  

"דינו של תיקון 28 הוא בטלות", כתבה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, בפסק הדין המשתרע על-פני 147 עמודים - בהתייחסה לסעיף שאישר להקים את הכלא. "מאחר שבית הסוהר בניהול פרטי, שאת הקמתו מסדיר תיקון 28, טרם החל לפעול, איננו רואים טעם בהשעיית הכרזת הבטלות לעניין הפעלתו

וניהולו של בית הסוהר בידי זכיין פרטי". בשלב מוקדם בהכרעתם קבעו השופטים כי "הגענו למסקנה כי התיקון האמור אינו עומד במבחן החוקתיות".

בפסק דינה הדגישה השופטת ביניש כי תיקון 28 נחקק אמנם מתוך רצון להביא לשיפור בתנאי הכליאה של אסירים בישראל, אולם תכליתו העיקרית של התיקון היא תכלית כלכלית של רצון להביא לחיסכון כספי רב ככל הניתן למדינה. היא הדגישה שעל-אף שבית המשפט העליון אינו נוהג להתערב במדיניות הכלכלית עליה מחליטות הממשלה והכנסת, הרי כשמדובר בחקיקה הפוגעת בזכויות החוקתיות הבסיסיות ביותר, אז הפן הכלכלי באותה חקיקה אינו הפן המכריע בעריכת הביקורת החוקתית על ידי בית המשפט.

לאחר התקדים:

• שב"ס: אם יוחלט - נפעיל הכלא בכוחות עצמנו
• שמחת העותרים: ניצחון לאזרחים ולאסירים
  

בכל הנוגע לזכות החוקתית לחירות אישית, קבעה הנשיאה ביניש, כי בהתאם לעקרונות היסוד המשטריים בישראל הסמכות להשתמש בכוח מאורגן בכלל ולאכוף את החוק הפלילי על ידי כליאת בני אדם מאחורי סורג ובריח בפרט, היא אחת מהסמכויות הבסיסיות והפוגעניות ביותר הנתונות למדינה כלפי הנתונים למרותה. היא הדגישה שהלגיטימיות של שלילת חירותם של פרטים תלויה בכך שהגורם השולל את החירות פועל לשם קידום האינטרס הציבורי הכללי ולא אינטרס פרטי כלשהו.

נשיאת העליון כתבה בהחלטתה בין היתר כי "העברת סמכות הענישה מן המדינה, לגורם שתכליתו המרכזית, מעצם הגדרתו, בהשאת רווחיו, פותחת פתח לשילובם של שיקולים זרים ובלתי רלוונטיים במערך השיקולים שנשקל על-ידי הגורם בעל הסמכות, שאינם עולים בקנה אחד עם הצורך להבטיח את זכויות האסירים ואת רווחתם".

ביניש הוסיפה והתייחסה להיעדר האיזון בהעמדת הרצון המובנה לרווחים - אל מול הפגיעה באסירים: "די בהימצאות הסמכויות שעל הפרק, הכוללות מרכיבים פוגעניים, בידיו של גורם פרטי, שההצדקה לבחירה בו ומניעיו טמונים בהבאת הכנסותיו למקסימום והוצאותיו למינימום, כדי לצבוע בצבעים אסורים פעולות שברגיל מותרות הן, לפגוע בכבוד האדם של האסירים ולהוסיף על הפגיעה בחירותם הנובעת מעצם המאסר".

השופט לוי: יש להמתין ולבדוק

השופט אדמונד לוי, שנותר בדעת מיעוט, ציין כי הוא שותף מלא לעמדת יתר חברי ההרכב בדבר הצורך להבטיח את זכויות היסוד של הכלואים ועמד בחוות דעתו על תנאי הכליאה הקשים השוררים בחלק מבתי הסוהר בישראל. השופט ציין כי הוא מוכן להסכים לכך שהפרטתם של שירותי כליאה מעמיקה את הפגיעה בכבוד האסיר, ואף להניח כי הכליאה בידי זכיין פרטי מעמיקה את הפגיעה בזכות לחירות. עם זאת, לשיטתו אין מקום לקבוע בשלב זה, בו תיקון 28 טרם יושם בפועל, כי התיקון אינו חוקתי ומן הראוי היה להמתין ולראות את תוצאות יישום התיקון והאם הוא מביא לשיפור במצבם העגום של תנאי הכליאה בישראל.

העותרים, חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן וגונדר בדימוס שלמה טוויזר, טענו שהעברת סמכויות שלטוניות הנוגעות לאסירים - מהמדינה לחברה פרטית הפועלת למטרות רווח - תפגע בזכויותיהם של האסירים. "אי עצירת המהלך תוביל להפרטת המשטרה, הצבא ומערכת השפיטה - תוך פגיעה אנושה במרקם החיים הדמוקרטיים בישראל", הסבירו העותרים.

בתשובתה לעתירה טענה המדינה כי לזכיין שיפעיל את בית הסוהר לא יהיו כלל סמכויות שלטוניות בשנים הראשונות לפעילותו. המדינה טענה

בעבר כי הוצאת צו ביניים נגד מהלך ההפרטה יגרום לעיכוב בבניית 800 מקומות כליאה חדשים, וכל הצדדים - ובכלל זה האסירים - יסבלו מכך.

במהלכים שכבר ביצעה המדינה לצורך הפרטת בתי הסוהר זכתה במכרז להקמת בית סוהר בבאר-שבע חברות אפריקה ישראל ומנרב. היקף ההשקעה בפרויקט: 200 מיליון שקל. שתי החברות אמורות לתפעל את הכלא במשך 25 שנה. על פי ההסכם, תשלם המדינה לחברה המפעילה 49 דולר ליום לאסיר, ומוערך כי החיסכון לקופת המדינה במהלך תקופת הזכיון יעמוד על כ-320 מיליון שקל.