שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    על הגראס ועל העוקץ
    "גראס באישור הרופא", שיצרו צחי קליין ואברי גלעד, היה מוצר טלויזיוני תכליתי, ערוך היטב ומאיר עיניים באינפורמטיביות שלו – אבל גם בעוצמות הכאב שהיו בו


    זה לא סמים, זו תרופה. אלה לא סטלנים מצויים, אלה אנשים שכאבם וסבלם בוקע מבעד למסך, ומאיים ללפות את גרונו של הצופה בדרך לחנק. זו לא "עובדה", אלא כתבה דוקומנטרית מורחבת בבימויו של צחי קליין, ואברי גלעד מוביל בה את סיפור המעשה בחן, באמפתיה וברגישות, ומבלי לסחוט את בלוטות הרגש שלנו או של עצמו.


    זה לא סמים, זו תרופה (צילום: MCT)

     

    "גראס באישור רופא" (ערוץ 2) היה מסע קצר, תכליתי ויעיל להבהרת עניין שמצוי, למרבה הצער, בחצר האחורית של הרפואה הישראלית. מזה עידן ועידנים יודע האדם כי צריכת מריחואנה מסייעת במלחמה בכאבים; עד 1936 צמח הקנביס ממנו מפיקים את הגראס היה חלק מארון התרופות הרשמי של הרפואה המערבית, אבל משהוכרז כסם הפסיקו לנפק את פלא הבריאה לסובלים, ובמקום זה חשפו אותם לנפלאות המשטרה.

     

    חלפו כמה עשורים, ומדענים (בעיקר ישראלים) בודדו את החומר הפעיל בגראס וגילו את מגוון תכונותיו המצוינות: מאלחש כאבים, מרגיע רעידות של פרקינסון, נלחם בבחילות של כימותרפיה, מחזק את המערכת החיסונית, מרפא נזקים לבביים, מקל על הסובלים מתסמונת דחק פוסט טראומטית, נלחם בכאבי-פנטום של קטועי גפיים, מסייע לאסתמטים כבדים לשאוף אויר, ואפילו מקל על חולי טרשת נפוצה וניוון שרירים. וזו עדיין לא רשימה סופית.

     

    לא גראס, אלא "קנאביס רפואי"

    כשתרופות קונבנציונליות אינן מצליחות להביא מזור לסובלים, רשאים רופאים לרשום לפציינטים שלהם גראס. הם - וגם יוצרי הסרט - מעדיפים לקרוא לזה "קנאביס רפואי", אבל אין מדובר בפיתוח פרמקולוגי יוצא דופן. הכל גדל בעציצים.

     

    משרד הבריאות בוחן בקשות לשימוש בגראס, מאשר על פי רשימת מחלות שלהן משמש הקנאביס כ"התוויה" נכונה בעיניו, הפציינט מקבל פתק-דוחה משטרה, וכאן נכנסת לפעולה המגדלת המורשית על ידי משרד הבריאות, שנחשפה רק בשמה הפרטי ובלי ציון כתובת.


    גלעד. אמפטיה, חן ורגישות (צילום: ערוץ 2)

     

    היא והעציצים שלה והמתנדבים שעוזרים לה הם בעצמם קורבנות פיגועים ומלחמות. הם מפיקים מתוכם את מה שצריך ומגלגלים סיגריות ומשנעים את התרופה לחולים. מי שאינו יכול לעשן משתמש בוופורייזר – מכשיר אדים שמאפשר לשאוף את החומר הפעיל בגראס היישר לתוך הנחיריים.

     

    אלא שמסביב לסיפור הזה, שיש בו אופטימיות זהירה והכרה ביתרונות הרפואה הטבעית, מרחף סיפור גדול יותר: רופאים רבים מדי לא יעזרו לחולים שלהם באמצעות גראס, ואפילו לא יספרו להם שהאופציה קיימת.

     

    למה? החשש מפני הסטיגמה, ההזדהות המוגזמת עם תעשיית התרופות והאינטרס הכלכלי בפיתוח משככי כאבים חדשים ומיוחצ"נים, כאלה שאפשר לרשום עליהם פטנט. הפטנט על הגראס הוא של ריבונו של עולם - יישות שאינה עוסקת בצבירת רווחים על חשבון כאבים של הזולת.

     

    איכות מאירה עיניים

    את כל זה ועוד הביאו צחי קליין ואברי גלעד במוצר טלויזיוני תכליתי, ערוך היטב ומאיר עיניים באינפורמטיביות שלו – אבל גם בעוצמות הכאב שהיו בו.

     

    דוד הררי, חולה פרקינסון דואב ורועד, בקושי מסוגל לכתוב את שמו על דף נייר לפני שהוא מעשן. שלוש-ארבע שאיפות והיד יציבה לגמרי; פליקס שלומוביץ', מטפס הרים, לקה ב-ALS, ניוון שרירים סופני, והגראס סייע לו לנשום לפרקים בכוחות עצמו וללא מכשירים.

     

    ברגע קטן ויפה של אינטימיות לא מזוייפת מצית לו אברי גלעד את הסיגריה ומגיש אותה לפיו, וכשמצלמה נעה

    בין פני השניים ההקלה של שלומוביץ' ברורה לעיני הצופה, כמו גם יכולתו של אברי גלעד להביט בו מתוך אמפתיה פשוטה, ראשונית ואנושית – משהו שבדרך כלל ל מגיע אל המסך שלנו. צריך רק לזכור שבמקרה הזה הגראס לא שימש כתרופה מצילת חיים - שבע ייסורים הלך שלומוביץ' לעולמו לפני כחודשיים.

     

    "גראס באישור רופא" יכול לעשות שירות טוב למי שנזקק לקנאביס רפואי ומוצא שרופאיו מזלזלים בתרופה ובו עצמו. העמותה הישראלית לעידוד השימוש בקנאביס רפואי יכולה לסייע בפרוצדורה הכרוכה בקבלת אישור לשימוש עצמי.

    לבריאים ולמאושרים יותר מבין הצופים נותר רק לבקש עוד מוצרים טלויזיוניים כאלה, עם נוכחותו המיטיבה של אברי גלעד. תנו לאיש הזה נושא שמענייין אותו באמת, ותראו איך הוא ניגש אליו בחן ובלי מניירות, מתוך סקרנות רצינית וקורטוב נחוץ של הומור ושטותניקיות. במלה אחת: מצוין.

     

    לפורום ynet בנושא "גראס רפואי" לחצו כאן

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים