לא רק ברלין: טיול בפארקים של מזרח-גרמניה

לאלה המבלים חופשה של כמה ימים בברלין אני ממליץ לקחת פסק זמן ולטייל בטבע העירוני. נתחיל מפארק טירגארטן (Tiergarten) שתכנן האדריכל פטר יוזף לנה, ושבשנת 1830 הפך לשטח ציבורי.

נראה שהאדריכל הושפע מהגינון האנגלי, והוא חפר תעלות מים ואגמים בין היערות הטבעיים הבוגרים, שכנראה היו שם לפני כן, ופרס מרחבי דשא (ניתן למצוא בגרמניה עוד פארקים עם אופי דומה).

פארק טירגארטן. רק בשנת 1830 הפך לשטח ציבורי (צילומים: זהר לפיד)

במרכז הפארק עוברת שדרת הניצחון, שבמרכזה מתנשא עמוד הניצחון לגובה של 67 מ', ובראשו פסלה המוזהב של אלת הניצחון כזיכרון לניצחונות הצבא הפרוסי במלחמות השונות.

את הפארק חוצה נהר השפריי (Spree), וממנו מתפצלות תעלות מים. ניתן ללכת בשבילי הפארק הגובלים בחלקם בגן החיות, להיכנס למעמקי היער, וליהנות מתחושה של הליכה בטבע. בסופי שבוע המקום הומה נופשים, רוכבי אופניים וספורטאים. מאחר שברלין עמוסה באתרי הנצחה, מוזאונים ומונומנטים למיניהם, השוטטות בפארק מאזנת מעט את העומס.

חלק נכבד מעצי הפארק נכרתו לצורך חימום ובישול

לאחר מלחמת העולם השנייה היה מצבם הכלכלי של תושבי ברלין בכי רע. החורפים הקשים הוציאו את תושבי ברלין החוצה עם גרזינים, והתוצאה הייתה שחלק נכבד מעצי הפארק נכרתו לצורך חימום ובישול. רק בסוף שנות ה-50 התחילו לשקם את הפארק בנטיעות של אלפי עצים חדשים.

דרומית לפארק נמצא אגם ואנזה אשר לחופו הבית והגן של מקס ליברמן, ובקרבת מקום שוכן בית ועידת ואנזה, שבו התקיימה הישיבה הגורלית של ההנהגה והפיקוד הנאצי שבה הוחלט על הפתרון הסופי לעם היהודי.

ליברמן היה יהודי שחי בשנים 1847-1935 ונחשב לגדול הציירים האימפרסיוניסטים הגרמנים (בדומה למונה בצרפת). לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא שימש נשיא האקדמיה לאמנויות בברלין, והתגורר לסירוגין בביתו בברלין שנמצא ליד שער ברנדנבורג ובביתו שלחוף אגם ואנזה.

מקס ליברמן ומשפחתו. נחשב לגדול הציירים האימפרסיוניסטים הגרמנים

הבית והגינה של הצייר מקס ליברמן, על גדות אגם ואנזה

פארק סנסוסי - ללא דאגות

העיר פוטסדאם (Potsdam) שוכנת מדרום לברלין, ופארק סנסוסי (Sanssoouci) נמצא בקרבתה. פירוש השם סנסוסי הוא "ללא דאגה". הגן והארמונות שבתוכו נבנו בתקופת שלטונו של פרידריך וילהלם השני, המכונה "הגדול", שחי במחצית השנייה של המאה -18. הוא היה בנו של פרידריך הראשון, מבית שושלת הוהנצולרן המפוארת.

הפארק שתוכנן על ידי מעצב הגנים פטר ג'וזף לנה, משתרע על שטח של כמה מאות דונמים, והוא שילוב של הגינון הפורמלי-הקלאסי. כפי שהיה נהוג באירופה במאות ה-18-17, כולל הפארק ערוגות עם פרחים וצמחייה מסוגננת הפזורות בין יערות וחורש טבעיים, ובהם עצי אלון, מילה, ערמונים, דולבים ועוד עצי יער ירוקי-עד ונשירים.

הפארק מרושת בדרכים המיועדות להולכי רגל ולרוכבי אופניים בלבד (וכמו אצל הגרמנים, במהלך יום שלם שבו שוטטתי במרחבי הפארק לא ראיתי אף לא רוכב אופנוע אחד "מקצר דרך" בשבילי הפארק וגם לא "מנגליסט" לרפואה. לא קשה לדמיין איך היה המקום נראה לו היה ממוקם במדינה מסוימת באגן הים התיכון...). בתוך הפארק נבנה מכלול ארמונות פאר, כשסביבם גנים, בריכות מים, מזרקות ופסלים.

חורשות ויערות עוטפים את מכלול הארמונות בפארק סנסוסי

ארמון סנסוסי (Schloss Sanssouci) תוכנן על ידי הארכיטקט ונצסלאוס פון קנובלסדורף, בהנחייתו של פרידריך הגדול, בסגנון ארמונות הרוקוקו, כשחזיתו צבועה בגוון צהוב ובמרכזו כיפה כחולה ומקושטת. בארמון מכלול אולמות, כיאה לארמונות המלך פרידריך הגדול.

אחד האולמות, אולם השיש, עשוי שיש קררה. האולם עצמו מגולף בשיש ובו פסלי ונוס ואפולו. בנוסף יש אולם קונצרטים ואולם ספרייה, ובהמשך חדרים ואולמות אין סוף ובהם שפע תמונות, רהיטים ונברשות כיאה לאסכולת הרוקוקו ששלטה באמנות באותה העת.

חזית הארמון פונה לגן מרהיב ביופיו המדורג בשש טרסות, כשבכל אחת מהן דלתות זכוכית שנועדו לחממת צמחים טרופיים. בפועל גדלים בהן עצי תאנה. במרכז הגן יש בריכה עם מזרקה וסביבה פסלים המייצגים את ארבעת יסודות הבריאה, וברקע חורשות של עצים ירוקי-עד ועצים נשירים.

מהגן ניתן לעבור בשביל המרכזי לשדרת האופטלה החוצה את הפארק לעבר הארמון החדש (Neues palais). זהו הגדול בארמונות הפארק. הוא מכיל כ-400 חדרים ואולמות מעוצבים בסגנון הבארוק, ושימש ארמון הקיץ של בית המלוכה. את הארמון התחילו לבנות בשנת 1763 לאחר מלחמת שבע השנים הפרוסית.

אחד האולמות מכונה "אולם המערה", ועל קירותיו ותקרתו שובצו צדפים שונים, אלמוגים ומינרלים - עבודת פסיפס בהחלט מרשימה.

"הארמון החדש". הגדול בארמונות פארק סנסוסי ומכיל 400 חדרים ואולמות 

ויימאר - "ערש התרבות האירופית"

בתחומי הפארק יש גן בוטני ובו חממות צמחים מאזורים שונים בעולם, וכן צמחייה היקפית. בחממות מגדלים צמחים המייצגים את הצומח בחבל הממוזג-קריר של אירופה. לא הרחק מכאן ממוקם מבנה האורנג'רי (Orangerie) שיועד לשמש חממה לצמחים טרופיים, אבל בפועל הוסב לאולם אירוח לבאי חצר המלוכה.

חשוב לציין כי הוועידה של שלושת הגדולים - סטלין , צ'רצ'יל וטרומן, שנערכה לאחר מלחמת העולם השנייה ודנה בגורל גרמניה, נערכה בארמון ססיליאנהוף הנמצא בעיר פוטסדאם.

העיר ויימאר (Weimar), הנמצאת מערבית לעיר לייפציג, נתנה את שמה לחוקת ויימאר, ולרפובליקת ויימאר בתחילת המאה ה-20. העיר מכונה "ערש התרבות האירופית" בכל הקשור לחיי הרוח, התרבות וארכיטקטורת הבאוהאוס שהתפתחה כאן. בעיר חיו סופרים ומשוררים כגתה, שילר, באך, ליסט, ואגנר וניטשה.

היא משופעת גנים ופארקים סובבים אותה. אחד מהם הוא פארק הנהר אילם הנמצא מזרחית לעיר, ובו בית הקיץ הצבוע לבן של גתה, שפתוח למבקרים. בעיבורו של הפארק, המשובץ בפסלים, מזרקות מים ותעלות, זורם הנהר אילם.

שיח נשים בחצר ביתו של גתה בפארק הנהר האילם

שני פארקים נוספים מצויים בעיר, האחד פארק בלוודרה (גרמנית), ובו ארמון מהמאה ה-18, ופארק טיפורט (גרמנית) שבו הארמון של הדוכסית אנה אמיליה.

גן אנגלי מחוץ לאנגליה, הכולל תעלות מים

דרומה משם נמצאת העיירה ויטינברג (Wittenberg), שהתפרסמה בזכות הכומר מרטין לותר, אשר בשנת 1517, כשהיה ראש הקתדרלה לתאולוגיה באוניברסיטת ויננברג, יצא חוצץ נגד התנהלותה של הכנסייה הקתולית ברומא. חסידיו בעיר ובערים נוספות בגרמניה היוו את ראשית תנועת הרפורמציה, שיצרה את הפילוג הגדול בדת הנוצרית באירופה.

במרכז העיירה ניצב בניין הכנסייה שעל דלתה פרסם לותר את 95 התזות כנגד הכנסייה הקתולית. בקרבת העיירה זורם נהר האלבה, הנהר שתחילתו בנהר הוולטובה שבצ'כיה. הוא ממשיך להתפתל לאורכה של גרמניה, עד שהוא נשפך לים הצפוני.

את הנהר ניתן לחצות במעבורת קטנה, ממערב ללייפציג, בדרך לפארק וורליצר (גרמנית). הפארק הנמצא על גדות אגם וורליץ הוקם בסוף המאה ה-18 - תחילת המאה ה-19, לאחר ביקורו של הנסיך לאופולד השלישי, הנסיך של אנהלט דסואו (Anhalt Dessau).

שיט תעלות בפארק וורליצר. מקום מרשים ביופיו וברוגע שלו

הגן בנוי כגן אנגלי, ויש בו שילוב של הטבע (יערות, נחלים ומקווי מים) עם עיצוב גנני וארכיטקטוני הכולל תעלות מים, גשרים, פסלים וארמונות מסוגננים. בפארק ניטעו עצים ירוקי-עד, בנוסף על הצומח הטבעי, כמו אשוחים, אשוחיות, אורנים, אלונים וערמונים.

המעבר בין האיים וחצאי האיים נעשה באמצעות סירות ומעבורות קטנות. הפארק משתרע על שטח של למעלה מ-1,000 דונם, והיה מראשוני הפארקים באירופה שתוכננו כגן אנגלי, מחוץ לאנגליה.

אחד הארמונות החבויים בפארק ווליצר

אחד היישובים האלה הוא ליבנאו (Liibbenau). במרכז המבקרים שבלב היישוב ניתן לרכוש מפות מפורטות ובהן מסומנים מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. משך המסלולים הוא משעות אחדות ועד ליום שלם.

כמו כן ניתן לשוט בסירות לאורך התעלות הרבות. מסלול הליכה רגלי או רכוב מוביל לכפר לאדה (Lehda) המבודד, המוקף תעלות מים. בעבר אפשר היה להגיע אליו רק על גבי סירות שטוחות גחון; כיום מגיעים אל הכפר דרך עפר וכביש.

במרכז הכפר שוחזרו בתים מהמאות 19-18 על כל תכולתם, והמקום משמש מרכז מבקרים ייחודי המציג את אורח החיים בחבל סקסוניה במאות הקודמות. תושבי הכפר התמחו בכבישת מלפפונים בטעמים שונים, המפורסמים בכל רחבי גרמניה.

• הכותב הקים את הגן הגיאולוגי-בוטני בפארק הירקון, וכיום מנהל את פארק ירקון מזרח 
• הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר של הירחון "טבע הדברים"