אם זה חלום, אני לא רוצה להתעורר ממנו
להאמין שדבר כזה קיים, ומעל לזה, שזה יכול לקרות לי. להאמין שרומנטיקה לא נמצאת רק בדמיונות שלי ובסרטים, להאמין שאדם רומנטי זה לא שם שני של מאהב מסרט זול, להאמין שקיימים עוד אנשים כאלו ולהאמין שהם יכולים להתאהב בי
הוא הגיע לאזור שלי, אבל לא ידע בדיוק איפה אני נמצאת. הוא הרים צלצול וכל מה שהוא הספיק לומר היה "מצטער שאנ.." והשיחה נותקה. ניסיתי לחזור אליו ולהתקשר שוב, אבל הפלאפון כמובן היה כבוי.
הנה אני מחכה לגבר שאני בקושי מכירה, שהוא החבר הכי טוב של ידיד שיצאתי איתו ושעובד איתי, לבושה ומצוחצחת, מתלבטת אם לחזור לדירה בבושת פנים או להישאר ולחכות, כי מה הסיכוי שהוא הבין את ההסברים שלי בדרכים? החלטתי לחזור הביתה, מהכיוון השני, ככה קיים עוד סיכוי שאולי הוא יעבור בסביבה ויראה אותי. שלחתי לו הודעה בנוסח "לא נורא. הים יחכה לנו לפגישה הבאה".
מיד אחרי ששלחתי את ההודעה הוא התקשר, מטלפון אחר, כמעט שהתמוגגתי. לחשוב שבכלל יש סיכוי שהוא ישיג מכשיר טלפון ממישהו בסביבה שהוא בכלל לא מכיר, והמחשבה שהוא יזכור את המספר שלי, נראתה לי תמוהה מדי. כבר מאז הוא לא הפסיק להפתיע אותי.
הוא התעקש שנאכל שנינו את מה שאני בוחרת
נסענו לאכול, אכלנו פיצה, לא שזה פרט חשוב, אבל נראה לי מוזר שהוא התעקש שנאכל שנינו את מה שאני בוחרת, "אם את צמחונית, אז גם אני צמחוני להיום", התבדח, ופתאום החליף מבט רציני לעברי. חייכתי אליו, חייכתי הרבה באותו ערב. "תגידי, את תמיד ככה?" שאל. "איך ככה?" הבטתי בו בחשד. "חייכנית כזאת..." אמר בחיוך בזמן שאני הסמקתי. קל להסתיר כאב, קשה להסתיר אושר. הפיצה לא היתה טעימה, אבל כשרעבים אוכלים הכל.
לאחר מכן הלכנו לאיבוד. הוא אמר שהכל בשליטה, הוא בעצמו מתלבט באיזו דרך לבחור, כשהבין שאין ברירה ושאנחנו לא זזים לשום מקום, הוא שם את האגו שלו בצד ושאל נהג מונית אחד שעצר לידינו ברמזור. אחרי 20 דקות כבר היינו בים, החנינו את הרכב ויצאנו לחקור את השטח. השעה היתה שמונה בערב, נראה שאת כל החוף סרקו אורות וכן גם את השמיים, בעזרת מסוקים ומטוסים. מצאנו את מיקומנו בפאב על החוף, הזמנו שתייה והסתלבטנו לנו עד שדברים התגלגלו לכדי נשיקה.
"אני לא רוצה שמחר תקומי ותגידי שאת מתחרטת", אמר. הוא חשב שהרצון שלי לנשק אותו נובע מהשתייה, הרגעתי אותו ב"אני באמת רוצה, נכנס יין יוצא סוד". הוא חייך ונישק אותי. לרגע איבדתי את שיווי המשקל, באשמת השתייה או בגלל הנשיקה.
הכל השתנה כשהתנשקנו, כל העולם נצבע בוורוד
המלצרית היתה עוברת ושבה כל פעם לידינו, כאילו חשדה שנברח בלי לשלם, אבל הכל השתנה כשהתנשקנו, אז כל העולם נצבע בוורוד, אפילו האיש שגובה כסף בכניסה לשירותים איחל לנו בהצלחה בזוגיות ואפילו הזמין את עצמו לחתונה שלנו. בעודנו מתרחקים בזיגזגים על החול, מתפוצצים מצחוק, אני קולטת שטוב לי, שהרבה זמן לא הרגשתי ככה, אולי כי לא שתיתי הרבה זמן, או בגלל שהרבה זמן כבר לא הרשיתי לעצמי להשתחרר ככה שוב עם גבר.
השתדלתי שלא להרוס את הערב בעוד אחד מסיפורי הילדות העשוקה שהיתה לי, שלא אבכה כמו ילדה בת שנתיים על כך שלא זכתה לחיבוק מאביה. נחתנו על כסאות הפלסטיק כמעט בנוקשות, דיברנו והתנשקנו, פתאום הוא אומר לי "פרח?". אני מתרחקת ממנו לשנייה, מבולבלת, "מה?" שואלת. "את רוצה פרח?" הבהיר את עצמו, ולפני שהספקתי לעכל מה קורה ראיתי שמולנו עמד אדם מבוגר עם זרי ורדים.
"אין צורך", הצטנעתי, אבל הוא התעקש, "אם היו רואים אותך ביבנה קונה פרח ב20 שקל היו צוחקים לך בפנים ואומרים לך 'אם רצית להביא לבחורה ורד, למה לא הלכת לגן הוורדים?'" אמרתי. רק אחרי ששנינו הצלחנו להסדיר נשימה, להפסיק לצחוק ולהשאיר את החיוך, קלטתי את הניצוץ בעיניים שלו כשהסתכל עלי. הרבה פעמים תפסתי אותו בוהה, כאילו מנסה לגנוב מהזמן הזה שאני שקטה כדי לראות אותי, לראות משהו שאף אחד לא רואה, משהו שייתן לו הסברים, על דברים שאני בעצמי לא מסוגלת לענות לו עליהם.
אחרי כמה דקות הגיע אלינו איש ורדים נוסף. הוא היה כל כך חביב ונחמד אלינו, אז לפני שהאיש הספיק להתרחק הוא קנה גם ממנו פרח. הרגיש כמוני בקול שלו את הרגישות בפרנסה, את ההכנסה המצומצמת ברווחים קטנים: "עם השנים פחות ופחות גברים קונים פרחים לנשים שלהן". גם הוא הוזמן לחתונה הדמיונית, כמו גובה הכסף מהשירותים. בכל פעם מחדש אני נדהמת על כמה הוא רגיש, עדין ומתחשב ועל כמה אני צריכה להיות אסירת תודה על כך שהכרתי אותו.
"אם היית פוגשת את אלוהים, מה היית אומרת לו?" שאל אותי כדי להפיג את המתח והשקט שפתאום שררו במכונית בדרך חזרה. "הייתי אומרת לו 'קח אותי איתך'", אמרתי כמעט בלחישה, אפקט האלכוהול עדיין ניכר בגופי והאמת לאט לאט חושפת את שיניה ומבקשת לנעוץ אותם בקשר הטרי, שיגרום להרחקתו של עוד גבר מחיי.
הוא נבהל רק בהתחלה, והאמת שזה הפחיד גם אותי - המילים פשוט יצאו ללא מחשבה נוספת. להפתעתי הוא לא לקח את זה למקום קיצוני, לא העמיק בכך מחשבות נוספות, רק עיכל כמה שניות והמשיך הלאה. גם את זה אהבתי בו.
בסופו של דבר נשארתי אצלו כל הלילה
הוא שאל אותי אם אני רוצה הביתה. עניתי לו בשלילה, חושבת ש"בית" כוונתו לבית הוריי במקום לדירה החדשה. לפתע פקחתי עיניים, בדיוק בזמן לראות שהגענו לבית שלו. אמרתי לעצמי שנישן שעה אחת ונקום, אבל בסופו של דבר נשארתי אצלו כל הלילה, ובבוקר לא רק שהוא סידר לי מברשת שיניים והכין לי נס קפה, הוא גם הסיע אותי לעבודה.
אם זה חלום, אני לא רוצה להתעורר, זה היה שווה כל דקה.
עליי לומר לעצמי - זה מגיע לי, זה נועד להיות וזה בעל משמעות. להאמין שדבר כזה קיים, ומעל לזה, שזה יכול לקרות לי. להאמין שרומנטיקה לא נמצאת רק בדמיונות שלי ובסרטים, להאמין שאדם רומנטי זה לא שם שני של מאהב מסרט זול, להאמין שקיימים עוד אנשים כאלו ולהאמין שהם יכולים להתאהב בי.
להאמין לו כשהוא מרעיף עלי מחמאות, רק בגלל המבט השקוע שלו והעיניים המרצדות והבוחנות את כל כולי, לרגע מרגישה חשופה ושוב מתעוררת להכחשה. להאמין לתמונה שהוא מצייר בפניי, כיצד הוא רואה אותי, כיצד העולם רואה אותי בהשוואה לדימוי העצמי הנמוך שלי.
"את משגעת אותי, כמה את מודעת לעצמך", אמר לי במבט תמוה כאשר שכב תחתיי, ידו מחזיקה את ראשו, כאילו אבד לרגע. מדהים איך כמה מילות הלצה לרגע הופכות למשפטים שהופכים את השיחה הזאת לדיון. אני מפריחה לאוויר משהו כמו "הניסיון עושה את שלו", מנסה לעורר את סקרנותו, ובמקום זאת נשמעת כמו מישהי שיש לה עבר של זונה בצומת. אבל הוא חייך, וזה כבר אומר שזה טוב.
הוא אמר לי שאני שונה, אבל לא באותה נימה שאחרים אומרים לי, במובן הטוב של המילה. גם כשזה נדוש, להאמין לו, גם כשהוא אומר דברים שכבר שמעתי אלפי פעמים בעבר - להאמין לו.
להאמין שגם אני יכולה להיות הבחורה שמקבלת פרחים וליווי הביתה, להאמין שבחורים כמוהו נמצאים לא רק בסרטים, להאמין לו כשהוא מבטיח שנתראה גם מחר, להאמין בעצמי שלא אהרוס עוד קשר בגלל עבר טעון שנסחב אחריי. להשאיר אותו מחוץ למתחם.
אבל כמו כל דבר בחיים שמתחיל אצלי טוב, נגמר רע. עד שהתחלתי קצת להאמין בו, להאמין שהוא שונה, להאמין שהוא שובר את הסטיגמה "הראה לי את חבריך והראה לך מי אתה", הוא מגלה את פרצופו האמיתי ולוקח יחד איתו את כל מה שרציתי להאמין בו, מוכיח שהמציאות כואבת יותר מהאמת.
אולי הייתי צריכה לצפות לזה, אולי הייתי צריכה כבר להתרגל, ועכשיו כל שנותר הוא ללחוץ על DELETE ולשכוח.
