משחק מנצח

ניב רסקין קיבל לידיו לפני שנה את שידור הספורט הנחשק ביותר בישראל - משחקי היורוליג של מכבי תל אביב, הקבוצה שיש לה מדינה. בדיוק כשכולם התכוונו להכתיר אותו סופית כיורם ארבל הבא, הוא החליק באלגנטיות לכיסא של רפי רשף כמנחה תוכנית האקטואליה הסופר פופולרית של גל"צ, "נכון להבוקר".

היציאה הזו מהגטו של עיתונות הספורט אותתה שרסקין בונה את עצמו כאיש תקשורת משוכלל ומגוון, שיכול בכלל להתברר כדן שילון הבא, אם נחשיב את בית המשוגעים של "יציע העיתונות" כהכנה למעגל ביזארי שעוד יבוא. העובדה שהוא מעביר בחדות, ברהיטות ובשנינות עוד משחק מותח של הצהובים, רץ להרים לרון קופמן להנחתה ב"יציע" ולמחרת מראיין את אלמנתו של אלפרון באמפתיות רשפית ממש, מתייגת אותו בגיל 34 כאיש תקשורת בנסיקה.

רסקין יודע מצוין לאן הוא הולך מכאן ומה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול - הוא פשוט לא חושב שצריך לצעוק את זה. יכול להיות שעפר שלח עזר לו לשרטט את תוכנית ההסתערות שלו על לוח מחיק ענקי, ואם כן, אז חבל לכולם על הזמן, זה לא יכול להיכשל.

בינתיים כל מטרה שהוא סימן בראיונות הספורים שחילק לאורך השנים, הושגה. ועם מינימום נפגעים. השיטה: הצטיין בכל מעשיך ואל תרגיז אף אחד. שמור את דעותיך לעצמך ואל תמהר לחשוף מה אתה חושב. זה עובד לו: הקולגות מפרגנים, הקהל מת עליו ו"גלובס" הכתיר אותו החודש כאחד מ־40 הצעירים המבטיחים של עולם העסקים.

הכל דבש. אז למה אתם לא רואים אותו עדיין בפריים טיים של ערוץ 2 או 10? כי בינתיים הוא דוחה את החיבוק שמציעים לו הערוצים המסחריים - לא בשאט נפש, אלא כמי שמבין שלא נכונה עבורו השעה לרקוד עם הפרחה המקובלת של השכבה.

למה סירבת להגיש את הריאליטי "היפה והחנון"?

"צריך כוח מאוד גדול להגיד 'לא' להצעות. יש את מבחן המראה. בבוקר, אני עומד מול המראה ואומר 'האם אני שלם לגמרי עם מה שאני עושה?'. במקום שבו אני נמצא, 'היפה והחנון', לא עמד במבחן".

פחדת שזה יצא נלעג? דמיינת את הביקורות בעיתון: "למה הוא היה צריך את זה?"

"גם, אבל לפני הביקורות אני חושב, 'מה זה היה נותן לי'. הרי לא הייתי גאה בזה. אולי בעתיד אעשה ריאליטי, אבל לקחת אותי כליהוק של מנחה 'היפה והחנון?' ראיתי בעיני רוחי את ישיבת הקונספט בחברת ההפקה שאמרו 'תביאו את רשימת החנונים שיש'. לא, תודה".

סירבת גם להנחות את פאנל הדאחקות "הספסל האחורי". זה הפחד מלהתפרק מנשקך כעיתונאי ולהפוך לטאלנט? לזרום עם הטקסטים המביכים של ערוץ 2?

"זה נכון. אני לא יכול להקריא מטלפרומפטר. לא יכול שמישהו יכתיב לי את הטקסט. בעיניי זו מחלה מנוונת. לשאול, להקשיב לאנשים, אלה הדברים שאני אוהב. סקופים מרגשים אותי, ראיונות בלעדיים, הפקה בבוקר שזורמת, אדרנלין, בלגן בקונטרול רום. זה הסם שלי. יש אנשים גרידים על שידור, להיות מול מצלמה. אני מאוד אוהב את זה, אבל אני לא מאלה שלא רואים בעיניים".

לא מוכן להיות חנון המחמד של ערוץ 2. רסקין (צילומים: גיא גלעד)

זה לא הסתדר עם המשך המסלול המקצועי שלך?

"כן. הייתי בצומת מאוד משמעותי בחיים לפני שנה, עם ההצעה להחליף את רפי ב'נכון להבוקר'. יש לי הווה ועתיד טוב ומובטח בשידורי הספורט. אבל ברגע שלקחתי החלטה שזה מה שאני רוצה, להיכנס לאקטואליה ולשלב את זה עם הספורט, אז זה הכיוון שלי. יש רעשי רקע בדרך, שהם מאוד מפתים. זה כסף, זה ערוץ 2, אבל בחרתי בדרך מסוימת. לא איעלם בעוד שנה, אני לא צריך להספיק הכל עכשיו".

בתזמון מאלף, הוא מקבל sms ומקריא: "חברים יקרים, שמעון אמסלם רוקד עכשיו בפרק הדחה, סמסו 16 למספר ידה ידה, תודה".

מי שלח את זה?

"שמעון אמסלם. זה המספר שלו".

בוהה ב"האח הגדול" כמו כולם

רסקין התגייס לגל"צ ב־1993 ושימש כמפיק. מהר מאוד הפך לכתב ספורט של התחנה והחל להביא סיפורים עסיסיים, כמו פרשת ההימורים בליגת הכדורסל שחשף ב־1995. ב־1998 הצטרף לערוץ הספורט כשדר מחליף במשחקי הכדורסל. הוא הפך לאחד השדרים הבכירים בערוץ, חזר כאזרח לגל"צ, הגיש שם את "עושים ספורט" ושימש עורך הספורט בתחנה.

ב־2001 פרסם את סיפור חייו - "שופטים באדום" - תחקיר שבו חשף כי שופטי כדורגל היטו תוצאות משחקים, מה שגרם, סליחה על הקלישאה, לרעידת אדמה בכדורגל הישראלי. בשנים האחרונות, כאמור, לצד עבודתו בגל"צ הוא מגיש גם את "יציע העיתונות" בערוץ הספורט.

לפני שנתיים הגיח לראשונה אל מחוץ לעיתונות הספורט כשהגיש את "המושכים בחוטים", תוכנית ראיונות ב־HOT בידור ישראלי, שבה ראיין באופן מעורר הערכה דמויות בולטות בעולם התקשורת, לרבות סרבני ראיונות כמו יונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן של yes, מקבילתו ב־HOT, קרני זיו, וגלעד עדין, אז מנכ"ל חדשות 10 ("חוויה מרתקת, הלוואי והיתה עוד עונה"). קל לאבחן שהאיש וורקהוליק מושבע, זה לא אומר שהוא לא בוהה ב"האח הגדול" כמו כולכם ("הפייבוריטית שלי היא סתיו. העממיקו של חודדה קצת מיצה את עצמו").

לרסקין יש ניסיון עשיר כעיתונאי ספורט, אבל תוכנית בוקר אקטואלית ברדיו זה משחק אחר לגמרי. בינתיים זה עובד לו ושנה לאחר שנכנס לתפקיד, "נכון להבוקר" היא תוכנית האקטואליה היחידה של גל"צ שמנצחת את המקבילה שלה ברשת ב'.

"לא איעלם בעוד שנה, אני לא צריך להספיק הכל עכשיו"

"זה שיעור מאלף", הוא אומר. "זו התוכנית הכי קשה להפקה ברדיו. אין כתבות או שירים שמאפשרים לקחת אוויר. תשעה מרואיינים ברצף. צריך להיות מאוד חד ב־8:00 בבוקר, אחרי שקמת ב־5:00 וקראת את כל העיתונים. לנחש איך ייראו המהדורות ב־20:00 בערב. מאוד קשה ושוחק, אבל אתגר עצום. ראיינתי עד היום אנשי ספורט וברנז'ה, פתאום אתה צריך לראיין את ראש הממשלה. צריך להיות ורסטילי".

ואמפתי. לא פשוט להיכנס לנעליים של "שלום רפי".

"נעליים מאוד גדולות, אבל יצא לי להיות לידו כמה שנים. זה עזר לי, הוא לימד אותי המון".

בעיתונות ספורט הכל קורה בביטים מהירים. זה גם לא עניינים של חיים ומוות. אבל פתאום עברת לראיין את אלמנתו של אלפרון למחרת החיסול.

"ב'נכון להבוקר' אני מגיע למקומות אחרים לגמרי מאשר בספורט. יש ראיונות שזה פשוט סטירה לפנים. היה לנו ראיון עם גיל לוגסי, שקרא לאבא שלו לעזור לו להחליף צמיג אחרי שנתקע בכביש 5, ומשאית שנכנסה ברכב שלו הרגה את האב מול עיניו. זה היה, אני אומר לך... סטירה לפנים. הייתי צריך להמשיך בתוכנית אחרי זה, ולא יכולתי להמשיך, בקושי אספתי את עצמי. זה משהו שלא קרה לי בספורט. אתה שומע את הסיפור ואין לך מה להגיד".

בגלל זה עברת לעשות גם אקטואליה? ההכרה שאחרי הכל ספורט הוא רק ספורט?

רסקין מכווץ גבות, כמעט יורה את המשקפיים לתוך הקפה שלו: "אני לא אוהב שאומרים את זה. ספורט זה עולם ומלואו. אני חולה על ספורט, לא אוותר עליו בחיים, זה הלחם והחמאה שלי. כל הזמן אתה אומר, ראיתי כבר הכל, ואז מגיע המשחק של מכבי ברומא, משחק גמור, שלושה רבעים פח ואז פתאום משחק מטורף. בראשון, ירושלים נגד בני השרון, משחק שהיה 17 נקודות הפרש ונגמר בסל עצמי. ראית את זה? בוא'נה, זה לא ייאמן. זה כל הזמן מרגש ומדליק אותי מחדש".

רסקין: "יש המון עיתונאים ופרשנים חארות"

בברנז'ת הספורט אוהבים להיכנס ב"יציע העיתונות", שרסקין מנחה מדי שני וחמישי זו העונה השישית. טוענים שחברי הפאנל, רון קופמן, שלמה שרף, צביקה שרף ואלי אוחנה, עמוסי אינטרסים, מחויבויות וחברים חזקים ולכן דיונים מסוימים שם מוטים, או לא מתקיימים בכלל.

חלק מהנושאים שבהם דנה התוכנית נוגעים אישית לחברי הפאנל. רסקין דוחה את הטענות האלה מתוך אמונה יוקדת בחוסנה וביושרה של התוכנית. מבחינתו, כל עוד האינטרסים של שרף, אוחנה ושות' פרוסים על השולחן, אין שום בעיה.

חברים עם אינטרסים? רסקין עם חבריו ב"יציע העיתונות" (צילום: רועי חביב)

ניהלתם דיון על מוני פנאן. חברו הטוב, צביקה שרף, ישב באולפן ולא הסכים להגיד אם ידע, אם השקיע אצלו. זה לא בעייתי מבחינה עיתונאית?

"שאלנו אותו על הבנק של מוני, האם ידע, האם היו לו עסקים איתו. הוא אמר שלא. אלה התשובות שאני מניח שהוא נתן גם בחקירה במס הכנסה. הרי אי אפשר לטלטל אותו. אתה יכול להגיד שהתשובות שלו לא מספקות אותך, אבל הוא נשאל וענה. במקומות אחרים אתה קורא ידיעות ואתה לא יודע מי עומד מאחורי זה, מי החבר של מי. אצלנו זה פתוח. אם שלמה יקבל טלפון לפני השידור, קופמן יעשה לו אאוטינג בשידור. הוא יגיד 'שום (המאמן של בית"ר - ר.פ) דיבר איתך!' תמיד יהיה גילוי נאות".

תסביר לי את סוד הקסם של שלמה. איך הוא נהיה פאנליסט ופרשן ומגיש תוכנית? הוא אוחז בכושר ביטוי וברמת וולגריות מאוד מסוימים.

"שלמה גדול. הוא אמיתי, הוא מדהים, הוא כובש. הוא איש טוב לב. יש המון עיתונאים ופרשנים חארות, להיות רשע זה לא חוכמה גדולה. אבל שלמה וגם קופמן הם אנשים רגישים עם לב גדול בפנים. שלמה הוא בן אדם של שירת ארץ ישראל, הוא איש משפחה מדהים.

"הוא סידר את כל הילדים שלו בבתים מסביב לבית שלו, כמו אחוזת יואינג ב'דאלאס'. זה בן אדם שבוכה מכל כך הרבה דברים". קולו של רסקין הופך רך, אני כמעט מסתובב לאתר מאיפה בוקעים הכינורות החרישיים הללו, אבל זה הכל בראש שלי, כמו גם האימג' המטריד של שלמה שרף בוכה בהקרנת צהריים של "במבי".

"זה בן אדם שבוכה מכל כך הרבה דברים". עם שרף (צילום: יוסי דוס סנטוס)

"יציע העיתונות" היא קאלט, אבל יש תחושה של דריכה במקום. הדינמיקה צפויה, השליפות של קופמן וההיתממויות של שלמה חוזרות על עצמן.

"בישראל כל דבר שרץ טוב, אחרי שנתיים אומרים 'אולי זה מיצה את עצמו' ואנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו את השאלות האלה. השנה הפורמט רוענן, יש פינות חדשות, הגרפיקות השתנו, האולפן השתנה, אלי אוחנה הצטרף והוא מעולה בעיניי.

"אני רואה את התוכנית האמריקאית ("Pardon The Interruption" של רשת ESPN - ר.פ) וזה מדהים, יש להם ליגת פוטבול לדבר עליה, בייסבול ו־NBA ומכללות וכל ליגה זה מיליוני אוהדים עם טירוף של שידורים ישירים. ומה יש לנו פה? אין הרבה עם מה לעבוד. אנחנו שוברים את הראש. ועדיין, התוכנית הזו משנה סדרי עולם בספורט. אנשים שוכחים מה היה לפני ה'יציע', בקטע של להיות ביקורתי, לא להתייפייף, לא להתרפס.

"ה'יציע' משודרת בערוץ שמשדר את מכבי תל אביב. בכל ערוץ אחר, היו רק מהללים. אצלנו, קופמן, אחרי שני המשחקים הראשונים של מכבי, פתח את התוכנית באמירה מערכתית מאוד קשה על זה שלא משחקים שם ישראלים, שזו כבר לא הקבוצה של המדינה, שרק זרים משחקים בה. קופמן אמר על שמעון מזרחי (יו"ר מכבי תל אביב כדורסל - ר.פ) דברים שלא נאמרו בשום מקום אחר - 'נער מגבות', 'הוא לבלר'. אני יודע ששמעון מאוד לא אהב את הדברים האלה".

התוכנית עשתה מקופמן כוכב. אתה עוקב אחר פועלו? אתה רואה למשל את "הספסל האחורי"?

"אהה...", רסקין נע באי נוחות בכיסאו בדומה לגבר שאשתו שאלה אותו אם המשקל העודף שהעלתה עושה לה תחת לוהט כמו של ביונסה. "אם אני רואה את 'הספסל האחורי'? אני מודה שלא יצא לי כל כך".

יום הכיפורים של עיתונות הספורט הישראלית

לפני כחודש הזדעזע עולם הספורט הישראלי עם התאבדותו של מוני פנאן. עוד בטרם נטמן באדמה נחשף כי המנהל לשעבר של מכבי תל אביב ניהל בנק השקעות מחתרתי שבו הושקעו מיליונים על ידי שחקנים, מאמנים ואולי גם שופטים.

עיתונאי הספורט עמדו נבוכים, המומים ומגמגמים, במה שכונה בפאתוס אופייני למחוזותינו - יום הכיפורים של עיתונות הספורט הישראלית. אם לא ידעו, הרי שכתם עצום רובץ על מקצועיותם. ואם ידעו ולא סיפרו לנו - הרי שבגדו בקוראים, במקצוע ובעצמם. רסקין, שפרשת שופטים באדום אותה חשף ב־2001, הקפיצה לו את הקריירה, מגלה סלחנות מסויימת כלפי הקולגות שנתפסו עם המכנסיים למטה.

"לא ידעתי על הבנק של פנאן", הוא ממהר להבהיר. "היו דיבורים שהוא בשוק האפור (ברישיון - ר.פ). לא ידעתי שהיה לו בנק ששחקנים השקיעו שם סכומים כאלה. אם הייתי יודע הייתי מפרסם".

איך אופרציה כזו התרחשה לכם מתחת לאף? נכשלתם.

"היה צריך לצאת הרבה יותר החוצה, אבל אני אומר לך שזה סיפור שמאוד קשה להוציא. עובדה שהוא מת בחובות מטורפים וכמעט אף אחד לא פנה לדרוש את הכסף. אף אחד לא התראיין, אף אחד לא התלונן. למה? כנראה היו סיבות לכל אחד".

יואב בורוביץ' מ'העיר' כתב: "היה בו משהו, באיש הזה, שגרם לי לא לרצות לכתוב עליו דברים רעים בחיים". זו עיתונות?

"לי לא היה שום קשר חם עם מוני. אם יש עיתונאי שידע שיש שחקנים שמשקיעים אצל מוני, זה מאוד חמור בעיניי. מאוד חמור".

לצד העיתונאים, נאלצו שותפיו לשעבר של פנאן בהנהלת מכבי להסביר האם ידעו על עיסוקיו ומדוע שתקו. מזרחי התראיין ב"נכון להבוקר" והכחיש בלי למצמץ (ואולי מצמץ, מגבלות המדיום) שידע על עיסוקיו של האיש שעבד צמוד אליו במשך כ־20 שנה.

"מה אני אגיד לך?", רסקין נאנח, כיאה למי מחפש את המילים הנכונות לקבוע בעזרתן שמזרחי בילף, בלי להשתמש בשורש ש.ק.ר. "זה מה שהוא אמר. לדעתי, שמעון יודע כל מה שקורה במכבי. לי היה מאוד קשה עם האמירה הזו שהוא לא ידע".

לעולם לא נדע מה באמת קרה שם, הא?

"זה נגמר. מושכים את זה כאילו יש חקירה, אבל זה גמור".

"היה לי קשה עם האמירה הזו שהוא לא ידע", מזרחי ופנאן (צילום: יוסי רוט)

לא מדגדג לך לחזור להיות עיתונאי שמביא סיפורים?

"מדגדג ואני מתגעגע. אחרי 'שופטים באדום' שאלתי את עצמי הרבה שאלות. עברו עליי שנתיים מאד קשות, זו פרשה שרודפת אותי עד היום, שפגעה לי בבריאות. חליתי ממנה. אחרי דבר כזה אתה שואל את עצמך, 'מה עכשיו? נספר שברק יצחקי מועמד לשחק בגנק מבלגיה?'. אבל אין התרגשות יותר גדולה מאשר לפני שעולים עם סיפור גדול. אני אחזור לזה, בצורה כזו או אחרת".

פסגת השאיפות של כל שדר ספורט ישראלי

כבר חלפו הימים שבהם היו הרחובות מתרוקנים מדי ערב חמישי כי מכבי תל אביב היתה משחקת כדורסל, או כמו שנדמה שקברניטיה אוהבים לחשוב, נאבקת על עתיד העם היהודי ועצם קיומה של מדינת ישראל. ועדיין, לשדר את הצהובים ביורוליג היא פסגת השאיפות של כל שדר ספורט ישראלי.

ב־30 השנה האחרונות שלטו במשבצת הזו חברי הטריו יורם ארבל-רמי וייץ-מאיר איינשטיין. חברי הגווארדיה הישנה הזו חולקים טינה הדדית, תחרותיות עזה ועוינות כלפי הדור החדש של השדרים. אנשי מקצוע מעידים כי גם לעבוד תחת שלושת הטנורים זה לא תענוג גדול.

רסקין עמד על סף הגשמת חלומו לשדר את מכבי פעמיים בעבר. ב־2002 סירב להצעת ערוץ 10 וב־2005 לזו של הערוץ הראשון, לאחר שהעדיף להישאר בערוץ הספורט ובגל"צ. לפני שנה הוא חתם בערוץ 10, למרות שלארבל היה חוזה לעונה נוספת. המונופול של הטריו נשבר. ארבל התפוצץ מזעם. רסקין, שלא התראיין מאז שקיבל את התפקיד, נשאר דיפלומט כתמיד, מסרב להודות כי נחרד מהשגיאות המביכות של ארבל בשנים האחרונות ומעדיף לפרגן ולהתמקד בימיו הגדולים. "גדלתי על השידורים של יורם".

לעומתו, בראיון שנתן לוואלה!, לא הצליח האיש שהביא לכם את "ככה לא בונים חומה" לקבל את החלפתו ברוח ספורטיבית, או סתם בהשלמה. ארבל טען כי הודח "בשקרים, בקונספירציה" והוסיף כי "אולי יש שדרים שמקושרים יותר ממני, או שיש להם סוכן טוב יותר... נעשתה כאן עבודה פוליטית". רסקין מאוד נעלב.

"נפגעתי כשקראתי מה הוא אמר", ארבל (צילום: יוני המנחם)

"היה לי עצוב לקרוא את זה", הוא מודה. "חשבתי שמערכת היחסים שלי עם יורם שונה מאצל שאר השדרים. נפגעתי כשקראתי את זה. אני מצטער שזה מה שהוא בחר להגיד. היתה לי שיחה עם עמית הורסקי מהערוץ הראשון על זה שאנחנו מקווים שאצלנו זה לא יהיה ככה. המלחמות האלה פתטיות בעיניי. אני בא עם פרופורציות למקצוע.

"הכל זמני פה ומי שלא מבין את זה, טועה. זו הבנה שמתחזקת אצלי, בטח ובטח אחרי הסיפור של דודו טופז. אנחנו חיים בבועה, מספרים לעצמנו שאנחנו כאלה טובים וכאלה גדולים. היום אני עושה הרבה דברים, אבל יודע שביום שזה לא יהיה, אני לא אתרסק ולא אחשוב שחיי נהרסו".

• עוד על ניב רסקין, מה הוא חושב על שידוריו של מאיר איינשטיין ועל התוכניות לעשות ריאליטי בעתיד - בגיליון פנאי פלוס החדש