נשים מספרות: הבגד שנשאר איתי שנים

מעצבת האופנה הנודעת ויוויאן ווסטווד ניצלה את תצוגת האופנה לקולקציית הקז'ואל שלה, "אנגלומניה" כדי להעביר מסרים אקולוגיים, אבל לא שכחה לרגע לנצל את התקשורת במקום כדי לקדם את המכירות. להפתעת מבקרי האופנה שניסו לשווא לראיין אותה על הקולקציה יצאה ווסטווד נגד שופינג: "אתה יכול ללבוש סוודר הפוך, את יכולה ללבוש את הז'קט של בעלך, ועוד כהנה כדי למחזר בגדים". כאמור, המעצבת לא שכחה לקדם מכירות והוסיפה: "העצה שלי: אל תקנו בגדים במשך חצי שנה, ואז - אם אתם רוצים לקנות משהו - אולי אז תבואו אלי". 

גם בחברת קום איל פו הישראלית יודעים שיש בגדים שנשארים איתנו זמן רב מאוד ונלבשים בצורות שונות. החברה הכריזה על הפרוייקט "מעבירות אהבה",

 מעין מחקר שהרעיון שעומד מאחוריו הוא ניסיון לפצח מה הופך בגד לעל-זמני. לשם כך ביקשו בחברה מנשים להם את הבגד שהן הכי אוהבות לחודש, שבסיומו הוא יוחזר אליהן עם שובר מתנה. בנוסף, על כל בגד שישתתף בפרויקט תורמת החברה בגד מתוצרתה לנשים שורדות זנות. מתוך מאות הנשים שהשאילו את בגדיהן האהובים ביותר, בחרנו שבע מעניינות במיוחד.

נורית רוזנפלד, בת 63, אמא לשתיים וסבתא לשניים

הבגד: חצאית שנקנתה בבוטיק בפריז.

סיפורה של החצאית: "החצאית שלי ואני הולכות יחד 25 שנה. קניתי אותה כשהיו עלי 13 קילו פחות, והיא עדיין מרגישה עלי טוב ולא צועקת "את שמנה". היא כיפית בבוקר עם נעל שטוחה, ולא ממש מביישת אם היא נקלעת איתי לארוע או מסיבה. נראית בסדר גם עם עקב, מגף וחולצת קטיפה. היא לא מגונדת,ולא נותנת לי תחושה של גברת".

למה דווקא החצאית הזאת? "כי היא אף פעם לא היתה באופנה, ואף פעם לא יצאה מהאופנה. טובה לכל עונות השנה,קלה ולא מתקמטת במזוודה. בקיצור: נוחה ומיוחדת במינה. מה עוד אפשר לדרוש מחצאית שמלוה אותי בנאמנות 25 שנה?"

מאיפה התמונה? "הבת שלי רוני רוזנפלד צילמה אותי במיוחד לפרוייקט"

קרין כהן מורנל, 57, מנהלת אל סם ברעננה, חובבת אופנה מושבעת

הבגד: "טוניקה עם משחק כיווצים משני צידי הכפתורים. יש שסע מקדימה שניתן להגדיל ולהקטין בעזרת שרוכים. גם סביב הצווארון יש משחק שרוכים דומה שמאפשר לשחק עם הצורה והגודל שלו"

למה דווקא הטוניקה הזאת?: "גזרת הבלון מסתירה אגן רחב ועושה איתי חסד ואני גם מרגישה שאני נושאת עליי אומנות ולכן אני חוזרת אליו שוב ושוב".

עופרה דנון, 57, אמנית

הבגד: מכנסיים

למה דווקא המכנסיים האלה? "אני אוהבת את המכנסיים כי יש גומי והוא לא נצמד לגוף. הוא לא שחור אבל כהה בצבע שוקולד עשיר, יש כיסים אבל אין בו גימיקים (כיווצים אבזמים וכו') אפשר ללבוש מבוקר עד ערב. מתכבס בלי בעיה בכביסה רגילה ולא דורש גיהוץ!".

איפה צולמה התמונה? ברעננה

שרון  מייבסקי, בת 36, יוצרת תאטרון

למה דווקא הג'אמפר הזה? "החנות הזאת היתה יוצאת דופן בפריטים היפים והמיוחדים שבה ואני ירדתי בשתי הקומות שלה הלוך ושוב לא מצליחה להבין מה הדבר האחד שאקח איתי. שניה לפני שכבר הייתי חייבת ללכת בגלל אוטובוס שאסור היה לפספס, כשהידיים שלי ריקות מבגדים ועמוסות מתסכול ראיתי אותו.- ירוק וצהוב ברזילאיים שכאלה, שמתי אותו עלי, שניה של פנטזיה עצמית כאילו אני מתבגרת בת 15 הספיקו לי כדי לשלם ולרוץ מהר אחרי האוטובוס. והכי כיף, כמובן, לא ראיתי אחד כזה ברחוב הישראלי מאז. טוב, אני גרה בירושלים..."

איפה צולמה התמונה? "בקנדה, כמה ימים לאחר קניית הבגד".  

נדין זק, בת 19 וחצי, חיילת משוחררת, גרה בהרצליה

הבגד: ז'קט של 'קום איל פו' בעיצוב מאיה ארזי

סיפורו של הז'קט: "אמא שלי קנתה לי את הז'קט וגם כיבסה אותו אקונומיקה כדי לשוות לו מראה מיושן. יש לי אותו כבר שבע שנים".

למה דווקא הז'קט הזה? "אני אוהבת אותו כי הוא משדרג כל הופעה. יש לו שיק גם עם ג'ינס וגופיה לבנה וגם עם טוניקה או שמלה שחורה. פשוט עושה את כל ההופעה. בנוסף, יש יש לו צבע סופר וינטג' מגניב".

איפה צולמה התמונה? ברעננה, בתצוגת אופנה.

דגנית לויתן, בת 55, מורה למחשבת הגוף, גרה בכפר סבא, נשואה ואם לשתי בנות.

סיפורו של צעיף: "אני לא זוכרת בדיוק איפה קניתי אותו אבל עברתי בקניון רמת אביב, לפני 5 שנים בערך, ראיתי אותו בחלון והוא משך את תשומת ליבי. רכשתי אחד באפור ואחד בחאקי".
למה דווקא הצעיף הזה? "כי הוא מלווה אותי כמעט בכל התלבושות שלי. באופן כללי צעיפים הם הפריטים האהובים עליי ויש לי רבים. הם מקשטים אותי ומגנים עליי ומאחר ואני דבקה בקבוצת האפורים והחאקים בכל בגדי, הם מתאימים לי להכל".

ורד מוסנזון, בת 49, סופרת ומנהלת קריאייטיב, אמא לבת,חיה ביפו עם כלב, שלושה חתולים וחבר

הבגד: גופיה שחורה, שתי שכבות, comme il faut

סיפורה של הגופיה: "כבר חמש שנים שהגופייה הזאת נמצאת יותר על הגוף מאשר בארון. יש בה משהו מדויק, הצורה והעומק של המחשוף, משחק השכבות, הבד,

משהו שכמחפשת מה ללבוש והערמה על המיטה הולכת ומצטברת – היא מתנדבת לעשות את העבודה".
למה דווקא הגופיה הזאת? "היא נוחה, רפויה במידה הנכונה, צמודה באותה מידה בדיוק, אני מרגישה בה טוב. אני מרגישה שהיא אני".

איפה צולמה התמונה? "בהשקת ספרי "מפגש המזלות".