שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ניסוי בצבעים
    במופע הבכורה שקיימה מרינה מקסימיליאן בלומין ל"אקספרימנטל", עם מראה גדול מהחיים ושפע של צבעים וסגנונות, הצליחה הזמרת לרסן את הווירטואוזיות המפורסמת לטובת שעשוע וצחוק. אפילו אמא קפצה לבקר

    באמצע הג'ונגל התיאטרלי של ההופעה, מרינה מקסימיליאן בלומין הכריזה: "אני רוצה להזמין את האחת והיחידה". על הבמה של מועדון זאפה בתל אביב, עלתה מחייכת אלה בלומין, האמא שלה. בין כל הססגוניות – הוויזואלית והווקאלית - שהתקיפה את חושי הראייה והשמיעה, התנגנו פתאום רגעים פשוטים של אינטימיות.


    בלומין. ה"אקספרימנט" הוכתר בהצלחה (צילומים: דודו אזולאי)

     

    השתיים שרו קנון ברוסית שבלומין האם, מורה למוזיקה, לימדה את בלומין הבת כשמלאו לה שלוש, ומאז הן חוזרות ושרות אותו. זה התחיל במלמול חסר מנגינה, שהתפתח למעין ויכוח עד שהפך לשיר שאותו ביצעו בעדינות, אוחזות ידיים, קשובות זו לזו באופן מרגש. אבל אצל מרינה, כנראה, שום דבר לא פשוט באמת, ותוך כדי מחיאות הכפיים של הקהל, המתינות הפכה לפראית והברית המשפחתית הנשית הפכה למעין מאבק שליטה אמביוולנטי, שנסגר בוויכוח הדיבורי הפותח. "אוי", הן נאנחו לבסוף אנחה יהודית של עצב, אבל גם של התמוגגות, ומבחינת אלה - גם של נחת.


    מרינה ואמא אלה. הברית הנשית הפכה למאבק שליטה (צילום: ענת מוסברג)

     

    ואכן היתה לה סיבה להתגאות בבתה המוכשרת. "אקספרימנטל" - כך נקרא המופע הזה, שבכורתו התקיימה אמש (ד'). משמעות השם - ניסוי - עלולה להיות בעייתית ואפילו להרתיע את הקהל, שלא בטוח שהוא מעוניין להיות במעבדה, לא משנה מאיזה צד של המבחנה. ואולי הכותרת הייתה פשוט תיאום כוונות, כדי למנוע מראש אי הבנות, מהסוג שגרם לחלק מהקהל בפסטיבל הג'אז באילת לעזוב עקב קצרים בתקשורת.


    בלומין העתירה את קולה והאינטליגנציה המוזיקלית שלה

     

    ניסוי או לא – אתמול הוא הוכתר בהצלחה. בלומין עשתה את מה שהיא יודעת לעשות - העתירה את קולה ואת האינטליגציה המוזיקלית שלה, רקדה, תקשרה - הפעם בהצלחה - עם הקהל ובעיקר: השתעשעה וצחקה. כבר כשהגיחה אל הבמה, חושפת מראה "גדול מהחיים" - שיער מופרז, כובע ותלבושת מתפרעת בנוצצותה - היא השליכה את הנאתה על הקהל, וזו חזרה אליה כבומרנג. "האושר אינו זקוק למילים", כך היא שרה בשיר הפותח, "זה הזמן שכואב" (מתוך "שירים שנשארו", ספרו האחרון של המשורר נתן יונתן).


    אווירה צורמנית-מסויטת 

     

    הנגנים הוסיפו לה צבעי נבל, ויברפון וכלי הקשה, גיטרה, בס, תופים וקלידים (תומר בכר, עמרי רחום טוויג, יונתן אלבלק, גלעד אברו, איל ניסבוים ואורן סלע, שהשתתף איתה בעיבודים - "הוא יד ימיני מאז שאני בת 14, וזה לא קל", היא סיפרה).


    מראה גדול מהחיים

     

    הג'אז, הרוק, הקרנבליות הברזילאית - כולל משרוקיות שחולקו לקהל - העברית והאנגלית, השירים שלה, כולל שיר ערש לילד שעוד לא נולד לה, שירי המשוררים (גם יונה וולך) והאווירה המבדרת, אך גם הצורמנית-מסויטת, השתלבו זה בזה בטבעיות. בלומין קישרה ביניהם באמצעות תנועות גופה, רקדה בחושניות או התנועעה כמו בובה מכאנית שיצאה משליטה. הצבעוניות כללה את מלוא קשת הגוונים, כולל הכהים והאפלים. אפילו קווי המתאר של הנבל, נראו פתאום בתאורה המשתנה כמו נחש מאיים.


    דרשה מהקהל, וקיבלה, שיתוף פעולה 

     

    ולמרות כל הדמיון והשפע הגלוי, הפעם בלומין ריסנה את הווירטואוזיות שלה. לא פיזרה אותה בשפע מסחרר ומציף, אלא מיתנה אותה באופן שהדגיש את עומקה ומקוריותה. וכך, היא ביצעה באיטיות כבדה את "מה אומרות עינייך", עם העיבוד האלקטרוני שהדגיש את המזרחיות שבלחן בטרם הטיח אותו כרוק. בשלב הזה היא
    כבר דרשה מהקהל , וקיבלה, שיתוף פעולה – "שכל אחד יקיש עם הכוס שעל השולחן. עכשיו גם עם הרגליים". איך זה הסתיים? בלחישה.

     

    "ופתאום אני הילד שחי מחדש בעולם של צבעים, מצייר לי את כל העולם", היא שרה את "ציור" של שלמה גרוניך ומתי כספי, בעיבוד פסיכדלי. "קחו", היא הפצירה בקהל מאוחר יותר, "קחו איתכם משהו מהצבעים האלה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בלומין. הג'אז והקרנבליות השתלבו
    צילום: דודו אזולאי
    אנחה של עצב, התמוגגות ונחת
    צילום: דודו אזולאי
    לאתר ההטבות
    מומלצים