לקנות או לא לקנות

התפרסמותם של מעצבי האופנה וחיי הזוהר שמתלווים לעולם הזה עושים חשק גדול לבחור בעיצוב אופנה כקריירה נוצצת לחיים. אבל מלבד עיצוב בגדים, עולם האופנה שופע משרות קוליות וזוהרות לא פחות המספקות הנאה, סיפוק ובעיקר השפעה. אחד המקצועות הנחשקים ביותר בקרב סטייליסטים וחובבי אופנה מושבעים הוא קניינות. היום כמעט אין רשת אופנה או בוטיק שלא מחזיקים קנייני אופנה, שמקפידים להביא להם את המוצרים הכי חמים שמתאימים בדיוק לקהל היעד שלהם. נכון שקנייני אופנה הם לא סלבס כמו טום פורד, דורין פרנקפורט או סטלה מקרטני, אבל אם היית יודעת איך נראה סדר היום שלהם בטוח היית שוקלת בחיוב שינוי קריירה בהקדם.

הנוסע המתמיד

קחי למשל את אורית פנחס (28) ואת שרון כהן, קנייניות האופנה של רשת "MAM'Z". לרשת שמונה סניפים, ובשנתיים האחרונות 75% מהפריטים שנמכרים בה היו מיובאים. אחת לחודשיים השתיים יוצאות למסעות בחו"ל, ובלונה פארק של המותגים הזרים הן בוחרות בגדי ערב, בגדי יומיום ואקססוריז שיגרמו לקונות של הרשת להתמכר. הנסיעות שלהן נמשכות כשבוע שבמהלכו הן מגיעות ל־Show Rooms ענקיים שגדולים יותר מהקניון הישראלי הממוצע, ופשוט מסיירות וממששות עד שהן מוצאות פריטים שווים במיוחד. אחרי שנפלה הבחירה, מתחיל הביזנס.

"נסיעה ממוצעת שלנו מתחילה בשש שעות בטורקיה", אורית מספרת, "שם אנחנו בוחרות ג'ינסים וטופים של המותג הקולי 'MTB', שיש לו גם 25 חנויות באירופה. משם ממשיכים לשלושה ימי עבודה בבולוניה שבאיטליה, עוברים לרומא וסוגרים ביומיים של חיפוש אקססוריז ובגדי ערב בפריז. המטרה של 'MAM'Z' היא שחנויות הרשת יתעדכנו בפריטים חדשים כל הזמן, אז אנחנו טסות הרבה. אנחנו יוצאות גם לעיר סן פדרו בלוס אנג'לס, שיש בה Show Rooms ממש טובים. לאחרונה גם היינו בסיאול, אבל עדיין לא ברור אם נתחיל להתרשת שם. במקומות כאלה שאנחנו עדיין לא מכירות יש נציג שמחכה לנו בשדה התעופה, והוא מלווה אותנו ועוזר לנו להגיע למקומות הנכונים בעיר. הוא לוקח אותנו לספקים שיכולים לעניין אותנו, ואפילו עוזר לנו לבחור מסעדה לצהריים".

גם אני רוצה

נשמע כמו חלומה של כל בחורה. איזה מסלול עברת כדי להגיע לתפקיד של קניינית?

"ניהלתי חנות של 'קסטרו' במשך ארבע שנים, והייתי בנבחרת נאמני הקולקציה של החברה שמחליטה אילו בגדים יגיעו לחנויות. לאחר מכן הייתי מנהלת אזור ב"MAM'Z", וניהלתי את רצפת המכירה כשהמטרה הייתה לגייס צוותים ולעמוד ביעדי מכירות. משם התפתחתי לקניינות. לא למדתי אופנה באופן מסודר, אבל אני יודעת לאן המותג צריך להגיע ומכירה כל אחת מחנויות הרשת לעומק. לכן זה היה בלתי נמנע שאני גם אבחר את הבגדים ואחליט מה הולך לאיזו חנות בארץ. שרון הייתה הקניינית של 'ונדום' במשך 12 שנה. היא דוברת איטלקית וצרפתית, וזה מאוד מקל עלינו כשאנחנו קונות באירופה".

טעם מצוין והבנה באופנה מספיקים כדי להיות קניינית? או שאת צריכה להיות גם אשת עסקים משובחת?

"הצד העסקי בהחלט מהותי פה. המטרה שלנו היא לעמוד בתקציב, להשיג הנחות ולהיאבק על הבלעדיות הארצית של המותג שבחרנו בחו"ל".

איך את מתעדכנת מבחינת הטרנדים?

"בכל נסיעה אנחנו כמובן קונות מגזינים זרים של אופנה, וגם גולשות באתר של GSN".

איזה בחירות עשיתן לסתיו?

"יש שלושה קווי אופנה שאנחנו הולכות עליהם: המערב הפרוע, למשל בגדים עם פרנזים ומגפי בוקרים; פאנק – השראות מאיימי ויינהאוס, דברים גסים וכהים; וסגנון רומנטי של בגדים בצבעי שמפניה ובגוונים חומים עם זהובים ושמנת. גם השנה יהיו הרבה פריטי עור, בעיקר בחצאיות ובווסטים. בחורף יהיו הרבה פריטים סרוגים בעבודת יד, והצבעים החזקים יהיו סגול שזיף וירוק בקבוק. בגזרת הג'ינסים, כמעט לא יהיו ג'ינסים חלקים אלא הרבה שפשופים, קרעים, הלבנות, רוכסנים בצדי הרגל למטה, מותן גבוה יותר, סקיני וגם מכנסי פדלפון".

היית מגדירה את התפקיד שלך כג'וב החלומות?

"אני נושמת אופנה כבר שנים, אז בשבילי זה אדיר. הנסיעות שלנו הן סטריקטלי ביזנס, כי השאיפה היא שהן יהיו תכליתיות ולא בזבזניות. אבל לפעמים אנחנו מגיעות ביום ראשון ואז יש חצי יום חופשי, וגם קורה שיש זמן לצאת בערבים או להסתובב אחרי הצהריים. אני לא רק עושה קניינות אלא גם מנהלת את המותג, ולכן זה ג'וב בכיר עם תנאים טובים. אני מרוצה. יש לי רכב מהעבודה, משרד ושכר יפה יחסית לשוק".

בוטיק שיק

לעומתה, ורד סקאל היא עצמאית. כשהיא יוצאת למסעות קניינות בחו"ל היא קונה עבור הבוטיק שלה, "Vered S", שאותו היא פתחה בדיזנגוף לפני כשנתיים. "אני מסתובבת בתערוכות אופנה גדולות בעולם כמו ' Butter Bread and ' בברצלונה, התערוכה האינטימית 'White' בלונדון, ב'פיארה' במילאנו ובתערוכות של נעליים באיטליה. אני טסה בעיקר ללונדון ולאיטליה ארבע פעמים בשנה, ועובדת באופן די קבוע עם ארבע החברות שהוכיחו את עצמן כאיכותיות וכמתאימות ללקוחות שלי. הסגנון של הבגדים בבוטיק שלי הוא גלאם וסטריט גלאם, אירופאי־שיקי. אני מתעדכנת דרך האתר www.syle.com שבו אני רואה תצוגות של מעצבי האופנה הגדולים, ובאתר הבריטי המעולה asos. למדתי אופנה ב'שנקר', אבל עזבתי בשנה ד' כדי להתפנות לעסק".

מה ליקטת באירופה לסתיו הקרוב?

"אני מאוד אוהבת את הלוק של סקול גירל: ז'קט מחויט וקצת אוברסייז, גרביונים ומיני. אספתי שמלות, טוניקות ונעליים תואמות עם עקב קטן. הז'קטים של החורף הזה מכסים את כל הטוסיק, והפתיחה שלהם מקדימה היא בצורת V עמוק עם שני כפתורים. הבאתי חצאיות עור קצרות בגזרת עיפרון, ושמלות קוקטייל נשפכות עם פייטים או אבנים בגזרות סטרפלס, שבסתיו צריכות תגבור של קרדיגן".

אילו מתלבשות את מעריכה?

"מורן אטיאס, שמתלבשת מאוד נשי וטיפ טופ. אני אוהבת מינונים נכונים ולא אובר סטיילינג, לא מישהי שנראית כמו הפקת אופנה".

את מגדירה את החלק של הקניינות ככיפי?

"זו די קריעת רגליים. הנסיעות צריכות להיות קצרות כדי שהן ישתלמו כלכלית, ויש הרבה כיתות רגליים בפרק זמן קצר של יומיים־שלושה. בחו"ל אני עושה הרבה הזמנות ורושמת מה לקחתי, ואז בארץ אני בונה בנחת קולקציה שיש בה הכול ושתספק את מי שנכנסת לחנות לכל צורך, ואז אני יכולה לבטל דברים שהזמנתי".

בלעדיות - שם המשחק

מי שמסרבת בכל תוקף להגיד באילו מדינות היא קונה את הבגדים לרשת שהיא שותפה בה היא יפעת קושניר מרשת הבוטיקים "A+", שכרגע מונה ארבעה סניפים ובקרוב תמנה חמישה. קושניר מעצבת 50 אחוז מהקולקציה שנמכרת בסניפי הרשת, ואת השאר היא מביאה מחו"ל. היא מדווחת על חיים במטוסים פחות או יותר, וגם על הסתובבות ביעדים רחוקים ומשפיעים אופנתית כמו טוקיו, שם היא מבקרת לפחות אחת לחודשיים ומגדירה אותה כיעד מועדף.

"אני לא מנסה להתאים את עצמי לקהל", היא מודיעה. "אני מובילה טרנדים, ולא נגררת אחריהם. השאיפה שלי תמיד הייתה שלאחרות יהיה את מה שיש לי בארון. האמירה האישית שלי היא נשית ואפ טו דייט. לא פרחי, לא אנדרוגיני ולא אובר דיזיין כדי לא להיראות כמו פריס הילטון. יש דברים שאני לעולם לא אגע בהם. פרינטים אני לא יכולה לסבול, ואת הבוהו־שיק אני משאירה ל'זארה'. מה שאני בוחרת צריך להיות מגניב באמת. ברגע שהטרנד נמצא בכל מקום, אני כבר לא שם".

מה לדעתך הופך קניינית אופנה לטובה?

"כשעושים קניינות אופנה, חשוב להגדיר את הסיפור של הקולקציה שאת עומדת לבנות, אחרת יוצא אוסף לא מוגדר. קניינית טובה עושה תכנון מקדים, מתכננת צבעוניות, עומדת בתקציב שלה, יודעת מה יימכר טוב ומסוגלת לנהל את הכסף".

מה הבאת לסתיו?

"יש טרנד של ניטים שהבאתי כבר בקיץ, כשרק התחילו לראות את זה ב'בלנסיאגה'. עכשיו אני מתמקדת יותר בעור מאשר בניטים. הבאתי דברים שנקשרים על הגוף כמו אצל 'לנווין', וגם בגדים במראה הבוקרת ובמראה הבייקרי. אני מתעדכנת בבלוגים של אופנה, מסתובבת הרבה בעולם ומבלה הרבה בתערוכות. החיים שלי זה אופנה, ואני חיה את התחום מגיל 23".

מי המתלבשות שאת מעריכה?

"קייט מוס, קלואי סוויני, מולי סימס ודיאן קרוגר".

לא כמו בחנויות

ירין גוטה־שימקביץ (26) גייסה הרבה אומץ ותעוזה כדי להתחיל את פרק הקניינות שלה. בחודשים האחרונים היא מחזיקה בסטודיו בשכונת בבלי בצפון תל אביב (בן סירה 18), ומוכרת בו בגדים שהיא מביאה בייבוא אישי מפריז, מלונדון וקצת מסין ("מסין אני מביאה בגדי מעצבים", היא אומרת, "תפתחי את 'ווג', ואת הדברים שמתאימים ליומיום אפשר למצוא אצלי"). "אחרי שעבדתי כסטייליסטית, התחלתי לעשות מכירות בבית שלי. בהתחלה רק לחברות ולבנות משפחה, ולאט לאט כל אחת הביאה עוד חברות והעסק התרחב", היא מספרת.

איך את מוצאת את הבגדים שאת מחליטה להביא לארץ?

"בפריז ובלונדון אני מסתובבת הרבה באזורים שמוכרים בהם בגדים בסיטונאות. אני מכתתת את רגליי כדי למצוא את הדברים המיוחדים, ונמנעת מבגדים צפויים שיש עליהם טיקט של מותג ידוע".

גוטה־שימקביץ מודה שבעצם היא לוקחת סיכון כשהיא קונה את הסחורה מראש, אבל היא לא נשמעת מודאגת. "אני מביאה שלושה־ארבעה פריטים מכל דגם. חוץ מזה אני גם משתתפת בשווקים בארץ, אני כל הזמן נחשפת לקהלים חדשים ולוקחת פרטים מכל מי שקונה אצלי. בסטודיו שלי יש אווירה של סלון, והקשר עם הלקוחות הוא חברי. אני טסה בערך אחת לחודש וחצי, ומעדכנת את כולן כשמגיעים דברים חדשים ומעניינים".

את מרגישה את המיתון?

"כן, כי אני האלטרנטיבה לימי המיתון עבור הבנות שהיו קונות פעם בכיכר המדינה ובקניון רמת אביב. המחירים אצלי נעים ביו 120 שקל לגופייה מעוצבת ל־680 שקל לשמלת משי של 'BCBG', למשל, לא יותר".

מה הבאת לעונה הזאת?

"טופים וז'קטים עם פייטים, שמלות וחולצות א־סימטריות, הרבה פריטים עם פרנזים והרבה דיטיילס, חולצות עם כריות כתפיים ושרוכים בסגנון מייקל ג'קסון ומגפיים שעוברים את הברך. את הכול אני מביאה במשלוח אווירי, ושבוע אחרי שזה יוצא בפריז - זה כבר כאן, אצלי".