למרות שיש אהבה, הפרפרים בבטן נעלמו
כשנמצאים כבר בזוגיות יציבה, לפעמים נאבקים לא למות משעמום בתוכה. השבוע מקבל צורה קבועה על ידי טקסים, נהלים ונורמות. לפעמים יש הרגשה שהקסם פג, אבל זה לא אבוד
שאלה:
החבר שלי ואני התחלנו כידידים טובים, ולפני שלושה חודשים הפכנו לזוג. הכל נראה טוב: היינו קרובים, אוהבים וחלקנו הרבה חלומות ותוכניות, אבל איכשהו הקסם נעלם. אני מרגישה ריקנות ושעמום, מתרגזת גם בנוכחותו וגם בלעדיו. אני מוצאת את עצמי חושבת כל הזמן על מערכת היחסים שלנו ואם צריך לסיים אותה.
זו כבר הפעם השנייה שזה קורה לי: אחרי כמה חודשים עם בן-אדם, אני נכנסת לשיגרה לא מעניינת והתשוקה נעלמת. האם זה נורמלי? זה מוזר לי, כי אני מכירה את הבחור הרבה זמן, היינו בסיטואציות שונות והוא תמיד היה טוב איתי, פתוח וקרוב. אני מפחדת שאני מחפשת תירוצים לסגור את הקשר. זה לא מוקדם מדי למחשבות כאלה אחרי שלושה חודשים? לא צריכים עדיין להיות פרפרים בבטן?
תשובה:
את שואלת על שני מרכיבים חשובים בקשר – פרפרים והתאהבות מצד אחד, ושיגרה מצד שני. נתייחס לכל אחד מהם בנפרד.
תקופת ההתאהבות והפרפרים בבטן נמשכת אצל זוגות מסוימים חודשים ארוכים ואפילו שנה, בעוד אצל אחרים היא מסתיימת בתוך זמן קצר בהרבה. אורך ההתאהבות לא מנבא את טיב הקשר. יש קשרים מצוינים, יציבים ועמוקים שהתחילו בפרפורי לב קצרים ביותר, ולעומתם יש קשרים שהחלו בצבעים עזים ודרמטיות של סרטים רומנטיים הוליוודים, אבל קרסו והסתיימו בתוך זמן קצר.
פרפרים בבטן הם רכיב נחמד וכיפי בקשר, אבל לא הכרחי ובהחלט לא מספיק לבדו לעזור לקשר להמשיך הלאה. כדי להתקדם צריך לעבור את הנקודה החמקמקה בה הקשר הופך לזוגיות של ממש. הדבר כולל את הרכיבים הנלווים: מחויבות הדדית, אחריות, רצינות לגבי הקשר וכמובן רצון להמשיך אותו הלאה.
הואיל ואת ובן זוגך הכרתם זמן רב לפני שהפכתם לזוג, יכול להיות ששלב ההתאהבות שלכם יהיה קצר יחסית. קשה לחוש פרפרים עם מישהו שאת מכירה כל כך טוב כל כך הרבה זמן, כי זה בדיוק אחד המרכיבים המרכזיים בתשוקה שמאפיינת את ההתאהבות החדשה – היא ניזונה מהזרות של בני הזוג, מהריגוש שנובע מכך שהם לא לגמרי מכירים זה את זו, ולכן לא צופים את התגובות זה של זה. אנשים שכבר מכירים מצוין מתקשים להיות מופתעים, ולכן "מפורפרים" פחות.
כשמחפשים קשר משתוקקים לשיגרה
מיעוט פרפרים מוביל לחלק השני של השאלה שלך, לגבי השיגרה שבקשר. ציינת שלושה מרכיבים - ריקנות, שעמום ושיגרה לא מעניינת, שלושה אלמנטים הרסניים שחותרים תחת הקשר הזוגי ומאיימים לרוקן אותו מתוכן.
אסתר פרל חקרה לעומק את נושא השיגרה ואובדן התשוקה אצל זוגות יציבים ובחרה לקרוא לספרה "הזדווגות בשבי" (תורגם לעברית בשם – "אינטליגנציה ארוטית"). למה דווקא שבי? כי אידיאל הרומנטיקה עליו אנחנו מתחנכים בדורות האחרונים מבקש מאיתנו להפנות את כל הצרכים והתשוקות שלנו אל אדם אחד.
בן הזוג אמור להיות המאהב האולטימטיבי, החבר הטוב, המטפל, השובב, התומך, ההורה הטוב של ילדינו ועוד. כל כך הרבה אחריות מונחת על כתפיו, ועוד מצפים שהקשר יחזיק עשורים רבים של שנות חיים. היינו אומרים שמדובר באתגר כמעט בלתי אפשרי.
כשאנשים נמצאים בשלב החיפוש פעמים רבות הם דווקא מייחלים לשגרה הצופנת בחובה הבטחה לנעימות נינוחה: "תני לי עכשיו את החיים המשעממים שהחברות הנשואות שלי מקטרות עליהם: לחזור כל יום הביתה לכביסה, בישול וילדים. אני מבטיחה שלא אשכח אף פעם כמה רציתי להיות כבר בשלב הזה, מבטיחה שזה לא ישעמם לי לעולם".
אבל למרות ההבטחה, כשנמצאים כבר בזוגיות יציבה, לפעמים נאבקים לא למות משעמום בתוכה. השבוע מקבל צורה קבועה על ידי טקסים, נהלים ונורמות שמתקבעים לאט או אפילו מהר. ככל שעובר הזמן כל אחד יכול עוד לפני שהיא התחילה לדבר, לדעת בדיוק מה בת הזוג תענה לו ואיך תגיב, עד שמרגישים שנעשה מיותר לשוחח.
פתיחות מייצרת קירבה ששומרת על הקשר
האהבה הנינוחה גדלה ומעמיקה על מצע של יציבות, ביטחון ושיגרה, אותם מרכיבים שמכבים את התשוקה וההתלהבות של תחילת הקשר. בשונה מהאהבה, הדלק של התשוקה הוא ריחוק, מידה של זרות, הרפתקנות וחדשנות.
את מספרת שזו לא הפעם הראשונה שהקשר הופך משעמם וריקני. יצירת זוגיות היא עבודה קשה, שדורשת התמדה והשקעה. הדברים לא קורים מעצמם, ואין קסם שהופך אותם למלהיבים ומרתקים. אם את בדרך כלל לא משעממת את עצמך ובלי קשר להיותך בזוגיות חייך מלאים – הרי שגם בזוגיות זה לא יהיה כך. אבל אם את מצפה שהזוגיות תהפוך את חייך למשהו אחר כשאת בתפקיד של צופה מהצד, תחזרי ותחווי אכזבה שוב. הזוגיות כשלעצמה לא יכולה למלא את החיים בתוכן. היא תלויה במה שבני הזוג עושים בתוכה, כל אחד בפני עצמו ושניהם יחד.
כדי לחוש מלאות בקשר צריך להרגיש קירבה, וזו נוצרת גם דרך חוויות משותפות, אבל הרבה יותר מזה, היא נוצרת כשהלבבות נפתחים. גם כאן, כמו עם הפרפרים בבטן, אין משמעות לזמן: יש אנשים שנפתחים ממש מההתחלה, ויש הזקוקים לזמן ארוך יותר עד שהם חשים בטוחים מספיק. דבר אחד בטוח: יחסים ללא פתיחות, חשיפה ואותנטיות, לעולם לא יוכלו להישאר מעניינים לאורך זמן. במוקדם או במאוחר הם יקרסו לתוך תחושת ריקנות משעממת, מפני שאין תוכן רגשי שיתדלק אותם.
כתבת שהבחור היה קרוב ופתוח איתך בעבר. ומה איתך? אנחנו מעזים לשער, ותקני אותנו אם אנחנו טועים, שהיית פחות פתוחה ממנו. אנחנו רוצים להמליץ לך להעז לתת את עצמך בתוך הקשר: להיפתח, לספר על המחשבות ועל התחושות שלך, להיות פחות מחושבת ולפתוח את הלב. אם את סגורה, בדרך כלל הדבר נובע מסיבות טובות שהיו לך במהלך החיים לסגל את סגנון ההתקשרות הזה. אולי נפגעת, אולי פלשו לך לפרטיות ולא כיבדו את הצרכים שלך, אולי דחו אותך ואכזבו.
כדי להצליח לייצר זוגיות קרובה ולא משעממת את צריכה להעז לקחת את עצמך למקומות חדשים, מפחידים אבל גם מבטיחים.
מחזיקים לך אצבעות!
• יעל דורון, פסיכולוגית, וגילי בר, מאמן לזוגיות, מכון זוגות
לפנייה לכתב/ת 
