העשור הבא: האם הפמיניזם ייעלם מהעולם?

"הסבירות היא שנשים יגידו לעצמן - אני עובדת בחוץ ומפתחת קריירה עד גיל 40 ואז כשמתווספים ילדים, חוזרת הביתה", אומר פרופ' דוד פסיג, חוקר עתידים וראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטת בר אילן. "בגלל העלייה בתוחלת החיים זה יתאפשר. כלומר, האישה תעשה וריאציה של מחזור חיים מאוד מעניין - לימודים, השכלה וקריירה עד גיל 40 ואז חזרה מסוימת לחלוקת התפקידים במשפחה על פי המודל הקלאסי".

לסיום העשור ישנה משמעות סימבולית. הרי ברור שהיום הראשון של העשור החדש יהיה די דומה ליום האחרון של העשור הקודם, למעט סימפטומים של מחסור בשעות שינה והנג-אובר למי שחגג את הסילבסטר. ובכל זאת, זוהי הזדמנות מעניינת לסקור את המגמות שאפיינו את העשור הקודם ולנסות לצפות את מראה העשור הבא.

"איך אפשר לנבא את העתיד? מה, אני מגדת עתידות?" כעסה עלי פרופסור מאחת האוניברסיטאות. ובכן, מתברר שיש כאלו המוכנים להסתכן. לשם כך אספנו אנתרופולוגית, פסיכולוג ועתידן, שיסכמו את המגמות שהיו וינסו לאפיין את המגמות שיהיו בחלוקת התפקידים במשפחה. וכאן, נמהר ונחדד שמדובר במשפחה הקלאסית, בהנחה שיישארו משפחות שכאלו, הכוללות אמא, אבא ומספר משתנה של ילדים, במהלך העשור ולא רק בתחילתו.

על פי המודל הקלאסי, שהיה מקובל במשך מאות שנים, החלוקה הייתה די ברורה. גברים היו אחראים על התמיכה הכלכלית במשפחה, בעוד הנשים היו אחראיות על הטיפול בילדים ועל אחזקת הבית. בעשורים האחרונים של המאה ה-20 התרחשה שבירה הדרגתית של המודל.

 קריירה או תשישות כרונית? צילום: index open

אז מה היה לנו?

אחת הטענות המרכזיות הנשמעת בעשור הנוכחי הינה שהמהפכה הפמיניסטית יצרה מצב בו עול כבד מדי נופל על האישה הרוצה מצד אחד לפתח קריירה ולהגשים את עצמה ומצד שני ולמרות שותפות בן הזוג במטלות, האחריות הכוללת נותרה בידיה.

"ללא ספק קיימת כיום יותר ציפייה לשוויוניות בחלוקת התפקידים במשפחה", אומר חיים עמית, פסיכולוג חינוכי ומחבר הספרים "הורים כבני אדם" ו"הורים כמנהיגים". "הציפייה היא גם של האב הרוצה להיות מעורב בגידול ילדיו וגם של האם. אנחנו יודעים שטיפין טיפין זה גם מתרחש. יש הרבה יותר אבות המעורבים בגידול ילדיהם והם גם יודעים לעשות מטלות הנוגעות לטיפול בילדים שבעבר לא ידעו, כגון החלפת חיתול ואמבטיה.

"עדיין, בסופו של יום, חלוקת התפקידים אינה שיוויונית ומשתמשים במושג משרה שנייה, המתייחס למצב בו לאחר המשרה מחוץ לבית, על האישה להתמודד עם מטלות המשרה השנייה שלה בבית. עדיין ברוב המקרים, האחריות על אחזקת הבית ועל גידול הילדים היא של האם ואילו תפקיד האב המעורב הינו לרוב מצומצם ומסתכם בהתארגנות בתחילת היום ובסוף היום.

"קבלת הילד בצהריים גם אם האם עובדת עד שעות מאוחרות היא באחריותה וכך גם כל מערך ההסעה לחוגים, הדאגה לשיעורי הבית והחברים. הדבר הכי חשוב הוא מושג האחריות. גם במשפחות בהן האבות מאוד מאוד מעורבים, תחושת האחריות היא של הנשים ועל זה יש הרבה מאוד קונפליקטים ומאבקים בתוך המשפחה.

"הגבר מרגיש שהוא עושה את מה שהוא יכול ובשבילו זה המון, בעיקר כשהוא משווה למודל שהיה קיים אצל הוריו ובנוסף הוא נמצא בקונפליקט עצום מול העולם התובעני שבחוץ. האישה לעומת זאת יודעת את האמת ולמרות שבמקרה הטוב, היא מעריכה את תרומתו של הגבר, היא עדיין מאוד מתוסכלת ממה שקורה בפועל".

 נשים יצפו להיות יותר ויותר מחוץ לבית. צילום: index open

הגברים חוזרים הביתה

"זוגות חדשים מתחילים היום ממקום אחר", אומרת דר' דיאנה לוצאטו, אנתרופולוגית ומרצה במכללת ת"א יפו. "זה כבר ברור ובולט. הכל הרבה יותר שיוויוני וגם לאבות יש תחושה של סיפוק. התחושה שלהם היא שהם השיגו משהו שתורם להם ושהם פרצו מחסום.

"זה כמעט מצחיק, במרכז תל אביב בשבתות רואים הרבה אבות מטיילים עם העגלה והאימהות נחות. בעבר בעיקר האמהות טיילו. הגברים של היום אומרים 'אני לא רק מכונה שיוצאת ומביאה פרנסה'. יש כאן שתי מגמות שהצטלבו. הרעיונות הפמינסטיים מצד אחד וניומניזם (האדם החדש) מצד שני, שגרם לגברים להיפתח לדרכים נוספות של הגשמה עצמית מלבד קריירה. לפני העידן התעשייתי הגברים עבדו בסביבת הבית וכל הרגשת הניכור של הניתוק מהבית לשעות רבות היא תוצאה של העידן החדש בו הגבר יוצא מהבית והאישה נשארת או נמצאת יותר. אי הנוכחות שלהם בבית יצרה אצל הגברים תחושה של הפסד.

אז מה צפוי לנו הלאה?

"אני חושב שהמגמה של חלוקת התפקידים תימשך", אומר עמית. "ימשיכו גם הציפיות של הגברים מעצמם ושל הנשים מעצמן. הן יצפו להיות יותר ויותר מחוץ לבית ולפתח קריירה משלהן. אני מקווה שהציפיות הללו יהיו חלק מתהליך יותר גדול של מודעות והבנה של מקומות עבודה לאפשרות של שעות עבודה יותר גמישות. זה משהו שהולך ומתמסד, כולל עבודה מהבית, המאפשרת גם ליותר גברים להיות שותפים במה שקורה בבית".

"בראייה ארגונית, ההורים ממלאים מספר תפקידים בבת אחת. הם ההנהלה של המפעל הזה וגם הדירקטוריון ובנוסף הם גם בעלי התפקידים והפועלים השחורים. אני מאמין שהורים יכולים לנוע בשלושת המישורים הללו תוך תחושת אחריות משותפת למפעל המשפחתי. יהיה סדר בו יחלקו במטלות ובסידור השהייה עם הילדים וכשההורים ייפגשו בערב, הם ישבו ויהפכו להנהלה שתקבל החלטות ביחד. אני משתדל לראות את הצדדים החיוביים ואני רוצה להאמין שהמגמה הזו תמשיך גם עם המודעות של נשים לקושי של הגברים וגם עם מעט צניעות של הגברים שיבינו שההישגים הגדולים שלהם בתחום המשפחתי הם רק תחילת הדרך".

מודל הדורות: חזרה למודל הקלאסי

פרופ' דוד פסיג מבסס את תחזיותיו על מודלים שתוקפוּ מחקרית, הבודקים שינויים חברתיים שנים אחורנית. כך למשל מודל הדורות, שפותח על ידי שני חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, בו נמצאו מחזורים של 4 דורות, החוזרים על עצמם מאות שנים. 

"על פי המודל, הזוגיות צפויה לחזור למודל הקלאסי בו מעמד הגבר כמפרנס ראשי יתחזק והאישה תגיד לעצמה 'אני לא צריכה לקחת על עצמי את כל העולם. אני לא רוצה להיות כמו גבר. אני רוצה לחזור לתא המשפחתי'", הוא אומר. "יש פרסומים רבים בארה"ב, על כך שמי שרוצה זוגיות טובה, כדאי שיחזור למודל הקלאסי. זה הפוך לחלוטין ממה שרוב האנשים חושבים".

ממש לחזור למודל הקלאסי?

"אף פעם דברים לא חוזרים בדיוק לקדמותם", הוא עונה. "המודל הוא ספירלי ויש וקטור שדוחף קדימה. יש ניואנסים מסוימים שכל הזמן משתפרים. אנחנו בתהליך ארוך ומייגע באבולוציה לשפר מערכות יחסים. הסבירות היא שנשים יגידו לעצמן, 'אני עובדת בחוץ ומפתחת קריירה עד גיל 40 ואז כשמתווספים ילדים, חוזרת הביתה'. בגלל העלייה בתוחלת החיים זה יתאפשר.

"הבעיה היא שצריך יהיה בגיל הזה לדאוג גם להורים. האישה בעצם תעשה וריאציה של מחזור חיים מאוד מעניין – לימודים, השכלה וקריירה עד גיל 40 ואז היא תגיד 'מספיק', תוריד את הלחצים ותחזור לווריאציה מסוימת של המודל הקלאסי, כמו למשל מעבר למשרה חלקית. בגיל 60, בו כבר אין אחריות לגדל את הילדים, היא תחזור לפרוח - להמשיך את הקריירה או לפתח אפיקים אחרים. היות ואחת הבעיות של העתיד היא שהרבה תעשיות מפותחות מאבדות את כוח העבודה הנשי שלהן, מקומות העבודה יתאימו את עצמם וילמדו לשמור על הנשים באש נמוכה ובחצאי משרות, על מנת שאחר כך תהיה להן אפשרות לחזור.

"היחסים של שיתוף וחלוקת עבודה ממשיכים, אבל האישה לא תהיה קרייריסטית טוטלית. היא תגיד 'הבנתי. אני רק סובלת מזה שאני הופכת להיות כמו גבר, אבל המטלות לא ירדו ממני' והיא תעשה הסכם חדש - 'תורידו ממני את הלחץ לתקופה מסוימת ואחר כך אחזור'. הרי הבעיה הגדולה בחלוקת המטלות היא תמיד הילדים. ניהול הבית יישאר שיוויוני".

נשמע מעניין ואולי אפילו אפשרי, אבל לא בטוחה שקניתי. קשה לשמור על ניהול בית שיוויוני כשעל פי המודל הזה, האישה תהיה בבית רוב הזמן וקשה יהיה בסופי השבוע, שלא לדבר על גיל 60, לחזור לחלוקה שיוויונית. אבל מי יודע? נבדוק בעוד עשור.