פילוסופיה שלמה
תורתו הפילוסופית של שלמה מימון זוהרת כמאור גדול. הספר שכתב על עצמו מלא ממתקים פילוסופיים - מטאפיזיים, אפיסטמולוגיים ותיאולוגיים - אך מעט עריכה לא הייתה מזיקה
שלמה מימון, אחד הפילוסופים היהודים החשובים במאה ה-18, נולד בכפר נידח בפולין ועלה וצמח משם עד למפגשים ועבודות עם גאונים כמו מנדלסון וקאנט בברלין. הביוגרפיה שלו, "חיי שלמה מימון - כתוב בידי עצמו", מציגה כבר מתחילתה שילוב נדיר של הומור מושחז עם ראייה חברתית מפוכחת. לדבריו, זה לא שפולין בתקופתו הייתה מקום כזה נאור, אבל היהודים בה היו קצת פחות נבערים ועצלנים מהרגיל, אז הסובבים אותם בלעו לרגע את האנטישמיות הבלתי נמנעת שבהם ונתנו להם לחיות ואף לשגשג.
אצל שלמה מימון אין עם סגולה ואתה בחרתנו - יש ריאליזם שנון ומואר מהצד הזוהר ביותר של תור ההשכלה, של הוגה חד-פעמי, מסעיר ומחכים, המציג תמונה משועשעת, צלולה וחדה של חיי היהודים בתקופתו. כמה מהסיפורים בספר כה מצחיקים, עד שקצת קשה להאמין שהם אמיתיים – כמו איזה יידישע מקס ומוריץ. אבל הם כל כך מוצלחים ומהנים, שלמי בכלל אכפת.
מימון אימץ לחיקו את הטלת הספק כבר מתחילת לימודיו בגיל 6. אלוהים ברא את השמים ואת הארץ, אבל מי ברא את אלוהים? הוא שואל, ומשיק בכך את הניצנים הראשונים למה שיתפתח לתורת הכרה מקורית ויפהפיה של פילוסוף ברוך כישרונות. השכל מבקש להשיג, אבל הדמיון מבקש להקיף, הוא כותב. אם תרצו לתפוס ולהבין שורת מספרים אינסופית, למשל, תוכלו לעשות זאת רק בשכל, אך לא בדמיון. ועכשיו ספרו את זה לכל תלמיד מתמטיקה מתוסכל במאה ה-21.
ההחלטה להשאיר את הספר, שנכתב במקור בגרמנית, עם התרגום הקלאסי של י"ל ברוך, אינה מובנת מאליה. בקטעים הסיפוריים השפה מקסימה. בקטעי ההגות, לעומת זאת היא לפעמים קצת בעייתית. יש בספר לא מעט משפטים תיאורטיים שמזכירים קצת תרגומי ספרי פילוסופיה סתומים משנות ה-60, והיו יכולים להיכתב בצורה הרבה יותר פשוטה ובהירה ומתאימה לקורא בן זמננו.
חוץ מזה, כאדם ש"כתוב בידי עצמו", מימון יכול להיות לפעמים קצת פרטני מדי ומנדנד – מן הסתם, חלק בלתי נפרד מהאישיות החקרנית בעלת סממני השוליים הכפייתיים שעולה באופן חד משמעי מהאוטוביוגרפיה שלו. הוא מסוגל לצלול, למשל, לפרטי הפרטים של האירועים שהביאו לחתונתו הכפויה כבר בגיל 11, כשמרוב חישובי הנדוניות וקמבוני התככים השונים כבר קשה לדעת מי נגד מי, וזה גם לא מעניין. אין מנוס מלהודות שעם כל הכבוד להוגה הדגול, קצת עריכה צלולה פה ושם לא הייתה מזיקה לספר כלל וכלל.
המפץ הגדול בן 200
אבל אחרי הפרטים מגיעה התורה, והיא פשוט נהדרת וזוהרת כמאור גדול. בעקבות התלמוד, שמשעמם אותו בדקדוקי ההלכה הקטנים שבו, גם תורת הקבלה מעצבנת את מימון חסר
הפחד. כל עץ הספירות הזה שבמרכזה נראה לו מסובך מדי, והוא אומר בקיצור ולעניין את מה שמיליוני תלמידי חכמים מרגישים בשיעורים, אבל מתביישים להודות בכך.
הוא מנהל ויכוח מבריק עם תפיסת האלוהות הקבלית וכותב: "תחילת החומר מתוך האלוהות - הצטמצמות שהיא כעין מרכז (הנקודה התחתונה) של אינסוף". או במילים של ימינו – נקודת הייחוד (point singularity) שלפני המפץ הגדול. רעיון שפשוט מדהים לגלות שנהגה לפני יותר מ-200 שנה.
כזה הוא "חיי שלמה מימון". ספר שהוא עונג צרוף, מלא ממתקים פילוסופיים – מטאפיזיים, אפיסטמולוגיים, תיאולוגיים, מכל המינים – שפשוט לא נגמרים.
- "חיי שלמה מימון - כתוב בידי עצמו". מגרמנית: י"ל ברוך. הוצאת ידיעות ספרים, 287 עמודים.
