עסקת שליט: הבעד הוא בעצם נגד
בשחררנו חייל אחד במחיר כבד ביותר, המסר למתגייס הטרי הוא כי אנו שולחים אותו לסכן את חייו שוב ושוב במסגרת משחק של דלת מסתובבת
בימים אלה אנו עדים לניסיון מחושב להציב את חיי גלעד שליט, החייל השבוי, מול צערם וכעסם של קרובי המתים אשר את חייהם לא ניתן עוד להשיב, ומול חיים חסרי שם שיהיו קורבנות העסקה.
הטיעון העיקרי בעד העסקה הוא "מה נאמר לאם השולחת את בנה לצבא, או לחייל המתגייס לשירות קרבי"?במשתמע, עלינו לומר להם כי נפעל לשחררו בכל מחיר מתוקף מחוייבותנו לחיילינו, מחוייבות הגוברת על שיקולים אחרים.
אך בשחררנו חייל אחד במחיר כבד ביותר, המסר לאותו מתגייס בדיוק כמו גם להוריו הוא כי אנו שולחים אותו לסכן את חייו שוב ושוב במסגרת משחק של דלת מסתובבת. כמו-כן, אנו אומרים לו כי הוא מחרף את נפשו במלחמה דוגמת עופרת יצוקה, אשר די בנפילת חייל אחד בשבי כדי לבטל את כל הישגיה.
כל תורת הלחימה בפלסטינים מתעוותת כדי למנוע נפילה בשבי, דבר שאולי הביא בין היתר לכך שמבצע עופרת יצוקה לא היה באמת אפקטיבי. הענין אף חמור מכך: בשל החשש מהנזק הנוראי למדינה מנפילת חייל חי בשבי, מצווים חבריו לירות לעברו ולעבר חוטפיו כדי לסכל את החטיפה (נוהל "חניבעל"), אף במחיר הריגתו. כך, קדושת חיי חיילינו וחובנו המוסרי כלפיהם הינם דווקא נימוקים כבדי משקל נגד שחרור גלעד שליט במחיר כבד.
אף לשיטתם של הגורסים כי יש לשחרר את שליט בכל מחיר, מי אמר ששחרור מחבלים הוא המטבע היחיד בו ניתן לשלם? מה בדבר גביית המחיר מהעזתים, מנהיגיהם ואסיריהם? זה דווקא מעניין, כי את המחיר הזה ישלמו אולי שועי ארץ שלא יוכלו להסתובב בטרקליני אירופה, לא החיילים הקרביים המסתכנים לשווא.
נימוק "רציונאלי" לכאורה בניגוד לרגשי גרידא שמשמיעים מנהיגינו ישירות או מטעם, הוא כי "יש תקדים" – מורשת רבין בדמות עסקת ג'יבריל. אולם אותם מנהיגים בדיוק טוענים כבר כעת כי צריך ללמוד מטעויות ולהפיק לקחים, כולל מהטעות אותה הם עומדים לבצע ביודעין. הם אף הגדילו עשות בכך שמינו מראש ועדה שתגבש קריטריונים למקרים עתידיים. במקום ועדת חקירה זוהי ועדה ממליצה, אך הם כמובן אינם ממתינים להמלצותיה. כך תופסים את החבל בשני הקצוות: הם עושים מחדל ביודעין, ויבקשו גם ליטול את הקרדיט על תיקונו. הרצחת וגם ירשת?
ישנם רגעים מכוננים בחייו של איש ציבור ובגורלה של מדינה, וזה אחד מהם. אני מפציר ביושבים בכס השליטים להתעשת בטרם פתיחת שער ולפעול ללא קשר לכיוון הרוח, שכלל לא ברור אם היא טבעית או נגרמת על-ידי מאווררים מטעם. מדינה המסוגלת להרוס ולפנות יישובים בני עשרות שנים יכולה גם לסגת מעיסקה מפוקפקת שטרם בוצעה, גם אם זה לא נעים כלפי המתווך. אם אינם מסוגלים, שילכו הביתה ומיד, שכן נהנתנות וספינים אינם תחליף לעמוד שדרה, ערכים ומנהיגות אמת.
לבסוף, בהנחה שמנהיגינו לא יתעשתו ולא ילכו הביתה, אני קורא לנשיא המדינה, עם כל אי הנוחות שבכך, להיות המבוגר האחראי ולעצור את התהליך שחתימתו היא כנראה החוליה האחרונה בו.
פרופ' יצחק בירק, קצין מילואים לשעבר ביחידה קרבית
לפנייה לכתב/ת 
