איך מזהים ספר ילדים טוב?

ובינתיים – 3 ספרים טובים: בשלושתם דמויות מעוררות הזדהות, בשלושתם לא תמצאו משפט מיותר או מהלך עלילה בלתי-נחוץ, וברובד הפנימי שלהם תמצאו חוכמה שבשבילה שווה כל הסיפור.

• לחצו כאן למדור ספרי הילדים.
  

מדלנקה

כתב ואייר פיטר סים, מאנגלית: תמי הראל, הוצאת כנרת (לגיל 3-4 ומעלה).

למה?

כי זה סיפור נהדר על הרווח שבין האישי לאוניברסלי. כי כל מילה בטקסט וכל קו באיורים מעמיקים ומרחיבים את המסע לתוך עצמנו אותו עוברים כאן בחברתה של ילדה קטנה היוצאת למסע "עולמי" ברחוב ניו-יורקי. כי הטקסט והסאב-טקסט שזורים זה בזה ויוצרים יחדיו סיפור חכם ועמוק. כי האיורים המורכבים מלאי ההפתעות והעיצוב החכם מעידים על הספר יותר מכל מילה נוספת שהוא ביד אמן.

מה הסיפור?

השן של מדלנקה מתנדנדת, והיא חייבת לספר לכולם. לאדון גסטון, האופה, לאדוארדו, הירקן, לאדון צ'או, מוכר הגלידה, ולכל חבריה בשכונה. אולה, סניוריטה מגדלנה! טאשי דלק מנדלה! סיפור על ילדה קטנה שפוגשת על מפתן ביתה את העולם הגדול.

למה פיטר סים?

פיטר סים הוא אמן צ'כי מעורר התפעלות ועטור פרסים. הוא חי בארצות-הברית, מצייר על קירות בניינים בניו-יורק, וספרות הילדים שלו מזמנת לקורא חווייה אסתטית, אינטלקטואלית ורגשית. את ספרי הילדים שלו קוראים לאט, תוך כדי סיבוב והיפוך הספר – כדי לעקוב אחר כל הפרטים והרמזים ששותל סים באיורים.

פחדרון בארון

כתב וצייר מרסר מאיר, תרגמה אסתר סופר, הוצאת כתר (לגיל 3 ומעלה).

למה? 

בגלל התמציתיות הלירית. בגלל האיורים המעולים ורבי-הדקויות שמצליחים לאפיין ביד אמן רגישה את מכלול הרגשות העוברים על גיבורי הסיפור הפחדנים-האמיצים ומעוררי ההזדהות. בגלל דמותו המקסימה והמפתיעה של הפחדרון הענק וה"מפחיד" שמתכרבל במלוא גודלו במיטתו הקטנה של המספר.

מה הסיפור?

למה מרסר מאיר?

בגלל המפלצת הכל-כך אנושית (אבל גם מפחידה) שהוא הצליח להוציא מהארון ולגרום לנו לאהוב אותה ולחוש כלפיה חמלה והזדהות.

 מתוך "אני והאופניים שלי". איור: אנדר יה

אני והאופניים שלי

כתב ואייר אנדר יה, נוסח עברי: אפרים סידון, הוצאת צלטנר (לגיל 4 ומעלה).

למה?

כי בניגוד לספרים רבים המתורגמים לעברית ובדרך עוברים גיור והתאמה לקהל היעד הישראלי, הספר הסיני היפיפה והמהודק הזה נושא בגאון ניחוח רענן של תרבות אחרת, רחוקה משלנו, ומאפשר הצצה מסקרנת ב"אחר". והאיורים! איזה איורים! מפעימים, לא פחות. בכל עמוד הצליח אנדר להפתיע אותי מחדש, אם בזווית שבה בחר לצייר את עולמו, אם בקומפוזיציה המוזרה שבחר, אם ברמזים ששתל בתוך האיורים.

במקום לספר, למשל, במילים על ילד שנפצע בתאונת אופניים ולצייר אותו שרוע במיטת בית חולים, כצפוי, הוא בוחר לצייר כף רגל מגובסת ומניח לדמיון שלנו לנחש מה בדיוק קרה שם ולמי שייכת הרגל. במקום להכביר מילים על העוני והדלות שבה חיה המשפחה, אנו פשוט רואים חוטי חשמל סבוכים מכסים את השמים, שדות אורז דלים, אמא שמספרת את שיערו של בנה במו ידיה (אין כסף לספר), וחזק מהכול – דמותו של האב שנעדרת לחלוטין, מה שגורם לקורא לנסות לדמיין איפה לעזאזל הוא נמצא. נבחר לספר הטוב ביותר של הצ'ינה-טיימס לשנת 2006 – ובצדק.

מה הסיפור?

ילד רוצה אופניים חדשים. אין כסף. הוא לומד לשמוח באופניים הגדולים והישנים של סבא. במקום לזרוק את האופניים הישנים לאתר גרוטאות ברוח-ההשתמש-וזרוק של תרבות השפע הקפיטליסטית שלנו, בפרוטות המעטות שיש לו קונה גיבורנו צבעים וצובע את האופניים, עד שהם נראים חדשים לגמרי, ובדרך מזכיר לנו כמה שמחה יכולים לעורר בנו הדברים הקטנים-קטנים האלה.

למה אנדר יה?

אנדר יה הוא סופר ומאייר שבמשך 15 שנה עסק בהפקת סרטי אנימציה לילדים. בספרו זה (הראשון לילדים) הוא משתמש טכניקת איורים קולנועית כדי להמחיש את מראות הכפר שבו גדל בטיואן. בכתיבה התמציתית והלירית שלו אין אף מילה מיותרת, ובאיוריו אין קו אחד מיותר.

• חנה גולדברג  היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "חברים בכל מיני צבעים", "קישתא", "קוף משקפוף" ועוד. מקיימת מפגשים עם ילדים והורים. לכל הטורים של חנה גולדברג .