מחקר: השפעת הכוח על חשיבה מוסרית

מאת: ד"ר מרים דישון-ברקוביץ

במהלך חייהם המקצועיים, אנשים נמצאים מעת לעת בעמדות כוח המחייבות אותם לקבל החלטות שיש להן השלכות מוסריות. למשל, מורה בתיכון צריכה להחליט אם לאשר לתלמיד להגיש עבודה באיחור. האם תשתנה החלטתה אם התלמיד יטען כי לא הרגיש טוב (אף שאין לו אישור רפואי המגבה את טענתו)? המורה חוככת בדעתה, שכן אם היא תבוא לקראת התלמיד, אזי היא תכופף חוקים שאמורים להיות מיושמים בעבור כלל התלמידים.

המאפיין את הדילמה המוסרית דלעיל הוא ההתלבטות אם לדבוק בחוקים ובכללים מסוימים (כגון, על תלמידים להגיש עבודות במועד), או לא (לתת ארכה). במצבים המתאפיינים על-ידי דילמה מוסרית מסוג זה אפשר להשתמש בשני סגננות של חשיבה מוסרית כדי לפתור את הדילמה. סוג החשיבה הראשון מכונה חשיבה מוסרית המבוססת על כללים (rule-based), או חשיבה דֶאונטולוגית (deontological; מבוססת על תורת המידות).

בסוג חשיבה זה פעולה או התנהגות נחשבות לנכונות או לצודקות על בסיס המידה שבה הן עולות בקנה אחד עם נורמות, עקרונות, חוקים או מדיניות מקובלים. למשל, אם רפי גנב אופניים אזי המעשה שעשה נחשב לא צודק או אסור מפני שהוא סותר את החוק של "לא תגנוב". בחשיבה מוסרית המבוססת על כללים (rule-based), פעולה נחשבת נכונה וצודקת (או אסורה) ללא קשר לפרטי הסיטואציה או לנסיבות התרחשות הפעולה.

מנגד מצויה חשיבה מוסרית המבוססת על תוצאה (outcome-based), אשר בה צדקת הפעולה או ההתנהגות אינן נקבעות לפי מידת התאמתן לחוקים ולכללים מסוימים, אלא על בסיס תוצאות הפעולה. למשל, אם רפי גנב את אופניו של יוסי המעשה ייחשב ללא צודק מאחר שהוא פוגע ביוסי. בה בעת, המעשה עשוי להיחשב צודק אם רפי לקח את האופניים ללא רשות כדי לטוס לבית המרקחת כדי להביא תרופה הכרחית שתציל את חייה של אמו החולה.

לפי מודלים חדשים יותר של מוסריות אנשים לא מגיעים לשיפוט מוסרי לאחר התחבטות מוסרית פנימית או לאחר שקילה רציונלית של הסוגיה, אלא הם משתמשים באינטואיציה או בתחושת בטן, ועל בסיסה הם קובעים את שיפוטם באופן מהיר ואוטומטי. כך, החלטתם מושפעת פעמים רבות מהנסיבות וממאפיינים שונים של החברה והתרבות.

כעת, במחקר המתפרסם בכתב-העת Journal of Personality and Social Psychology בוחנים דיידריק סטפל (Stapel) ויוריס למרס (Lammers) את ההשפעות של כוח על שיפוט מוסרי. כוח מוגדר כאן – כפי שהוגדר במחקרים קודמים רבים – כיכולת לשלוט במשאבים שלך ושל אחרים. האם אנשים שיש להם רמות גבוהות של כוח יחשבו על החלטות מוסריות ויקבלו החלטות מוסריות באופן שונה מאשר אנשים שיש להם רמות נמוכות של כוח?

במחקר הנוכחי נבדקה השאלה האם אנשים בעלי רמות גבוהות של כוח נוטים יותר לחשוב במונחים של חשיבה מוסרית המבוססת על כללים, ואילו אנשים בעלי רמות נמוכות של כוח נוטים יותר לחשוב במונחים של חשיבה מוסרית המבוססת על תוצאה.

הרציונל למחשבה זו מבוסס על ההנחה שיציבות קוסמת לאנשים המצויים בעמדות כוח, מאחר שעמדת הכוח שלהם מאפשרת להם לשלוט על משאבים ועל אופני הקצאתם לעצמם ולזולת. לכן, הם נוטים לעקרונות מוסריים השומרים על יציבות זו, קרי לעקרונות המבוססים על כללים וחוקים קשיחים המאפשרים להם לשמור על מעמדם, מאחר שהם יכולים להשיג באמצעותם צייתנות מאנשים שאינם נמצאים בעמדות כוח.

בעוד בעלי הכוח מעוניינים לְשַמר את הסטטוס-קוו ובכך לשמר את כוחם, נטולי הכוח מעוניינים לחשוף השפעות שליליות אפשריות של כוח, ובכך להפחית את כוחם של אלה המצויים בעמדות כוח. כפועל יוצא מכך הם יאמצו לעצמם סגנון של חשיבה מוסרית המבוסס על תוצאה. היות שכך, הם יוכלו לחשוף את עוולות הכוח − וכך אולי גם לשנות את מעמדם הם.

שימו לב, שהמחקר הנוכחי אינו עוסק בהשפעות של כוח על מוסר, כלומר האם כוח הופך אנשים לטובים יותר או לטובים פחות, אלא בהשפעה של כוח על דרכי חשיבה ושיפוט במהלך פתרון דילמות מוסריות.

מי הבוס?

בניסוי השתתפו 50 נבדקים, שנטלו חלק בהדמייה של משחק תפקידים מתחום עולם העסקים. כל משתתף התיישב ליד מסך מחשב, ולכל משתתף נאמר כי הוא ישתתף במשחק עסקים עם סטודנטים אחרים. עוד נאמר להם שאחד המשתתפים יוקצה לעמדת מנהל (עמדת כוח) ואילו שאר המשתתפים הם בעמדת עובדים מן השורה. נוסף על כך נאמר להם כי למנהל יש שליטה מוחלטת על המשאבים, על תהליכי העבודה, ועל עובדים אחרים, ובסוף התהליך הוא יעריך כל אחד מהמשתתפים.

לאחר מכן התבקשו המשתתפים למלא שאלון מנהיגות, ונאמר להם שעל בסיסו ייקבע מי מהם ייבחר כמנהל. ללא ידיעתם, מחצית מהמשתתפים הוקצו באופן אקראי לתפקיד המנהל (אדם בעמדת כוח) ומחציתם לתפקיד שאר העובדים.

לאחר הקצאת התפקידים קיבלו המשתתפים הודעת דואר אלקטרוני, שבה נאמר שלפני שיתחילו במשחק עצמו יש להחליט כיצד יתגמל הארגון את עובדיו. למשתתפים הוצגו שתי אפשרויות של תגמול: אחת היתה מבוססת על תוצאה, ובה עובדים תוגמלו לפי התוצאה הסופיות – מידת הצלחתם במשחק. שיטת התגמול השנייה היתה מבוססת על חוקים, ובה תוגמלו עובדים לפי המידה שבה צייתו לחוקי החברה.

לאחר שהמשתתפים בחרו את שיטת התגמול המועדפת עליהם נמדדה החשיבה המוסרית של המשתתפים: המידה שבה החשיבה המוסרית שלהם מושתתת על חוקים (למשל, "באופן כללי חשוב לי שיתייחסו אל כולם לפי הכללים"), והמידה שבה החשיבה המוסרית שלהם מושתתת על תוצאה ("אני חושב שתמיד ישנם מצבים שבהם מותר להעלים עין מהכללים"). לבסוף השיבו המשתתפים על שאלון שבדק את המידה שבה הרגישו שהם מצויים בעמדה של כוח.

מניתוח תוצאות המחקר עולה, כי משתתפים שהוקצו לעמדת כוח אכן הרגישו שיש בידם כוח ויכולת לשלוט במשאבים ובמשתתפים באחרים. עוד התברר כי משתתפים שהיו בעמדה של כוח נטוּ יותר לבחור בשיטה מתגמלת המבוססת על חוקים, בהשוואה למשתתפים שלא היו בעמדת כוח, אשר נטו יותר לבחור בשיטות תגמול המבוססות על תוצאה. כמו כן, משתתפים שהיו בעמדת כוח דיווחו על חשיבה מוסרית מבוססת כללים.

מתוצאות הניסוי התברר כי הימצאות בעמדת כוח מובילה אנשים לבצע החלטות המבוססות על חוקים. אפשר להניח כי אנשים בעמדות כוח מעוניינים לשמר את הקיים – כולל את כוחם – וחוקים וכללים מסייעים להם בכך. מכאן אפשר להסיק שכוח יכול לשנות את אופן החשיבה של האדם שלו הוענק. שיפוטים מוסריים של אנשים – קרי מה שנחשב לנכון ולצודק ומה שנחשב לאסור – לא תלויים רק בהיבטים מסוימים של הדילמה המוסרית שלפתחה אנשים ניצבים, אלא גם ברגשות סובייקטיבים של היחיד על אודות כוח. יש להניח כי לכן נטו אנשים בעמדות של כוח לחשיבה מוסרית המבוססת על כללים.

ד"ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית. הכתבה פורסמה בגיליון דצמבר של המגזין "גליליאו "