שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    גאווה ודעות קדומות

    ההומוסקסואלים והלסביות תופסים מקום חשוב ביותר בתולדות השירה האמריקנית, החל מוולט ויטמן, דרך אלן גינזברג ועד אדריאן ריץ'. משה דור על תפקידם ההיסטורי, בצירוף מספר תרגומים

    קיי רייאן - כתר

    גֶּשֶׁם רַב מִדַּי

    מְרוֹפֵף אֶת הָעֵצִים.

    בַּגְּבָעוֹת אַלּוֹנֵי עֲנָק

    קוֹרְסִים עַל בִּרְכֵּיהֶם,

    אַתְּ יְכוֹלָה לָגַעַת בַּחֲלָקִים

    שֶׁאֵין לָךְ זְכוּת עֲלֵיהֶם -

    מְקוֹמוֹת שֶׁרַק הַצִּפֳּרִים

    רְאוּיוֹת לָעוּף אֲלֵיהֶם.

     

    את הכל יש להחזיר

    הַגַּרְעִינִים יֵאָסְפוּ

    מֵאֶלֶף הַחוֹפִים

    שֶׁאֲלֵיהֶם מָצְאוּ אֶת דַּרְכָּם,

    וְהַסֶּלַע יֻחְזַר,

    וְהַסֶּלַע עַצְמוֹ יוּשַׁב לִמְקוֹמוֹ

    בַּשּׁוּנִית, וּבְדוֹמֶה לְכָךְ

    הַשּׁוּנִית תֵּרוֹם

    אוֹ תִּשְׁפַּל עַד שֶׁצַּלַּחַת הָאֲדָמָה

    תְּאֻחֶה לְלֹא סֶדֶק. שִׁחְזוּר

    אִינֶנּוּ מְקַבֵּל חֲצָאֵי עֲבוֹדוֹת. הוּא

    לֹא יֶחְדַּל כְּשֶׁסּוּס הָאָרָד, אוֹתוֹ מַטְמוֹן

    שֶׁאָבַד, יַחֲזֹר וְיַעְפִּיל אֶל מְרוֹם הַמַּדְרֵגוֹת.

    אֲפִלּוּ הַסּוּס הַזֶּה יֻתַּךְ אֲחוֹרָה

    וְיִהְיֶה לְמַטְבֵּעַ, תּוֹתָח וְסִירֵי מִטְבָּח,

    שֶׁהֵם בְּעַצְמָם יְבַעְבְּעוּ

    וְיֻצְּקוּ לִוְּרִידִים יְרֻקִּים בְּאֶבֶן.

    וְכָל מִלָּה כְּתוּבָה תִּנְסֹק

    אוֹת אַחַר אוֹת, הַתַּמְלִיל הַשָּׁב לְאָחוֹר

    יִקָּרֵא קָצָר יוֹתֵר, עַתִּיק יוֹתֵר

    בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהִתְעַקֵּשׁ שֶׁשּׁוּם דָּבָר

    לֹא יֵלֵךְ לְאִבּוּד.


    רייאן. יכולה לגעת בחלקים שאין לך זכות עליהם 

     

    אטלס

    מַאֲמָץ קִצּוֹנִי

    מְבוֹדֵד אָדָם

    מֵעֶזְרָה,

    זֹאת גִּלָּה אַטְלָס.

    מִיָּד כְּשֶׁמִּתמוֹטֵט

    הַיַּחַס הַמְסֻיָּם

    בֵּין כָּתֵף וּבֵין מַשְׂאוֹי,

    יְכוֹלִים הַשְּׁאָר לַעֲשׂוֹת אַךְ מְעַט:

    הֵם אֵינָם מְסֻגָּלִים

    לְהוֹשִׁיט יָד בִּבְּרָזִיל

    בְּלֹא שֶׁיַּעַמְדּוּ

    עַל פֵּרוּ.

     

    מארק דוטי - החיבוק

    עֲדַיִן לֹא הֲיִיתָ לֹא מַמָּשׁ בָּרִיא וְלֹא מַמָּשׁ חוֹלֶה,

    רַק קְצַת עָיֵף, יְפִי תָּאָרְךָ

    קְצַת חָתוּם בְּתוּגָה אוֹ בְּצִפִּיָּה, שֶׁהֶעֱנִיקוּ

    לְפָנֶיךָ חֵן מְהֻרְהָר וּמַעֲמִיק.

     

    לֹא פְּקְּפַּקְתִּי לְרֶגַע שֶׁמַתָּ.

    יָדַעְתִּי שֶׁעֲדַיִן זוֹ אֱמֶת וַאֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם.

    הֲיִיתָ מִחוּץ לַבַּיִת - אוּלַי בַּעֲבוֹדָה? -

    מְבַלֶּה בִּנְעִימִים, כִּמְעַט שׁוֹפֵעַ מֶרֶץ.

     

    דִּמִּיתִי בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנוּ עוֹקְרִים מֵאֵיזֶה בַּיִת יָשָׁן

    שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹררְנוּ, אַרְגָּזִים בְּכָל מָקוֹם, חֲפָצִים

    בְּאִי-סֵדֶר: זֶה הָיָה סִפּוּר חֲלוֹמִי,

    אַךְ גַּם בִּשְׁנָתִי טֻלְטַלְתִּי מֵעֲלִילַת הַמַּעֲשֶׂה

     

    עַל-יְדֵי פָּנֶיךָ, הָעֻבְדָּה הַגּוּפָנִית שֶׁל פָּנֶיךָ

    סֶנְטִימֶטְרִים סְפוּרִים מִפָּנַי, מְגֻלָּחִים לְמִשְׁעִי, אוֹהֲבִים, עֵרָנִיִּים.

    מַדּוּעַ כֹּה קָשֶׁה לִזְכֹּר אֶת חֲזוּתְךָ

    הַמַּמָּשִׁית? בְּלִי תַּצְלוּם, בְּלִי מַאֲמָץ?

     

    אָז כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ הַלֹּא-מוּגָנִים, הָאֲמִינִים,

    מַבַּטְךָ שֶׁאֵין לִטְעוֹת בּוֹ, הַפּוֹתֵחַ אֶת כָּל חֻמְּךָ

    וּצְלִילוּתְךָ - תֵּה חָמִים חום - הֶחֱזַקְנוּ

    אִישׁ בְּרֵעֵהוּ כָּל עוֹד הִתִּיר הַחֲלוֹם.

     

    הֱיֵה בָּרוּךְ. חָזַרְתָּ לְמַעַן אוּכַל לִרְאוֹתְךָ

    פַּעַם נוֹסֶפֶת, בְּפַשְׁטוּת, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִסָּמֵךְ עֲלֶיךָ

    בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁאֹשֶׁר זֶה גָּרַע מַשֶּׁהוּ,

    בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁשּׁוּב אַתָּה חַי.

     

    מתוך "משיח"

    הַאִם אֵינֶנּוּ מֻגְדָּלִים

    עַל-יְדֵי קְנֶה-הַמִּדָּה שֶׁל מַה שֶּׁאֲנוּ יְכוֹלִים

    לְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו? הַכֹּל,

    מִתְעַקֶּשֶׁת הַמַּקְהֵלָה,

     

    עָשׂוּי לַעֲלוֹת בְּאֵשׁ,

    בְּתוֹךְ הַעֲטִיפוֹת הָאֵלוּ

    בּוֹעֲרִים חַיִּים אֲחֵרִים, בְּהִירִים יוֹתֵר,

    שֶׁנִּתְלַהֲטוּ, עַכְשָׁו,

     

    מִכֹּח הַזֶּמֶר: הֲתִשְׁמְעוּ כֵּיצַד

    הוּא נִגָּר כְּמַפָּל, בְּגַלֵּי תְּהִלָּה

    חוֹפְפִים, אֶשֶׁד אֲבָנִים טוֹבוֹת?

    יֵשׁ עוֹד זְמַן, יֵשׁ עוֹד שָׁהוּת לְהִשְׁתַּנּוֹת.

     

    ג'וֹי הַרְג'וֹ - יורד גשם בהונולולו

    עֲרָפֶל קָטָן עַל מֵצַח הָהָר,

    כָּל טָרָף שֶׁל פֶּרַח, שֶׁל קוֹלְקָס, עֵץ וְשִׂיחַ רוֹטֵט מֵרִגְשָׁה.

    וְשִׁירֵי הַגֶּשֶׁם שֶׁל כָּל הַפּוֹרְחִים שֶׁשִּׁוְעוּ לְגֶשֶׁם

    עֲשׂוּיִים לְהִמָּצֵא שָׁם, מְשַׂגְשְׂגִים מִתַּחַת לְזִרְמֵי הַשִּׁירָה.

    גֶּשֶׁם פּוֹתֵחַ אוֹתָנוּ, כִּפְּרָחִים, אוֹ אֲדָמָה שֶׁצְּמֵאָה יוֹתֵר מֵעוֹנָה.

    אֲנַחְנוּ חֲדִלִים מִכָּל דִּבּוּרֵינוּ, נוֹטְשִׁים חֲשִׁיבָה, אוֹ תְּקִיעָה בְּסַקְס כְּדֵי לִשְׁתּוֹת אֶת הַתַּעֲלוּמָה.

    אֲנַחְנוּ מַקְשִׁיבִים לִנְשִׁימָה שֶׁמִתַּחַת לִנְשִׁימָתֵנוּ.

    בְּאֹפֶן כָּזֶה הַגֶּשָׁם הָיָה לְגֶשֶׁם, כָּכָה נַעֲשֵׂינוּ אֱנוֹשִׁיִּים.

    הַלַּחוּת מַרְוָה הַכֹּל, לְרַבּוֹת זוֹמְמֵי הַהֲפִיכָה הַשְּׁנִיָּה.

    אֲנַחְנוּ שׁוֹתְלִים שִׁירִים בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ קְלָלוֹת.

    קולקס: צמח טרופי ממשפחת הַלּוּפִיִּים


    הרג'ו. גשם בהונולולו (צילום: Gettyimage)

     

    מועד השתוות היום והלילה

    עָלַי לְהִשָּׁמֵר לְבַל אֶפְרֹץ אֶל הַסִּפּוּר בְּכֹחַ

    כִּי אִם אֶעֱשֶׂה כֵן אֶמְצָא עַצְמִי עִם אַלַּת-קְרָב בְּיָדִי

    וַעֲשַׁן הַיָּגוֹן מוֹעֶד לְעֵבֶר הַשּׁמֶשׁ,

    עַמֵּךְ מַת לְצִדֵּךְ.

     

    אֲנִי מוֹסִיפָה לְהִתְנַהֵל מִשָּׁם אַף כִּי הָיָה זֶה נֵצַח

    וּמִכָּל טִפַּת דָּם

    מְזַנְּקִים בָּנִים וּבָנוֹת, עֵצִים,

    הָר שֶׁל תּוּגוֹת, שֶׁל שִׁירֵי-זֶמֶר.

     

    אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָךְ זֹאת בְּדִמְדּוּמֵי עִיר קְטַנָּה בַּצָּפוֹן

    וְהַרְחֵק מִמְקוֹם הַלֵּדָה שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת וְתַעֲשִׂיָּה,

    בַּרְוָזִים חוֹזְרִים לְהִזְדַּוֵּג וְכַרְכֻּמִּים

    הִבְקִיעוּ מִבַּעַד לַאֲדָמָה הַקְּפוּאָה.

     

    בְּקָרוֹב יָבֹאוּ לְקַחְתֵּנִי וַאֲנִי אֶתְיַצֵּב

    לִפְנֵי מֻשְׁבְּעֵי הַגּוֹרָל. כֵּן, אֶעֱנֶה בִּשְׁאוֹן

    הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ, הֵפַרְתִּי אֶת הִתְמַכְּרוּתִי לְמִלְחָמָה

    וְלִתְשׁוּקָה. כֵּן, אָשִׁיב, קָבַרְתִּי אֶת הַמֵּתִים

     

    וְיָצַרְתִּי זְמִירוֹת מֵהַדָּם, מֵהַמֵּחַ.

     

    תימות'י לְְיו - שַׁאֲפָה

    לוֹפֶתֶת בְּחָזְקָה נְדָבוֹת הַמְשׁוּלוֹת לְאַהֲבָה

    רְשׁוּמוֹת עַל מַפִּית קוֹקְטֵיל הַטְּמוּנָה

    בְּאַרְנַק אֵם בִּמְקוֹם לִצְפּוֹת בָּנוּ מְבַצְּעִים תַּפְקִיד

    בְּעוֹד הַשִּׁעֲמוּם מַרְאֶה מְעַט אוֹ לֹא כְלוּם מֵרוּחַ רְפָאִים

    מְטַפֵּס עַל אוֹתוֹ קִיר לְבֵנִים שֶׁעָלָיו שְׁלֹשָׁה פִּסְלֵי-חָזֶה

    מְכַהֲנִים כָּבוֹד - וִיטְמֶן, דִּיקִינְסוֹן, קִיטְס -

    וּמוּבְרָחִים, כְּפִי שֶׁהֵם, אֶל אֶדֶן-הַחֲלוֹן הַמִּתְפּוֹרֵר.

     

    ההחלטה

    כְּשֶׁהֵסַרְתִּי

    אֶת הַטַּבַּעַת

    שֶׁעָנַדְתִּי בְּמֶשׁךְ

    עָשׂוֹר, טַבַּעַת

    רְפָאִים נִשְׁאֲרָה

    מִתַּחַת-הָעוֹר

    מְעַט יוֹתֵר חִוֵּר

    הֵיכָן שֶׁהָיָה

    הַזָּהָב אֶצְבָּעִי

    הִתְהַדְּקָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ

    הָיְתָה לְחוּצָה

    כְּשֶׁהִתְכּוֹנַנְתִּי

    לִצְעֹד לְתוֹךְ הַלַּיְלָה -

     

    קורא את לוּ צִ'י

    אוֹר יָרֵחַ נוֹגֵעַ בְּכָל שְׁמוֹנֶה הַפִּנּוֹת

    שֶׁל חֶדֶר שֶׁבּוֹ אֵחֲרָה הָעַתִּיקוּת

     

    לִפְרֹחַ - עֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת אֶל כַּדִּים בְּצִפּוּי

    צָהֹב-יְרַקְרַקׁשֶׁיָּד הִשְׁלִיכַתָּם וְנִסְדְּקוּ

     

    בּעוֹד אֵפֶר הַנּוֹשׁרֵ מֵהָר

    שֶׁל סְפָרִים חוֹזֵר סוֹף סוֹף לַמָּקוֹר

     

    אֱמֹר לילה טוב

    פַּעֲמוֹנִים מְהֻסִּים מְצַלְצְלִים בְּתוֹךְ גּוּפִי

    בְּהִתְפַּשְׁטִי, חוֹשֵׁב עַל אוֹתוֹ אַחַהַ"צ

    שֶׁבּוֹ זָר הִכְרִיעַנִּי אַרְצָה בֵּין רַגְלֵי

    הַפְּסַנְתֵּר שֶׁל אִמִּי שֶׁעָלָיו

     

    עֲשִׂינוּ חֲזָרוֹת עַל הִמְנוֹנוֹת שֶׁיָּדַעְנוּ בְּעַל-פֶּה

    כַּאֲשֶׁר תְּאוֹמֵי חִצִּים הֶחֱלִיקוּ בְּעַד שַׁסְתּוֹמֵי רִיר

    לְפִיתָה טְהוֹרָה בָּטְשָׁה לְתוֹךְ יְרֵכַיִם חֲבוּלוֹת, הַדַּרְגָּשׁ

    סְתָם מַסָּד לִיצִירַת-הַמּוֹפֵת שֶׁהֲיִינוּ

     

    שירה כמו כל שירה

    אי אפשר להתעלם מן העובדה שבספרות האמריקאית תופסים ההומואים והלסביות מקום חשוב; אם נייחד את איזכורינו רק לשירה לבדה, ולא לשאר האמנויות, נציין בראש וראשונה את וולט ויטמן (1819-1892), גדול משוררי ארה"ב, שהיה הומוסקסואל.


    ויטמן. גדול המשוררים (צילום: Gettyimage)

     

    מלבדו ניתן להזכיר גם את אוֹדרִי לוֹרְד, וו.ה. אודן (שגם הבריטים וגם האמריקאים אוחזים בשולי מיקטורנוֹ), רוברט דאנקֶן, אלן גינזברג, מרילין האקר, ויליאם מֶרֶדִית', ג'יימס מֶרִיל, מֵיי סוונסון, אליזאבט בישופ, פראנק או'הארה, א"ד מקקלאטצ'י, אדריין ריץ', לנגסטון יוּז, אולגה בּרומאס, רפאל קאמפו, קארל פיליפס ומיני בְּרוּס פְּרָאט.

     

    השירה ההומוסקסואלית והלסבית משרטטת פה ושם חוויות ובעיות האופייניות, אך יטעה מי שיעוט על השירה "הגאה" כדי לחפש ולמצוא "מטעמים" יוצאי-דופן. אין השירה הזאת שונה מהשירה הרגילה בהיקף נושאיה ובעיסוקיה. ארוטיקה, למשל, מצוייה בכל שירה אנושית והשימוש בה תלוי בראש וראשונה באופיו ובסגולותיו של היוצר.

     

    משורר-אמת יכול להתפעם ממראות טֶבַע, להתמלא חָרוֹן על עוול חברתי או להתנגד למלחמה שאיננה צודקת לדעתו, להתייסר בבדידות, בשכול, לדעת אכזבה, לאהוב ולהשתוקק בלא שום קשר לנטיותיו המיניות.

     

    שרת שירה לסבית

    קיי רייאן (נולדה ב-1945 בסאן ג'וזה, קליפורניה), שרת השירה הנוכחית של ארה"ב, היא הלסבית הראשונה שנתמנתה לכהונה זאת, שהיא הכבוד הגדול ביותר העשוי להינתן למשורר אמריקאי. היא בעלת תואר מוסמך מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, משמשת פרופ' לספרות במכללת מארין. קובצי שירתה הציבו אותה בשורה ראשונה של פייטני ארה"ב. קרול אדייר, בת-זוגה החל מ-1978, שגם היא הרצתה באותו מוסד, נפטרה השנה.


    עדיין נאבקים על זכויות (צילום: ירון ברנר)

     

    מארק דוטי (נולד ב-1953 במריוויל שבמדינת טנסי בדרום ארה"ב), קיבל תואר מוסמך מסדנת הכתיבה היוצרת המפורסמת של אוניברסיטת איובה, ומשמש פרופסור לספרות באוניברסיטת יוסטון שבטקסס. ב-1995 היה המשורר האמריקאי הראשון שזכה בפרס ת"ס אליוט לשירה, מחשובי הפרסים הספרותיים של בריטניה. שנה קודם לכן נפטר מאיידס בן-זוגו ווֹלִי רוֹבֶּרְטְס.

     

    תימות'י לְיוּ (נולד ב-1965 בסאן ג'וזה שבקליפורניה להורים שהיגרו לאמריקה מסין) הוא פרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטת ויליאם פאטרסון ובמכללת בנינגטון, ומתגורר במנהטן שבניו יורק. ליו, מהבולטים במשוררים ההומוסססואליים של ארה"ב, זכה בפרסי-ספרות רבים.

     

    ג'וי הארג'ו (נולדה בטולסה שבמדינת אוקלהומה ב-1951) היא בת לשבט מוּסְקוֹגִי, ענף של "אוּמַת הַקְּרִיק", מהיוצרים הנחשבים ביותר שקמו מקרב המיעוט האינדיאני בארה"ב. היא למדה ציור ותיאטרון במכון לאמנויות אינדיאניות שבמדינת ניו מכסיקו ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו מכסיקו, קיבלה תואר מוסמך מסדנת-היצירה של אוניברסיטת איובה ומשמשת פרופסור לספרות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. הארג'ו היא משוררת, זמרת, מלחינה, ציירת, מחזאית ותסריטאית.

     

    המאבק על הזכויות בעיצומו

    בחרתי לתרגם משיריהם של ארבעה משוררים, שני הומוסקסואלים ושתי לסביות, מתוך רשימה ארוכה ונכבדה של יוצרים הנמנים עם המיעוט המיני, על רקע המאבק המחריף והולך על הענקת מלוא הזכויות האזרחיות לאותו מיעוט. רק בימים אלה ביטל מישאל-עם שנערך במדינת מיין שבצפון ארה"ב את חוקיות נישואיהם של בני אותו מין, שאושרה קודם לכן באותה מדינה עצמה.

     

    בכך היתה מיין למדינה ה-35 בארה"ב ששללה (באמצעות משאל-עם) את זכותם של בני ובנות אותו מין להינשא באופן חוקי (בזאת הלכה בעקבות קליפורניה, שגם בה קיבלו ההומוסססואלים והלסביות זכות זאת על-ידי מוסדות השיפוט של המדינה, וזו בוטלה על-ידי משאל העם).

     

    במחוז הפדראלי של קולומביה, וושינגטון, אישרה לאחרונה מועצת העירייה ברוב מוחץ את חוקיות הנישואים הללו, אבל כיוון שבירת ארה"ב כפופה להכרעות הסופיות של הקונגרס הפדראלי, ותושביה משוללי זכות הצבעה בבחירות לנשיאות ארה"ב, מאיימים סנאטורים וצירי בית-הנבחרים המתנגדים לנישואים האלה, לבטל כל פסיקה חיובית שאומצה על-ידי חברי המועצה העירונית.

     

    הם מקבלים בנדון את מלוא תמיכתה של הכנסיה הקתולית, שלא לדבר על כנסיות פרוטסטנטיות שהפולמוס חוצה אותן, לעתים עד כדי פילוג, אך ככל שהאגף שמרני יותר - כן רתיעתו מפני חילול האיסור התנ"כי המפורש עזה יותר.

     

    המעמד שופר, אך יש עוד עבודה

    בכל אופן, למען ההגינות, אין להשוות את מעמדם המשפטי הנוכחי של הומוסקסואלים ולסביות למה שהיה קיים רק לפני שנים לא-רבות. נכון, עדיין לא נתמלאה הבטחתו של הנשיא אובמה לבטל לגמרי את האפלייה שעדיין נהוגה. בכל זאת, המעמד המשפטי של המיעוט המיני במדינות השונות של "הברית" שופר לאין ערוך והקונגרס אימץ באחרונה חוק המעניש ברחבי ארה"ב על רדיפת השייכים אליו לאותו מיעוט, ממש כשם שמענישים מי שמפלה לרעה בגלל דת וגזע.

     

    מים רבים זרמו בנהרות אמריקה מאז נתחוללו מהומות "פונדק סטונוול" ב-28 ביוני 1968, כאשר פשטה המשטרה, בשעות הבוקר המוקדמות, על באר של הומואים בגריניץ' ווילג' שבניו יורק, וההומואים, בגיבוי ליברלים רבים, החזירו מלחמה שערה ויצאו להפגין ברחובות נגד הרדיפות של שומרי-החוק, שהיו מקובלות לא רק באיזור "התפוח הגדול" אלא ברחבי אמריקה.

     

    זהו אירוע הנחשב לנקודת-מיפנה במאבק על שיווי הזכויות למיעוטים המיניים. מים רבים גם זרמו במפרץ סן פרנסיסקו

    למן רציחתו, ב-27 בנובמבר 1979, של הארוויי מִילְק, ההומוסקסואל חבר ועד-המפקחים של העירייה, שעמד בראש המאבק הזה בעיר היפה ביותר של ארה"ב.

     

    לאחרונה הייתי נוכח בטקס נישואים חביב של שתי לסביות צעירות בבוסטון שבמדינת מאסאצ'וסטס. הטקס נערך בכנסייה והתנהל על-ידי פַּאסְטוֹרִית שגם היא לסבית. יֵשׁוּ מילא תפקיד מכובד בדברי-הקישור של כהנת-הדת ובנאום הקצר שנשאה במעמד הנישואים (אין שום איזכור לנטיות מיניות חריגות בברית החדשה, וההשערות בקשר עם עמדתו האפשרית של אחינו מנצרת נתונות לשיקול דעתו של כל אדם).

     

    מוסיקה חגיגית ויפה נוגנה על האורגן ושתי הכלות לבשו לבן וענדו זרי פרחים. לבסוף הכריזה הפאסטורית: "Now I Pronounce You Wife and Wife", וכולנו, לרבות סטרייט מובהק כמוני, פרצנו במחיאות כפיים ונהרנו לנשק את הרעיות הטריות ולאחל להן כל טוב.

     

    לכל מדורי קול אמריקה לחצו כאן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת ספר
    ריץ'. רשימה ארוכה ומפוארת
    עטיפת ספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים