הניחו לזרעו של המת

על הפרק שלושה עניינים יסודיים:

הראשון שבהם הוא השאלה האמנם זהו רצונו של הנפטר, או שהוריו מנצלים את רצונם בנכדים לעשות שימוש שאינו ראוי בזרעו. אם אמנם היה זה רצונו, אין כל בעיה מהיבט זה.

האלמנט השני הוא שאלת טובתו של הילד העתיד להיוולד – וזו כבר שאלה מורכבת הרבה יותר. יש הסבורים כי אין לדבר כלל על טובת ילד שלא נולד, כאשר מדובר במצב כי הוא כלל לא ייוולד אם לא נאשר את התהליך, ועל כן אין למנוע את ההפריה מנימוקים אלה. יש הטוענים כי בהחלט חובה לשקול את טובת הילד, ומעתה והלאה זו השאלה שמונחת לפתחם של הבאים לפסוק בסוגיה: האם קיומם של אמא אוהבת וסבא וסבתא מחבקים, מהווה משקל נגד לילד שנולד בנסיבות אלה?

עניין נוסף נוגע לשאלה האתית העקרונית: האם אנו משתמשים בטכנולוגיות הפריה כאשר אין מדובר בתיקון עיוות של הטבע (כמו לדוגמה בהפריה חוץ גופית או בפונדקאות לזוג בגיל הפוריות), או שאין אנו מגבילים את השימוש בטכנולוגיות מנימוקים אתיים מהסוג הזה, ומאפשרים לכל אחד למצוא את אושרו.

כאמור, שאלת רצונו של הנפטר היא שאלה עובדתית והיא הובהרה כנראה בדיון המשפטי, אם כי לא ברור עד תום על סמך מה. לעומת זאת, שתי הנקודות האחרות מחייבות עקביות ושיטתיות. אם אכן אנו קובעים כי שאלת טובת הילד אינה רלוונטית – זו צריכה להיות עמדה עקבית ביחס לכל הסוגיות האתיות; אם אנו קובעים כי היא רלוונטית מאוד ואנו צריכים לבחון בכל פעם מחדש את טובת הילד – מדובר בבחינה בעייתית מאוד, שכן המציאות בה גדל ילד מכוח רצונם של סבא וסבתא ואשה שכלל לא הייתה בקשר זוגי עם אביו, מסובכת דיה כדי לערער על ההנחה שהדבר נכון וראוי; ובעיקר – אם אנו קובעים כי טכנולוגיות הפריה נועדו גם כדי ליצור טבע חדש – אנו פותחים במהלך שלא ניתן יהיה להגבילו בטיעונים אתיים.

אני מקבל את העיקרון שטובת הילד שכלל לא היה נולד אם לא היינו מתירים את הלידה הזו היא פרמטר חלש מאוד, ואין לאסור מכוח זאת, אלא במצבים קיצוניים ביותר. ברם, דווקא במקרה הזה דומני שמדובר במקרה קיצוני מאוד (שלא כמו אצל אם חד הורית) ונראה לי שנחצה כאן קו גבול חמור ביחס לטובת הילד.

התנגדותי לפסק הדין נובעת בעיקר מהנימוק השלישי. עמדתי האתית העקבית והשיטתית היא שטכנולוגיות הפריה נועדו לתקן ליקויים, ולא כפי שהתבטאה עו"ד אירית רוזנבלום, יו"ר "משפחה חדשה": "זאת דרמה אנושית מדהימה, הטכנולוגיה בשירות האדם ואנו מנצחים את הטבע". לא צריך להיות לנו כל עניין אתי בניצחון על הטבע, והיצירות החדשות מכוחן של טכנולוגיות פוריות מבשרות רידוד כבוד האדם, ההכרה בו כצלם אלוהים והיחס הנאדר והנאצל לחיים.

לא זו בלבד, אלא שיצירת מודל חדש של משפחה בו הגורם המוליד הוא למעשה הסבא והסבתא מהווה חיזוק ההידרדרות במשמעות היותר עמוקה של משפחה בישראל. מוטב היה לבית המשפט להניח למת על מקומו בשלום, ולפסוק לאור העיקרון האתי כי הטכנולוגיות האלה נועדו לתקן ליקויים ולא להתחרות בטבע.