שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הזונות הגיעו לכנסת: "שכבתי כדי לממן מטפלת"
    שלוש נשים שעוסקות בזנות הגיעו למשכן, כדי להמחיש לחברי הכנסת את מצבן החמור ואת אוזלת היד של המשטרה בטיפול ובסיוע להן. בין המכות, ההשפלה והסמים, הן נאבקות על דעת הקהל שתכיר במצוקתן. "זונה היא בסך הכל כמו גוש בשר", אמרה אחת מהן

    ועדת המשנה לסחר בנשים בכנסת עסקה היום (ג') בתופעת הזנות. הדיון הפעם לא כלל הצהרות וניירת, אלא המחשה קרובה וטבעית של מצבן של שלוש נשים שהגיעו להבהיר לחברי הכנסת אחת ולתמיד כי העיסוק בזנות אינו נתון לבחירה.

     

    שרונה (שם בדוי) הגיעה לישראל בגיל 18 לאחר שהתחתנה בניגוד לרצונה. "לא היתה לי ילדות ונאלצתי להתבגר מאוד מהר. בגיל 21 עליתי לארץ יחד עם בעלי ועם בני הראשון ובמהרה, כשהפך לאלים, עזבתי את הבית יחד עם התינוק".

     

    בקול רועד היא סיפרה כיצד הידרדרה לעולם הזנות. "לא היה לי מה לעשות, ממה לחיות ואיפה לישון. פגשתי מישהו שאמר שאני יכולה לעשות מאה דולר בחצי שעה. גברים שכבו איתי ואני תמיד חשבתי רק על הילד שאני צריכה לשלם עבור המטפלת שלו. אחר כך התחלתי להשתמש בסמים כדי לא להרגיש כלום".  

      

    עם הזמן, הידרדר מצבה של שרונה והיא נזרקה ממכוני הליווי אל הרחוב, שם חיפשה עבודה. בנה הבכור התחנך אצל אחותה, אחר נמסר לאימוץ והקשר עמו נותק, ואילו את הצעיר מביניהם מחנכת גיסתה.

     

    כל הנשים שהגיעו לישיבה טענו כי בעקבות עיסוקן, מזלזלת המשטרה בתלונותיהן כשהן מותקפות. "היו לקוחות שגנבו לנו את התיקים ברחוב והרביצו. פחדתי על החיים שלי ועל החיים של הבנות האחרות", אמרה שרונה והדגישה כי פנתה למשטרה, מבלי שמישהו שם יחלץ לעזרתן.

     

    דקלה (שם בדוי), בשנות ה-40 לחייה, נולדה בכלא. עד גיל שש כלל לא הכירה את הוריה, עד שאמה העבירה אותה לבית המשפחה, בדרום הארץ. היא מספרת כי השקיעה לזנות החלה כבר באותו הגיל. "כל אדם שרצה נגע בי. חשבתי שזה מותר. בגיל שבע, אחי החל לעשות בי כרצונו ונאנסתי לראשונה כשהגעתי בגיל 14 בפנימיה. אף אחד לא היה שם בשבילי, עבור שרותי הרווחה הייתי סתם ילדה שהכניסו לפנימיה", היא מספרת.

     

    אחרי שנים רבות של עבודה בזנות ושימוש בסמים הגיעה לכלא, שמבחינתה היה המקום הבטוח היחיד ובו עברה תוכנית שיקום. גם היא סיפרה כי פניותיה לרשויות אכיפת החוק נפלו על אוזניים ערלות. "הגעתי פעם למשטרה חבולה והתייחסו אליי כמו לזבל, כמו לגוש בשר שלא שווה כלום", אמרה שרון בזעזוע. "למרות הסטיגמות שיש עלינו, חשוב שיבינו שאנו לא עוסקות בכך מרצוננו. כל מי שמגיע לזונה צריך להבין שהוא שהיא רק גוש בשר".

     

    ענבל הוברחה לישראל מאחת ממדינות מזרח אירופה לפני כעשור. היא זעזעה את חברי הוועדה כשסיפרה על האונס האכזרי שעברה, שבמהלכו כמעט ונרצחה. "חיכיתי שעה וחצי לאמבולנס באזור התחנה המרכזית בתל אביב, זה נס שאני בכלל יושבת כאן", סיפרה. לדבריה, גם כשעמדה בוכה ברחוב ושותת דם, איש לא מוכן היה לסייע לה. "אולי איפשהו אפשר להבין. בסך הכל הייתי זונה נרקומנית ששקלה 40 ק"ג. גם אחרי שניסיתי להגיש תלונה במשטרה המשטרה הם התייחסו אלי רק כי עמדו מאחורי מתנדבים מארגוני סיוע", סיפרה.

     

    "השוטרים בעצמם משתמשים בזונות"

    רונית, המדריכה בתוכנית סיוע לנשים, הפסיקה לעסוק בזנות לפני 15 שנה. "זנות היא לא מקצוע ולא בחירה, זה כמו שכול. בתחושות שלי אני כמו אם שכולה, תמיד יש מעליי עננה של עצבות שלא נגמרת. חייב להיות רצף של תמיכה מהמדינה לאורך כל הדרך", היא אומרת.

     

    ענת גור מתנדבת כבר יותר מ-30 שנה לסייע לנשים לצאת ממעגל הזנות. גם היא סיפרה על תפקוד לקוי של המשטרה בתופעה, ואף על מקרים שבהם מגיעים שוטרים לבתי בושת וצורכים בעצמם את שירותיהם, מבלי שכלל יבצעו מעצרים במקום. נציג המשטרה שנכח בדיון, רונן כספי, אמר כי עד כה לא התקבלו תלונות בנושא, אולם אם יוגשו כאלה יפתח בחקירה.

     

    ציפי נחשון ממשרד הרווחה קראה למשטרה להכשיר שוטרים בהדרכה מיוחדת, כדי להעניק לנשים העוסקות בזנות יחס מכובד ולרכוש את אמונן.

     

    יו"ר הוועדה, ח"כ אורית זוארץ, שבה והדגישה כי אותן נשים לא בחרו לעסוק בזנות, בניגוד לדברים שלטענתה אומרים חברי כנסת רבים. "זנות היא הפרת זכויות האדם הקשה ביותר שקיימת בחסות המדינה. היא אינה בחירה. נשים נשאבות אליה ממצוקה וקשיים חברתיים, ועלינו לסייע להן באמצעות רשת של זכויות חברתיות ותכניות שיקום, שיוציאו אותן מהתחום לקראת חיים חדשים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הדיון בוועדה. האשמות קשות כלפי המשטרה
    צילום: יעל ברנובסקי
    מומלצים