שתף קטע נבחר
75
הכי מטוקבקות
    כך נעשה העיתון
    כתבה בשמונה חלקים מגיליון ה-5,000 של "ידיעות אחרונות"

    1) בראשית היה המקרה

    בראשית היה המקרה, בלעדיו אין עיתון ואין צורך בעיתון. כי ארבעת העמודים שיוצאים יום-יום בשעתם הקבועה מורכבים מעשרות מקרים טרגיים או משמחים, שיד העיתונאי ממזגת אותם להרמוניה בשחור על גבי לבן. מסכת זו המשקפת את חיי עולמנו, יש לצרפה מחדש מדי בוקר, כי מדי יום נולד העיתון מחדש.

     

    יום-יום ובעיותיו, שעה-שעה ומאורעותיה, וניטול הפעם מקרה אחד מני רבים המעסיקים את הכתב, נעקוב אחרי גלגוליו על פני כל שלבי עשיית העיתון וניווכח מה יהיה בסופה של אותה ידיעה טרגית, שהריפורטר רושם אותה לכל פרטיה. כי הקהל רוצה לדעת הכל. זו זכותו וחובתו.

     

    2) "נא לסגור לשיחת חוץ!"

    "...כתבי מהר: תאונת דרכים קטלנית אירעה הבוקר בשעה 8 בתל-אביב..."

     

    אך הספיק הכתב למסור את הפרטים העיקריים וכבר מתערב בשיחה קול המצווה בתקפות: "בבקשה לסגור לשיחת חוץ!" ובעוד הטלפוניסטית ממתינה לקריאה מחיפה או מבאר-שבע, נשמע צלצול שלישי: "האפשר לדבר עם עורכת מדור האופנה?"

     

    ולכולם צריך לענות, על הכל צריך להשיב. וקשה, קשה מאוד, כי גם הטלפוניסטית אינה אלא אדם ששתי ידיים לו ולשני טלפונים בבת אחת אי אפשר להאזין...

     

    הטלפרינטר מירושלים מצרף את תקתוקו החדגוני והמעצבן לצלצול הטלפונים. זרם הידיעות מתגבר והולך. מסתננים בפרוזדור... צליינים במעבר מגדל באים... מילואים מישיבת הלילה של הכנסת...

     

    3) מה תהיה הכותרת הראשית?

    זהו מרכז העצבים של העיתון: מערכת החדשות. לכאן זורם שפך הידיעות מן הארץ ומכל חלקי תבל וכאן הוא עובר ניפוי ובדיקה, החומר מהכתבים מצטבר ליד צרורות בולטינים של הסוכנויות הטלגרפיות הגדולות שהעיתון מנוי עליהן. מברקים מגיעים מהכתבים בלונדון, בפריז, בניו-יורק ויש לתרגמם מיד. כאן נמדדת ונשקלת כל ידיעה לפי חשיבותה ומהימנותה וכאן נופלת מדי בוקר הכרעה מחודשת בשאלה הקובעת את כוח המשיכה של העיתון: מה תהיה הכותרת הראשית? כאן מתנהל במלוא חריפותו המאבק הנצחי בין הריפורטר, הגדוש פרטים והמבקש להאריך, לבין העורך החייב לקצר, ואם לא שעה הכתב לקריאה "די! אנו נחנקים מרוב חומר!" - כי אז מוחקת היד המסגננת ללא חמלה.

     

    4) הוד מעלתו הבחור-הזעצער

    גם אם לא ראיתם אותו מימיכם, הרי שמעתם עליו רבות. כי זו אחת הדמויות הפופולריות והידועות: נא להכיר: כבוד "הבחור הזעצער". מיום שהומצאה מלאכת הדפוס משמש הוא נושא לבדיחות אין ספור, מטרה לחצי סטירה, שעיר לעזאזל לכל טעות דפוס. לעולם אשם "הבחור הזעצער". אולם הוא נושא את גורלו בדומיה, מפיק את שורות העופרת ממכונת ה"לינוטייפ", מעתיק במומחיות כתבי יד שאפילו מחבריהם לא יצליחו לפענחם לאחר שכתבום, מציית לפקודות המגיה, מסדר, מתקן ומסדר מחדש. גם אם ילעגו לו, גם אם יטילו עליו את האחריות לכל השגיאות - הוא בטוח בחיוניותו. כי הוא החוליה המקשרת בין המערכת לבין הדפוס, האיש המתרגם את הידיעה ללשון העופרת.

     

    5) המסגרת עשויה ברזל

    שעת האפס מתקרבת, עבודת הפסיפס של העימוד נוטה לקצה - לסגירת הגיליון. השורות ערוכות בתוך מסגרת הברזל ששני העמודים החיצוניים של העיתון, הכותרת הראשית "יושבת" במקומה. וכי יודע אתה הקורא כמה עמל ויזע הושקע בקביעת המקום הנכון לכל שורה משורות העופרת הדוממות הללו, תוך מלחמה מתמדת עם הזמן הדוחק? היודע אתה כמה פעמים צריך להעביר ידיעה זו או אחרת מטור לטור, לפנות מקום לידיעה חשובה או "טרייה" יותר? היודע אתה מה רבה ההתלבטות הכרוכה בהכרעה למתן עדיפות לידיעות לסוגיהן ובהכנסת ידיעה לעיתון ולו גם בשתי שורות קצרות בלבד? כי המסגרת המקיפה את העמוד אינה גמישה. היא עשויה ברזל.

     

    6) הגיליון נאפה בתנור

    העמוד עבר את מכבש המטריצה שהטביע על לוח הקרטון את חותמו המשתנה ליום. הלוח נכנס ל"תנור" היוצק מעופרת לוהטת את ה"צילינדר" בשביל מכונת ההדפסה הרוטציונית. השערים המעוגלים נפתחים והפועל מוציא את הגליל בזהירות אין קץ, בחיבה כמעט. כי בידיו - העיתון. ההצליח ? הקרה "פנצ'ר"? לכאורה תהליך מכני יבש. אין פה שום "סוד מקצועי". ובכך זאת – כאן מתבשל העיתון - פשוטו כמשמעו.

     

    7) 50 אלף לשעה

    יותר מהר! יותר מהר! מכונת הענק הרוטציונית מתנועעת תחילה בכבדות ואחר בקצב גובר והולך. גלגליה מקבלים תנופה אדירה, כרכבת אקספרס הדוהרת על פסי המסילה. עשרת אלפים טפסים! 30 אלף! 50 אלף לשעה! ההמולה מבליעה כל רחש, הפועלים שמסביב רומזים איש לרעהו בתנועות ידיים כחרשים-אילמים. התאוצה מסחררת וערימות העיתונים הנפלטים מהמכונה, גזורים ומקופלים, נחטפים ומועברים בריצה אל חדר האכספדיציה, הקדחתנות מגיעה לשיאה הדרמטי.

     

    8) בורג קטן, אבל חיוני

    אם צעיר הוא ואם זקן, אם יודע הוא לקרוא את הידיעות שעליהן הוא מכריז ואם לאו - אל נא תזלזל בו. כי הוא "בורג" קטן אבל חיוני בתוך המנגנון הגדול הזה ששמו עיתון. בלעדיו לא יגיע העיתון לידיך.

     

    "ידיעות! ידיעות אחרונות! הרבה חדשות היום!" - כשמגיעה לאוזניך בשעת הצהריים הקריאה היום-יומית המוכרת ומהדהדת בחוצות עיר מפי עשרות גרונות, משלשל אתה, כמתוך הרגל שנעשה טבע את ידך לכיסך, מושיט לו את הפרוטות המעטות שעליהן מחייתו, מציץ בכותרות -ואילו אותו, את נושא הבשורות, אינך מזכה אפילו במבט.

     

    והאמת היא שגם אין לו פנאי לחכות למבטיך. כי עליו להיחפז, למכור עיתונים, להכריז בקולי קולות על המקרה שארע - התזכור ? - אך שעתיים שלוש קודם לכן.

     

    העיתון בידיים נאמנות.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים