אוזניים שלי

אלפא הייתה כלבת פודל מעורבת עם טרייר. סקרתי אותה וראיתי את עיניה השחורות החכמות, שהביטו בי.

"את רוצה אותה?" שאל נתן.

"כן", אמרתי.

"אם כך מתחילים", חייך וליטף את הכלבה בחיבה.

חודש קודם לכן קראתי ב"ידיעות אחרונות" כתבה מעניינת על אילוף כלבים למען נכים. בכתבה רואיין נתן פרל. הוא למד בארצות הברית אילוף כלבים והתמקד באילוף כלבים לנכים בכיסא גלגלים וכלבים לחירשים. כשחזר לארץ הוא פתח חווה לכלבים ועסק באילוף. בכתבה הביע נתן את רצונו לאלף כלב למען חירשים.

אמי, שקראה את הכתבה, הציעה לי לפנות לנתן. כחירשת שאוהבת בעלי חיים התרגשתי מהרעיון שיהיה לי כלב מיוחד, שיעזור לשפר את איכות חיי ויאפשר לי להיות פחות תלויה בהוריי. לאחר שקיבל את אישורנו, החל נתן לאלף את אלפא בביתו. לצורך האילוף הקליט נתן צלילים ספציפיים ועבד איתם עם אלפא.

כשאילופה של אלפא הסתיים הביא אותה נתן אלינו, לבית בתל־אביב, והכלבה אכן ביצעה את עבודתה. כשצילצלו בפעמון הדלת הייתה רצה במהירות, קופצת עליי ולא חדלה מקפיצותיה, עד שבאתי בעקבותיה אל הדלת. כשהשעון המעורר צילצל הייתה אלפא קופצת עליי ולא מרפה ממני, עד שהתעוררתי וכיביתי את השעון.

כשאמי קראה לי היא פקדה על אלפא: "תקראי לוורד". הכלבה, ששמעה את שמי, הייתה מזנקת לקרוא לי. היא קפצה ונצמדה אליי כדי שאבוא איתה לאמי.

נתן יצר קשר איתנו וביקש את רשותנו לפרסם את הסיפור על אלפא ב"ידיעות אחרונות". התברר שהיא הייתה כלבת החירשים הראשונה שאולפה בארץ. הסכמנו, כדי לעורר מודעות לשימוש בכלבי עזר עבור חירשים. כך זכתה אלפא להיות מפורסמת.

יום אחד אמי נחה בחדרה. אלפא שמעה צלצול בדלת ורצה להזעיק אותי. פתחתי את הדלת והזמנתי את השכנה להיכנס לביתנו. ניגשתי אל החדר שבו שכבה אמי.

"לא שמעת שמצלצלים בדלת?" שאלתי.

"לא", אמרה.

"אלפא שמעה", חייכתי.

באותו רגע הבנתי שאלפא ואני "שומעות" יותר טוב מאמי. היה נפלא לגלות שאלפא, הכלבה המקסימה והאהובה, שהגיעה אלינו בזכות הכתבה, הפכה להיות האוזניים שלי ובזכותה הפכתי עצמאית.

ספרו לנו איך "ידיעות אחרונות" נגע בחייכם - ואנחנו כבר נספר לכל המדינה. סיפורים (באורך של עד 300 מילה) שלחו ל- yediothsheli@yedioth.co.il או לפקס 03-6082664, בצירוף שם מלא וטלפון