קורבן תמים של נסיבות: שכבתי עם מישהו בעבודה
במשך כחודשיים של פורפליי הוא היה מזדנב לעבר האזור שלי בעבודה מידי יום, ואני הייתי מסמיקה לעברו ומצחקקת כמו איכרה בווארית תמה. נוכח השתלשלות העניינים כפי שתוארה, בצירוף העובדה שלא חשתי משקלו של גבר עליי כחצי שנה לפני התקרית הנדונה, אתם באמת, אבל באמת, לא יכולים להאשים אותי
האמת היא שע', זה שמו (מתחרז עם זין, זה עיסוקו, לפחות ככל שאני נחשפתי אליו), רדף אחריי כבר המון זמן. נכון, בין רדיפה אחת לאחרת הוא עשה הפסקה מתודית כדי לתת בראש לחברה הכי טובה שלי בעבודה, אבל זה בהחלט נראה כמו התנהלות הגיונית באותה תקופה. היינו במסיבה, הוא היה שיכור, ואני שידרתי ניכור מיני בין 23:30 ל-20:01 אל תאשימו אותו, הוא בחור, יש לו צרכים. אי אפשר היה לצפות ממנו לחכות לי לנצח, או נגיד, חצי שעה, עד שהלמברוסקו יתחיל להשפיע.
אז הם עשו את זה. בוקר אחרי הוא סימס לי התנצלות, ואחרי יומיים ארוכים (זמן הוא מושג יחסי) של התרפסויות והתנצלויות מצידו, הסכמתי לחזור לשגרת הפלרטוטים הבלתי מזיקים שניהלנו עד לרגע שהוא פירק את החברה שלי. וכך, במשך כחודשיים של פורפליי, הוא היה מזדנב לעבר האזור שלי בעבודה מידי יום, ואני הייתי מסמיקה לעברו ומצחקקת כמו איכרה בווארית תמה שטרם ידעה מגע ידו של זכר מהו. כמה מרטיב.
נוכח השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל, בצירוף העובדה שלא חשתי משקלו של גבר עליי כחצי שנה לפני התקרית הנדונה, אתם באמת, אבל באמת, לא יכולים להאשים אותי על זה ששכבתי איתו. זה יכול לקרות לטובים ביותר. נכון, הפעם זה קרה לי, אבל זה יכול לקרות גם לטובים ביותר. אני קורבן תמים של הנסיבות.
מדובר ברפלקס הורדת התחתונים הידוע
אם יורשה לי, כבודו, רציתי לציין ולהדגיש שוב לעניין הנסיבות המקלות, שבמשך כל אותו ערב הוא אמר לי שאני גורמת לו "להרגיש" ושזה לא "סתם". והרי מן המפורסמות היא שאנחנו, בנות המין הנשי, לא מסוגלות להשאיר על עצמנו את התחתונים כשמישהו אומר לנו שאנחנו "לא סתם". מדובר ברפלקס הורדת התחתונים המותנה הידוע. חלק מתהליך הברירה הטבעית. אמא טבע לא הותירה לחוטיני הזנותי שלי כל ברירה.
אז שכבתי איתו, נו. די עם המבט הצדקני הזה. מובן שעובדת היותי "לא סתם" לא מנעה ממנו לזרוק אותי אחרי שבועיים קצרים של דייטים דלוחים, שבמהלכם הוא הבין שאני "לא אהיה אהבת חייו". איף, שימות. מערכת היחסים הזו נמשכה רק שבועיים, אבל את העלבון ואת הזיהום הנרתיקי שהוא השאיר לי אשא איתי כנראה עוד זמן רב.
אדם חיובי שכמותי (לא), אני מעדיפה לחוות את החוויה הזו כחוויה דידקטית. כל הסיפור המעיק הזה ילמד אותי לא לחרבן איפה שאני אוכלת, ולא לצאת לסקור איברי מין שכבר סקרו את החברות שלי. זהו, מעכשיו אין מצב שאני משתובבת עם מישהו במקום העבודה. בי נשבעתי*. מעתה ואילך, רק סקס מזדמן בשירותים של ברים חשוכים. שלא תגידו שאני לא מסיקה מסקנות.
*תוקפה של שבועה זו יפוג אם וכאשר יזדמן למקום עבודתי רן דנקר ו/או בן דמותו, ו/או מישהו סתם ממש חתיך, ו/או מישהו שנראה די חתיך אחרי עשרה צ'ייסרים של עראק עלית.
האימייל של הולי
טוקבק כדורבנות:
אני דווקא מקפיד לשכב עם קולגה מהאבטלה / אוהב את עצמו, בקעת-נרקיס
לטייקוניות-דעתי, סקס בעבודה פירושו אבטלה סמויה שמחמיצה את המיניות. ממש כמו מנדבושקע שמבצע מין אוראלי ומבזבז את יעודו לכרסם מסביב.
אני, למשל ולשנינה בזויה, מעדיף דווקא לעסוק במיניותי במסגרת האבטלה.
וזאת עליכם לדעת מפי המתוק: יעודה האמיתי של האבטלה איננו ה-15 לחודש בביטוח-לאומי, אלא יום האהבה. יום נצחי אחד שאף פעם לא נגמר, בו יתהפך כל העולם, ייכבו כל האורות וייסגרו אשנבי כל הפקידות, אני ואני נשארים בבית.
וכך, אני הנחשק שוכב במיטה חולה עליי ולא מפסיק לפרלטט, לפתות, לרמוז ואף להטריד, את עצמי שמבעד לסדין הבתולי.
אז למה להרוס עבודה טובה באהבה חפוזה?
למה לא להתמסר עד כלות לאבטלה מסחררת עם אהבת-נצח?
למה לשכב עם מישהו מהעבודה במקום לשכב עם עצמנו בבית?
למה לא לקחת טקסי מהמשרד אל כתובתי המושבתת ולחלוק אתי את מיטתי חסרת המעצורים והמעש?
אני כפרה עליי, ממילא לא ארגיש.
