שתף קטע נבחר

גם אלכימיה הייתה פעם מדע

במשך מאות שנים שלטה האלכימיה במדע רק בגלל שהציעה שני דברים: להפוך את בני האדם לעשירים מעבר לכל דמיון ולהפוך אותם לבני אלמוות כדי ליהנות מהעושר הרב שצברו. מאז נזנחה והיום היא נחשבת לאמונה טפלה, אך היא תרומתה להתפתחות הכימיה הייתה גדולה וחשובה

כמעט לכל אחד יש חלום כמוס להיות פעם עשיר. תמיד אומרים לנו שאם נקשיב בשיעורים, נלמד למבחנים, נעבוד ונחסוך כסף יהיה לנו סיכוי להצליח בחיים. מצד שני, יש גם דרכים שנראות קלות ומהירות יותר, כמו לזכות בלוטו, להמציא איזה שבב משוכלל או לפתח תוכנה או משחק שימצאו חן בעיני משקיעים שיהיו מוכנים לשלם עליו כמה מיליונים.

 

רגע אחד! מתברר שיש דרך נוספת לזכות בעושר מופלג וגם בחיי נצח. נשמע לכם מעניין? הייתם רוצים לנסות? אל תחכו אפילו רגע. מצאו את האלכימאי הקרוב לביתכם, ושאלו אותו איך הצליח לפתח את מגע הקסם שלו, זה שהופך כל מתכת לזהב ואותו לאיש עשיר ובן אלמוות.

 

בעצם, כדאי שתחכו כמה רגעים. לפני שאתם רצים לחפש באינטרנט מי יכול לתת לכם את המפתח לעולם מופלא שכזה, אולי כדאי שתדעו שמחכה לכם דרך ארוכה שאצל רבים הסתימה באכזבה, במוות לא טבעי ובמקרים רבים אפילו בתלייה בכיכר העיר. פתאום לחיות רק עד גיל 100 ברווחה כלכלית בינונית נשמע רעיון לא כל כך גרוע...

 

האלכימיה מגיעה לאירופה

האלכימיה היא תחום עתיק מאוד, שילוב של רעיונות מפיזיקה, כימיה, מיסטיקה ודת. לפי תורה זו, בטבע יש ארבעה חומרי יסוד טהורים שהם אש, אוויר, מים ואדמה, וחיבורים שונים ביניהם יכולים ליצור חומרים חדשים לגמרי. האלכימאים האמינו ששילוב בין חומרי היסוד בכמויות מדודות ובכלים מיוחדים יכול ליצור את "אבן החכמים", שתהפוך כל מתכת לזהב.

 

מטרה נוספת שהובילה את מחקריהם של האלכימאים הייתה מציאת תרופה אחת ויחידה לכל המחלות שהיו מוכרות אז לבני האדם. התרופה הזו לא רק תרפא אותם, היא גם תעניק להם חיי נצח – כי מי ששותה ממנה לא חולה, לא מזדקן וכמובן שגם לא מת. נשמע לכם מוכר? זה מפני שגם ביהדות יש מין "אבן חכמים" כזאת, שנקראת עץ החיים. אם אדם וחוה לא היו מגורשים מגן עדן הם היו יכולים לאכול מפרי העץ ולחיות באושר ועושר עד היום הזה.

 

המילה אלכימיה מקורה ככל הנראה בערבית - אַל-כימיה, אַל בערבית היא ה' הידיעה ואילו המילה כימיה מקורה ביוונית, שם היא שימשה במשמעות של "שינוי צורה". המילה היוונית דומה לשמה הקדום של מצרים, ויש החושבים שזה לא במקרה - העיר המצרית אלכסנדריה הייתה מרכז של אלכימאים. שני מרכזים נוספים של אלכימיה היו בסין ובהודו, והרבה יותר מאוחר הפכו מדעני האימפריה האסלאמית למוכרים במיוחד בתחום מסתורי זה.

 

רק בימי הביניים הגיעה האלכימיה לאירופה, וזאת בזכות הערבים שהפיצו את מדע האלכימיה במהלך כיבושיהם. באותה התקופה שלטו באירופה אנשי הכנסייה, וכל מי שניסה לפעול שלא לפי הנחיותיה הנוקשות נרדף ולעתים אף הוצא להורג. אבל למרות שהמדע החדש הזה עמד בניגוד מוחלט לכל מה שהכנסייה הטיפה לו, בכל זאת הצליחו האלכימאים לעבוד ללא הפרעה. זה קרה בזכות בני האצולה, שהחליטו לקחת אותם תחת חסותם. אל דאגה, לא היה מדובר במעשה צדקה או ברצון לתת חופש למדע. מטרתם של אותם מגנים הייתה להפיק רווחים נאים אם וכאשר יצליחו האלכימאים במשימתם להפוך מתכת לזהב.

 

כספית וזהב לבריאות טובה

האמת היא שדי ברור למה רצו המדענים האלה להפוך כל דבר לזהב – כמו היום, גם אז זו הייתה מתכת יקרה ונדירה ביותר. אבל הרעיון שמאחורי הבהלה לזהב היה אחר: האלכימאים האמינו שמכיוון שזהב אינו מחליד ואינו מתקלקל, הרי שאכילתו תעניק לאוכל חיי נצח. זה ההסבר שנמצא בכתביהם של האלכימאים הסינים: "אבק הזהב, בהכנסו לחמשת האיברים הפנימיים, מתפזר בצורה ערפילית, כמו גשם הנישא על ידי הרוח... על ידי כך מתרענן מראה האדם, שערות השיבה משחירות שוב ושיניים חדשות צומחות במקום אלו שנפלו".

 

זרם אחר באלכימיה סבר שדווקא אכילת כספית מובילה לחיי נצח, ובספרות המקצועית של אותם ימים מופיעים אלכימאים רבים שניסו לאכול תרכובות שונות של המתכת הזו. באופן מצער, התברר שכספית היא חומר רעיל ביותר ומי שאכלו אותה מתו כמעט מיד וביסורים קשים. אכילת זהב, לעומת זאת, אינה מסוכנת, ואפילו מוסיפים את המתכת היקרה הזו כקישוט למאכלים ומשקאות שונים, אבל טרם נצפה מישהו שזכה בחיי נצח אחרי שאכל זהב.

 

מאלכימיה לכימיה

למרות הדמיון בשם, האלכימיה והכימיה הם שני תחומים שונים. עם זאת, האלכימיה תרמה תרומה גדולה לכימיה המוכרת כיום. האלכימאים זקקו מתכות וחומרים כימיים אחרים, ולשם כך פיתחו כלים ושיטות שנמצאים בשימוש עד ימינו. הם גם הצליחו לאפיין בדיוק רב מגוון של חומרים, ביניהם חומצות שונות ואלכוהול. ובנוסף לכל אלה, הידע שנצבר על רעלים ותרופות במהלך הניסיונות להמציא את תרופת הפלא שימש את מדע הרוקחות המודרני.

 

המעבר מהעיסוק באלכימיה למדע הכימיה נעשה באופן הדרגתי במאות ה-17-16, ולווה בשינוי מהותי בתפישותיהם של החוקרים. אם בתקופת האלכימיה הוסברו לעיתים קשרים בין חומרים במונחים של אהבה ושנאה, הרי שבעידן הכימיה ניתנו לאותן תופעות הסברים הקשורים לטיב החומרים, אופיים והיכולת שלהם להתרכב יחד ליצירת חומר חדש.

 

האלכימאי שפיצח את הנוסחה

גדול האלכימאים בכל הזמנים היה נִיקוֹלָס פְלָמֶל. האגדה מספרת שהוא היחיד שהצליח בשתי משימותיו – יצירת אבן החכמים שבעזרתה הפך עופרת לזהב, והכנת שיקוי האלמוות שבזכותו הוא ואשתו פרֶנֶל לא מתו מעולם. יש הטוענים שהוא חי אפילו היום. סיפורו מופיע בספר "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות" (הוצאת "כתר"), שנמצא בימים אלה בחנויות הספרים.

  

אמת או סיפורי מעשיות? לא ברור. מה שכן ברור הוא שהאלכימיה הציתה לאורך שנים רבות את דמיונם של מדענים וחובבי ניסויים בכל רחבי העולם. עד היום לא התגלו הוכחות לכך שעבודת האלכימאים נשאה פרי, ולכן כרגע נראה שנצטרך להסתפק במה שהטבע העניק לנו, אבל אם אתם נתקלים במדען בן המאה ה-14, כדאי לכם לבדוק היטב - ייתכן שזה ניקולה פלמל, ואולי יש לו איזה סוד שממש מתחשק לו לחלוק איתכם.

 

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון דצמבר של המגזין "גליליאו צעיר

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
האלכימאי
האלכימאי
צילום: Getty Images Imagebank
מומלצים